חיוב מבטחת לשלם פצויים בגין נזקים שנגרמו למבוטח עקב אי תשלום תגמולי בטוח במועד (בגין התרסקות מטוס)

חיוב מבטחת בפיצויים בגין נזקים שנגרמו למבוטח עקב אי תשלום תגמולי ביטוח במועד.  על כך נסבה התביעה שבפנינו.

מבוא

1.           היה זה ביום 24.4.99, היום לפני עשר שנים בדיוק, עת המריא מטוס ממינחת ליד מושב הבונים, למשימת הצנחה של צנחנים חובבים. במהלך הטיפוס לאחר ההמראה, הזדקר המטוס, צלל והתרסק על גבעת כורכר סמוך לאיזור המנחת ובקרבת כביש חיפה-תל אביב (להלן: " התאונה" או " האירוע"). כתוצאה מהתאונה נהרגו הטייס שמעון מיכאלי ז"ל ושלושה צנחנים שישבו על רצפת המטוס (אבנר אדרס ז"ל והאחים גולן ואסף מזור ז"ל), שישה צנחנים נפצעו, חמישה מהם קשה.

בעקבות האירוע הוגשו כנגד הנתבעות וכנגד גורמים נוספים, מספר תביעות לפיצויים בגין נזקי גוף של הצנחנים שנפגעו ושל עזבונות הצנחנים שנהרגו. כל התביעות אוחדו ונשמעו בפני (ת"א 147/01; ת"א 845/01; ת"א 643/02; ת"א 655/02; ת"א 341/03; ת"א 578/03; ת"א 600/03). הנתבעות התכחשו לחבותן הביטוחית בטענה של הפרת הוראות הפוליסה, אך במהלך שמיעת הראיות הגיעו הצדדים המעורבים להסכם פשרה לפיו הנתבעות ישאו ב-60% מסכום הפיצויים והגורמים האחרים שנתבעו (יצרנית המטוס, המדינה, איגוד הצניחה הישראלי, מפעילת המטוס ומכון הבדק) ישאו ב-40% מהנזק בחלוקה פנימית ביניהם. הסכם הפשרה כלל גם תשלום לתובעת בגין הנזק לגוף המטוס, שנהרס כליל.

אלא שבכך לא נסתיימה ההתדיינות בפרשה טראגית זו. התובעת-המבוטחת טענה כי אי תשלום תגמולי הביטוח במועד, הביא לקריסתה הכלכלית ולהפסקת הפעילות במועדון ומכירתו לגורם אחר. על נזקים אלו נסבה התביעה דנן.

העובדות הצריכות לענין, הנפשות הפועלות וכתב התביעה

2.            נכיר את הנפשות הפועלות שהיו מעורבות, בדרך זו או אחרת, במערכת התביעות שהוגשו בעקבות התאונה.

התובעת (להלן: " התובעת" או " סקאי קלאב") עסקה במועדים הרלוונטים לתביעה בניהול מועדון צניחה ובי"ס לצניחה. הבעלים והמנהל של התובעת הוא מר עמי פילי.  בנו אסף פילי, שימש בתקופה הרלוונטית כמנהל האדמיניסטרטיבי של התובעת ובנו רן פילי שימש כמדריך צניחה.

ההצנחה התבצעה ממטוס מדגם "פילאטוס" תוצרת שווצריה, שנת יצור 1971, שנמכר בשעתו לצבא האוסטרלי, נרכש חזרה ע"י יצרנית המטוס ונמכר לתובעת בשנת 1994 (להלן: " המטוס"). המטוס נרכש בעסקת ליסינג מימוני ולכן נרשמה הבעלות במטוס על שם אי.די.בי. ליסינג, שאף היא נתבעה בתביעות נזקי הגוף אך התביעות כנגדה נדחו על הסף בהיעדר עילה (החלטתי מיום  30.6.02 בת.א. 147/01 בש"א 14327/01). 

מאחר שלתובעת לא היה רשיון מפעיל של כלי טיס, התקשרה התובעת מתחילת פעילותה, בהסכם עם חברת ברק שירותי תעופה בע"מ (להלן: " ברק"), שמעמדה הוא כשל "מפעיל" מוניות אוויר, לפי סעיף 1 לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב - 1981. ברק הייתה אפוא מפעילת המטוס על בסיס רישיון ההפעלה המבצעי שלה, והטייסים שהטיסו את המטוס היו אמורים לפעול תחת כנפיה, תרתי משמע.

פעולות האחזקה והבדק של המטוס נעשו על ידי חברת כים ניר שירותי תעופה בע"מ (להלן: " כים-ניר").

הנתבעת 1 (להלן: " פלתורס") היא סוכנת הביטוח והחתמת של הנתבעת 2 (להלן: " אריה") שביטחה את פעילות המועדון, בין היתר, בפוליסת "כל הסיכונים" לגוף המטוס, שהמוטבים לה היו התובעת ואי.די.בי. ליסינג. 

3.            למחרת התאונה, ביקר במקום ההתרסקות השמאי ארדן מטעם הנתבעות ומייד אחריו חוקר תאונות אויר מטעמן, עו"ד רז. נקדים ונספר כי הן השמאי והן עו"ד רז ערכו   חוות דעת שהונחו בפני הנתבעות כחודש לאחר התאונה, בהן נקבע כי התאונה מכוסה על ידי הפוליסה.

התאונה נחקרה בהתאם להוראות תקנות הטיס (חקירת תאונות ותקריות לכלי טיס), התשמ"ד - 1984 (להלן: " תקנות הטיס") והוקמו שתי ועדות חקירה. הועדה הראשונה הוקמה במסגרת חקירה שערך "החוקר הראשי" של מינהל התעופה האזרחית כמשמעותו בתקנות הטיס, ומנתה חמישה חברים בראשותו של מר כוכב הס (להלן: " ועדת מינהל התעופה"). דו"ח החקירה של ועדת מינהל התעופה, הוגש למנהל התעופה האזרחית של משרד התחבורה ביום 31.8.99, כארבעה חודשים לאחר התאונה, והתפרסם בסוף חודש ספטמבר 1999. 

הועדה השנייה, בראשותו של האלוף (מיל') רן גורן סגן מח"א לשעבר, מונתה על ידי אהוד ברק, ראש הממשלה וממלא מקום שר התחבורה דאז, על פי כתב מינוי מיום 18.5.2000, כועדת חקירה ציבורית לפי תקנה 15 לתקנות הטיס-חקירת תאונות (להלן: " ועדת החקירה"). ועדת החקירה, התבקשה לבחון גם את הממצאים, המסקנות וההמלצות בדו"ח מינהל התעופה, וכפי שהבהיר האלוף גורן בחקירתו, הוקמה גם לשם הרחבת החקירה למעגלים נוספים (עמ' 80 לפרוטוקול). ועדת החקירה הגישה את הדו"ח מטעמה ביום 5.8.01.

בין הצדדים בתביעה דנן ובתביעות נזקי הגוף, נתגלעה מחלוקת לגבי קבילות דו"ח מינהל התעופה ודו"ח ועדת החקירה. בהחלטתי מיום 17.5.04 קבעתי כי "... אני מקבל את דו"ח ועדת החקירה הציבורית כראיה קבילה במשפט. כל צד המבקש לסתור ממצא או מסקנה או המלצה בדו"ח, רשאי לעשות כן בדרכים כפי שימצא לנכון לרבות בדרך של חקירת מי מחברי הועדה. לנוכח הטענה כי החוקר הראשי נגוע בדבר, ומאחר והדו"ח הציבורי מקיף יותר מדו"ח הועדה שהוקמה על ידי החוקר הראשי, החלטתי זו מתייחסת רק לדו"ח ועדת החקירה הציבורית".

הצדדים זימנו לחקירה את שלושת חברי ועדת החקירה ואלו נחקרו על ממצאיה. לאחר שנשמעו עדים נוספים, הגיעו הצדדים ביום 2.3.06 להסכם פשרה לסילוק תביעות הנזיקין וכן לסילוק תביעתה של התובעת ואי.די. בי. ליסינג עבור הנזק לגוף המטוס (בין הצדדים נתגלעה מחלוקת לעניין חישוב הריבית על תגמולי הביטוח  ובית  המשפט נדרש להכריע בסוגיה - פסק הדין החלקי מיום 30.11.06).

לאחר כל אלו, התובעת נותרה בדד להמשך המערכה בתביעה דנן, שעניינה פיצויים בגין הנזקים שנגרמו  לה עקב העיכוב בתשלום תגמולי הביטוח. 

4.            בנקודה זו נחזור אחורה בזמן ונמשיך בתיאור הכרונולוגי של האירועים, לאחר התאונה.