חיוב האיש בכתובת אשתו למרות טענותיו כי ייתכן שזינתה תחתיו בשנות הפירוד ששילם למזונותיה בשנים אלה ובנוגע לעילת הפירוד

לפנינו ערעור האיש על פסיקת בית הדין האזורי חיפה בראשות הרב ישראל דב רוזנטל מיום כ"ג בטבת התש"ף (20.1.20) אשר פסק בדעת רוב כי האיש (הגרוש) חייב בתשלום כתובת האישה בסך מאה אלף דולר, האיש מערער בטענה שאין לחייבו יותר מחמישים אלף ש"ח וכדעת המיעוט בפסק הדין – מושא הערעור.

רקע כללי והלכתי

המערער, איש תוכנה, עבד בחברת היי־טק במשך שבע שנים, בעבודה זו החל כמה שנים לפני הנישואין. האישה, שמקצועה חינוך מיוחד, עבדה במקצוע זה לפני הנישואין, ולאחר הנישואין לא עבדה בטענה שברצונה לטפל בילד.

בחיי הרווקות רכש המערער דירה גדולה (וילה בת שלוש קומות) והתגורר בה עם אימו.

בני הזוג, צעירים מהמגזר החילוני, הכירו זה את זו כשמונה חודשים קודם הנישואין, בטבת תשס"ו (ינואר 06), ונישאו באב תשס"ו (אוגוסט 06) כשהאישה בת שלושים והאיש בן עשרים ושמונה.

בני הזוג גרו מייד לאחר נישואיהם בבית הבעל, עם אימו של הבעל (בהסכמת האישה כבר לפני הנישואין). לאחר שלושה חודשים מן הנישואין הרתה האישה ובחודש חמישי להיריונה ביקשה לעזוב לבית הוריה. הבעל הסיע אותה ברכבו לבית אימה, כבקשתה, בה' באייר תשס"ז (23.4.07).

כשבועיים לאחר מכן, בעוד האישה בהיריון, בכ' באייר (8.5) הגיש הבעל תביעת גרושין כרוכה בבית הדין האזורי חיפה. הצדדים לא הספיקו אפוא להיות יחדיו אלא כשמונה חודשים בלבד. בתאריך י"א באלול תשס"ז (2.9.07) נולד בנם.

יש לציין כי כחודשיים לאחר תביעת הגירושין בתאריך כ"ג בתמוז תשס"ז (9.7.07) הגישה האישה לבית הדין בחיפה תביעה לשלום בית, ובנוסף הגישה האישה לבית הדין תביעה למזונות אישה בתאריך ה' באלול תשס"ז (19.8.07).

בדיון שהתקיים בבית הדין קמא בי"א במרחשוון תשס"ח (23.10.07) הועלו טענות הצדדים כלהלן:

לטענת האישה הרקע למשבר הוא היות הצדדים גרים עם אימו של הבעל; היות שאימו של הבעל נפגעה ממנה, הסיתה האם את הבעל נגד האישה: לאחר מריבה בשל נכדת האם (מבן אחר) שדרה עימם בזמן היריונה של האישה ואשר הפרה את מנוחת האישה, ביקשה האישה שבעלה יסיע אותה לבית הוריה למשך תקופה קצרה כפי שהיה הבעל עושה לעיתים תכופות וכך עשה הבעל. אך לתדהמתה כשבועיים לאחר שהביא אותה לבית הוריה גילתה תביעה לגירושין שהגיש הבעל לבית הדין האזורי חיפה.

יש לציין כי בכל שלבי הדיונים ביקשה האישה ודרשה מבית הדין האזורי לפסוק שלום בית ואף הסכימה לחזור לבית הבעל, אך הוא סירב.

לטענתו של הבעל הרקע לגרושין הוא בעיית 'אמון', כאשר הבין שהאישה אינה רוצה בו אלא בכספו, לדברו האישה נתנה עיניה בממונו וברגע של ריב עזבה אותו. לכן טען כי אינו מאמין שהיא רוצה אותו וכי רק בבית הדין היא אומרת "שלום בית" כצעד טקטי בלבד, על פי ייעוץ משפטי שקיבלה, שכן האישה לא הראתה לו חיבה בשום דרך.

יש לציין כי הבעל תבע גירושין בכל הדיונים.

בית הדין בהרכבו הנ"ל פסק שהבעל חייב במזונות אשתו בסך אלפיים ש"ח בחודש. כמו כן לאור תביעת האישה למזונות הילד פסק בית המשפט לענייני משפחה בב' באייר תשס"ח (7.5.08) לאור מצבו הכלכלי האיתן של הבעל את מזונות הילד ומדורו בסך אלפיים ושלוש מאות ש"ח.

לאחר מכן לאור פיטורי הבעל מעבודתו, הגיש הבעל לבית הדין האזורי חיפה חוץ מתביעתו הראשונה לגירושין גם תביעה להפחתת מזונות אישה בטענה שאינו משתכר עוד שחיוב מזונות ילד ואישה עומדים על סך ארבעת אלפים ושלוש מאות ש"ח. בית הדין האזורי חיפה – בהרכב אחר, בראשות אב בית הדין הרב נהרי – נטה לדברי האישה היות שעל פי המלצת העובדת הסוציאלית שעל יד בית הדין הייתה מעורבות גבוהה של המשפחות והבעל לא הצליח להתנתק ממשפחתו כדי לבנות את הזוגיות. לכן בהחלטתו מיום א' אלול תשס"ח (1.9.08) הורה בית הדין לבעל לשכור דירה נפרדת ולדור בנפרד מאימו שכן כך ייתכן שלום בית.

לאחר מכן, בדיון שהתקיים בפני בית הדין הנ"ל בט"ו באלול תשס"ח (15.9.08) טען בא כוח הבעל שכיוון שהבעל פוטר מעבודתו והוא משלם לפירעון הלוואת המשכנתה על דירתו (שבה דרה גם אימו) לא ייתכן שהוא ישכור דירה חדשה. בית הדין האזורי נעתר אך ורק לבקשת הבעל להפחתת מזונות אישה – ולא לתביעת הגירושין – ולכן בהחלטתו מיום ט"ו באלול תשס"ח (15.9.08) הורה בית הדין (רטרואקטיבית) כי מיום כ"ח בסיוון תשס"ח (1.7.08) ישלם הבעל ישלם מזונות אישה בסך אלף ש"ח לחודש ולא אלפיים כבעבר. (מזונות ילד ומדורו הועמדו בבית המשפט על סך אלפיים ושלוש מאות ש"ח כנזכר.)

הבעל ערער על החלטה זו בפני בית הדין הגדול וביקשו לחייב את האישה בגירושין, ביום 29/12/09 התקיים דיון בבית הדין הגדול, לפני הרב שרמן, הרב חשאי והרב אלגרבלי. הבעל דחה את בקשת האישה "לבוא לדור עימו במלון אפילו לכמה ימים".