חיוב המדינה בפיצוי הורים עבור הוצאותיהם כמיטיבים של בתם שמוגדרת כצמח

מבוא

1.                   1.                   התובעים הם הוריה של מיכל סטמפלר (להלן: "מיכל"), אשר טופלה בבית החולים אסף הרופא, המופעל על ידי הנתבעת. ביום 6.3.1984 בוצע למיכל ניתוח קיסרי, במהלכו הונשמה בגז הרדמה במשך 15 דקות במקום בחמצן. כתוצאה מכך סבלה מיכל מדום לב ואף שחייה ניצלו נגרם לה נזק מוחי חמור והיא שרויה מאז בחוסר הכרה עמוק ומצבה מוגדר כמצב של צמח.

2.                   2.                   מיכל שוהה כעת במוסד, בית לינדשטטר, אשר מטפל במיכל. מאז האירוע המצער מבקרים התובעים את בתם כמעט מדי יום, מעניקים לה טיפול והשגחה במסירות ובהתמדה, ומרעיפים עליה חום ואהבה.

3.                   3.                   תביעה זו היא להשבת ההטבה שמיטיבים התובעים את מיכל והיא הוגשה מכוח חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964. התביעה נשענת על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר אושרו על ידי בית המשפט העליון, לפיהן זכאים התובעים לפיצוי עבור הוצאותיהם כמיטיביה של בתם. במהלך השנים הגישו התובעים תביעות שונות שהתייחסו לתקופות שונות. ברוב המקרים הגיעו התובעים והנתבעת להסדר אך בתביעה שבפני, המתייחסת לתקופה שהחלה ביום 1.1.06,  הדבר לא הסתייע,  נשמעו עדויותיהם של התובעים, הוגשו מסמכים והצדדים טענו את טענותיהם.

4.                   4.                   כאמור לעיל, אין מחלוקת על חבות הנתבעת בגין האירוע נשוא התביעה וכן אין מחלוקת על עצם הזכות של התובעים לקבל פיצוי על הוצאותיהם להטבת נזקיה של מיכל והמחלוקת היא באשר לגובה הסכום המגיע לתובעים, אם בכלל.

פסקי הדין שניתנו בעבר

5.                   5.                   כאמור שאלת זכאותם של התובעים לפיצוי הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין) בפסק הדין שנתן בת.א. 37/86. באותו עניין קבע השופט ריבלין מהם גבולות הפיצוי להם זכאים התובעים:

"ראוי לפיכך לקבוע כי התובעים, בטיפולם המסור והקבוע תורמים להארכת משך החיים של הנפגע ומקלים באורח משמעותי על סיבלה...

עניין לנו באותה תוספת טיפול שיש בה כדי להאריך את משך חייה של הנפגעת ולהקל במקצת ממכאוביה. טיפול שיש בו משום הטבה שנועדה להעניק לה מקצת ריפוי: אומללים ככל שיהיו זכאית הנפגעת להאחז בחייה וזכאים הוריה להיפרע מן המזיק בשל דבקותם במטרה להאריך את משך חייה, לשמר את גופה ולהפחית ממכאוביה. לאותה תוספת טיפול זכאית הנפגע וזכאים מיטיביה להיפרע בגינו - מן המזיק - משאין הנפגעת יכולה לזכות בו במסגרת המוסדות." (פסקה 11 - ההדגשה שלי - א.ד).

6.                   6.                   בית המשפט קבע כי את מחירה של תוספת הטיפול יש לקבוע באמת מידה של סבירות. כב' השופט ריבלין ציין כי יש לערוך אבחנה בין תרומתם והשקעתם הכוללת של התובעים לבין תוספת הטיפול שבגינה חבה הנתבעת. הוא הסביר כי הסיעוד בו יש להכיר הוא 'אך מקצת מסך תרומתם והשקעתם של התובעים' והעריך כי יש לבסס את חישוב ההטבה על היקף של שליש מהשעות שהשקיעו התובעים בשנתיים הראשונות (4 שעות ביום) ובהמשך על רבע מהעתים שהיו משקיעים מאז ועד למתן פסק הדין (2-3 שעות ביום).

7.                   7.                   ערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט העליון נדחה ברוב דעות (ע"א 5157/97 מדינת ישראל נ' חנה תבור (1994)). בית המשפט העליון אישר את עמדת בית המשפט המחוזי וציין כי:

"אין לגרוס כי בכל מקרה ובכל מצב בו אדם מאושפז במוסד ציבורי יש בכך כדי לספק לו את כל מה שנחוץ לו באופן ראוי והולם כפי שאין לקבוע שכל מי שנמצא במוסד כזה ראוי לפיצוי על כל עזרה ועל כל הוצאה שהוא או בני משפחתו ימצאו לנכון לקבל ולהוציא בקשר למצבו, מעבר למה שמסופק לו על ידי המוסד. השאלה היא שאלה של עובדה, וכל מקרה ונסיבותיו ובלבד שישמר העקרון המנחה לפיו יש להצטמצם לסביר ולהולם ולא למירב ולמיטב."

8.                   8.                   בהמשך הגיעו הצדדים להסכמות שונות והנתבעת שילמה לתובעים פיצוי עבור ההטבה.

9.                   9.                   בשנת 2003 ניתן על ידי בית משפט זה (כב' השופטת ב' כהנא) פסק דין בו נדונה שאלת גובה הפיצוי לו זכאים התובעים לתקופה שבין יום 1.1.01 ועד למועד מתן פסק הדין (2.9.03). בית המשפט העריך את הפיצוי החודשי המגיע לתובעים עבור ההשגחה והטיפול ועבור הנסיעות לצרכים אלה בסכום של 1,500 ש"ח לחודש (ת.א. 16706/01).  

10.               10.               בית המשפט הבהיר בפסק דינו כי היקף השעות אותם משקיעים התובעים פחת באופן ניכר מאז ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי וכי נכון לאותו זמן מבקר האב 5 פעמים בשבוע למשך 4.5 שעות והאם 4-5 פעמים בשבוע למשך 4-5 שעות.

11.               11.               ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה ללא צו להוצאות בהסכמת הצדדים (ע"א (י"ם) 4454/03; פסק דין מיום 20.1.04).

12.               12.               בהמשך הגיעו הצדדים להסכמה נוספת לתקופה שמיום מתן פסק הדין ועד ליום 31.12.2005 לפיה הוערך הסכום החודשי בסכום של 1,380 ש"ח (כטענת הנתבעת בסיכומיה העולה גם מן הסכום ששולם).

הראיות לעניין היקף העזרה שמושיטים התובעים למיכל

13.               13.               מתוך תצהירי התובעים ועדותם בבית המשפט עלה כי הם אכן ממשיכים להקדיש מזמנם וממרצם כדי לטפל במיכל - ואין ספק כי השקעתם ומסירותם לבתם ראויות  להערצה. מזה 24 שנים מתמידים ההורים לבקר את מיכל כמעט מידי יום ומעניקים לה טיפול מסור, חום ואהבה אין קץ.