חיוב הוצאות למי שגרם הפסד בידיעה או בשוגג

בפנינו תביעת גירושין מצד הבעל ותביעת שלום בית מצד האישה.

בדיון שנערך ביום א' בחשון תשפ"א (19.10.2020) הופיעו הצדדים ובאי כוחם.

הדיון נקבע לחקירת החוקר הפרטי.

במועד הדיון הופיעו הצדדים, אך בא כוח האישה הודיע כי החוקר הפרטי לא יופיע מאחר ובתו מתגייסת היום לצה"ל.

הבעל תובע לחייב את האישה בהוצאות הדיון על סך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

מנגד טוענת האישה שאף את הבעל יש לחייב בחיוב הוצאות דומה על היעדרותו מדיון קודם.

נזכיר כי בדיון שהתקיים ביום ל' בתשרי תשע"ט (9.10.18) בנוכחות שני הצדדים, נקבע דיון הוכחות ליום ב' בשבט תשע"ט (8.1.19). הבעל ובא כוחו לא הופיעו לדיון זה.

בא כוח הבעל נימק את אי הופעתו לדיון הנ"ל, משום שצפה במחשב באתר בית הדין וראה שמופיע שהדיון הקבוע ליום מבוטל. משכך הבין לתומו שאינו צריך להופיע לדיון.

משכך, טוען בא כוח האישה שיש לקזז את שני החיובים ולא לחייב אף אחד מהצדדים.

לאחר שמיעת הצדדים מחליט בית הדין (החלטה על פי דעת הרוב) לקבל את עמדת האישה וקובע כי יש לקזז את חיוב ההוצאות ההדדי.

להלן הנימוקים לדעת הרוב ודעת המיעוט.

דעה הרוב

בדין חיוב בהוצאות כאשר התובע לא הופיע לדיון

כתב המרדכי סנהדרין (סי' תשז) וזה לשונו:

"אמנם אם ראובן אמר לשמעון נלך לב"ד הגדול ואמר שמעון ואני אבוא אחריך לאותו ב"ד הגדול, אם יחזור ראובן ויטעון על שמעון ויאמר אני פזרתי מעותי על שהלכתי לב"ד נגדך ולא באת אני שואל ממך יציאותי, רבנו מאיר היה מחייב שמעון לשלם לראובן כל יציאותיו אע"פ שלא נדר לו. ולא שייך למימר שמעון לראובן משטה אני בך בדבר הזה וכמה דברים יש שאין צריכין קנין".

וכן פסק הרמ"א (חו"מ סי' יד סעי' ה') וז"ל:

"מי שאמר לחבירו שילכו לדון במקום אחר, ואמר לו לך ואני אבוא אחריך, והלך, והשני לא הלך אחריו, צריך לשלם לזה שהלך כל יציאותיו".

מחלוקת האחרונים בטעם החיוב