חיוב חב' ביטוח בתשלום תגמולי ביטוח כאשר הרכב הנגנב הונע באמצעות מפתחות ושלט שהוצמד אליו קוד האזעקה

בפני תביעה של מבוטחים, כנגד חברת ביטוח, לקבלת תגמולי ביטוח בשל גניבת רכבם. הרכב נגנב ממקום חניה סמוך לבית המבוטחים, הונע ושונע באמצעות מפתחותיו ושלט האזעקה שנגנבו קודם לכן ע"י גנבים מבית התובעים.

אין מחלוקת כי על גבי שלט הרכב, שהיה צמוד לצרור המפתחות הרזרבי, הודבקה מדבקה עליה נרשם הקוד לנטרול מערכת האזעקה.  בהתאם להסדר דיוני העמידו הצדדים את שויי הרכב בהתאם למחירון "לוי יצחק" על סך של 90,000 ש"ח.

טיעוני הצדדים

הנתבעת סבורה כי אין עליה חובה לשלם תגמולי ביטוח,  מאחר שנסיבות האירוע ותנאי הפוליסה והדין, פוטרים אותה מכל חבות כלפי התובעים. לחילופין אין הנתבעת חייבת בתשלום מאחר שלתובעים אשם תורם חוזי בשיעור של 100%.

עוד טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות עפ"י הוראות סעיפים 22-25 לחוק חוזה הביטוח, הואיל והתובעים מסרו לה בתחילת הדרך פרטים לא נכונים, מסולפים או הסתירו ממנה פרטים מהותיים אודות נסיבות האירוע בכוונת מרמה.            דהיינו,עיקר הטענה היא שבנסיבות בהן מבוטח כותב על שלט רכבו את קוד נטרול מערכת מיגון של רכבו למעשה מפקיר הוא את מפתחות רכבו בניגוד לתנאי הפוליסה.

התובעים טענו שעצם כתיבת הקוד על גבי השלט שהיה צמוד לצרור המפתחות הרזרבי הנמצא בבית אינו פסול. כמו כן, בפוליסה אין כל הוראה או דרישה לנקיטת אמצעי זהירות מיוחדים בעניין.

הטענה שהתובעים מסרו לנתבעת פרטים לא נכונים אין בה ממש שכן כבר בתחקור הראשון שנערך על ידי חוקר חברת הביטוח הודיעו כי על שלט הרכב שנגנב היתה מדבקה עליה נרשם קוד ניטרול האזעקה.

הכרעה

האם התובעים הסתירו מהנתבעת את עובדת רישום הקוד

הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות עפ"י הוראות סעיפים 22-25 לחוק חוזה הביטוח, הואיל והתובעים מסרו לה בתחילת הדרך פרטים לא נכונים ו/או מסולפים ו/או הסתירו ממנה פרטים מהותיים אודות נסיבות האירוע בכוונת מרמה.           

מהראיות שעמדו בפני עולה כי הפריצה לביתם של התובעים שבמהלכה נגנבו מפתחות הרכב ארעה ביום 21/10/05 בשעות הערב. הפריצה התגלתה בשעה 22:30 עת חזרו התובעים לביתם. מיד לכשהתגלתה העובדה שהרכב נגנב, התקשר התובע 2 לחברת איתורן כדי שינסו לאתר את הרכב. עוד באותו לילה פנתה התובעת 1 לנתבעת כדי לדווח על הארוע אולם לא ניתן היה לעשות כן מאחר שהמשרדים היו סגורים ולא היה מענה בטלפון שכן המדובר היה בליל שישי. ביום א' בבוקר ביום 23/10/05 הודיעה לחברת הביטוח על דבר הגניבה. נשלח חוקר אשר גבה מהתובעת 1 הודעה ובהזדמנות הראשונה שהייתה לה אמרה התובעת שבעת רכישת הרכב קיבלה שני צרורות של מפתחות ובלשונה:

 "בזמן הארוע שני הצרורות היו על שולחן פינת האוכל וצרור אחד בלבד נגנב כפי הנראה מאחר ועל צרור זה היה רשום קוד ניטרול הערכת האתור.."        

הנה כי כן אין כל ממש בטענת הנתבעת כאילו דבר רישום קוד הניטרול הוסתר מפניה.

לשון הפוליסה

בסעיף שכותרת השוליים שלו : מיגון הרכב נכתב:

"מוצהר ומוסכם בזאת כי כיסוי גניבה ופריצה מותנה בקיומה ובהפעלה בכל עת שהרכב ללא נהג של מערכת מיגון תקינה מסוג: מערכת איתור פעילה הכוללת (שלט קודו ו/או לוח מקשים) השולטים על אימובילייזר או על שני ניתוקים לפחות. (רשת איתורן, פויינטר, סקיילוק)."

בסעיף שכותרת השוליים שלו : שמירת מפתחות נכתב:

"על המבוטח להוציא את מפתחות הרכב ממתג ההצתה של הרכב בכל עת שברכב לא מצוי אדם בוגר וכן על המבוטח לשמור על מפתחות הרכב ולא להפקירם."           

עיקר טענת הנתבעת היא שהפרשנות הנכונה של הוראות הפוליסה היא שרישום קוד הניטרול על גבי השלט מהווה הפקרת מפתחות. לטעמה, הותרת המדבקה עם קוד הניטרול  מהווה הפקרת המפתחות לכל דבר ועניין, וכפועל יוצא מכך, הפרה של התנאים לקיום הפוליסה ולכיסוי על פי הפוליסה ולחבותה של הנתבעת. לשיטת הנתבעת, בעשותם כך הפכו התובעים את המיגון לחסר משמעות והפרו את תנאי הפוליסה. הטענה היא שמדובר בהפקרות ובהתנהגות רשלנית ובלתי סבירה מצד המבוטחים, הפוטרת את הנתבעת מכל חבות כלפיהם.

התובעים טענו כי אין ברישום הקוד הסודי ע"ג השלט של צרור המפתחות הרזרבי הנמצא בבית, משום הפרת תנאי מפורש או תנאי מכללא מתנאי הפוליסה, קרי הפקרת מפתחות הרכב. לו רצתה הנתבעת לקבוע הוראה האוסרת רישום הקוד הסודי ע"ג מפתח רזרבי השמור בבית היה עליה לקבוע הוראה מפורשת בעניין שכן על פי הוראת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981