חיוב האוניברסיטה העברית לשלם קצבת שארים

רקע התביעה

1. לפנינו תביעת התובעת לחייב את האוניברסיטה העברית בירושלים, הנתבעת, לשלם לה קצבת שארים לה היא זכאית, לטענתה, כאלמנת פלוני ז"ל (להלן: המנוח).

התובעת מבקשת כי בית-הדין יורה לנתבעת להעביר לידיה את סכום התביעה בסך 454,490 ₪, חלקם בתוספת פיצויי הלנה וחלקם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (סכום זה מהווה, כך על-פי התובעת, את גובה הקצבה מיום פטירתו של המנוח ועד יום הגשת התביעה). עוד מבוקש, כי בית-הדין יורה לנתבעת להעביר לידי התובעת את הקצבה בגין התקופה שממועד הגשת התביעה ועד למתן פסק-הדין, בתוספת פיצויי הלנה ו/או בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. כמו כן, התבקש בית-הדין להורות לנתבעת לשלם לתובעת את קצבת השארים מדי חודש בחודשו, על-פי הסכם הפנסיה התקציבית, בגין התקופה שממועד מתן פסק-הדין ואילך.

2. בהתאם לרשימת המוסכמות מיום // (להלן: רשימת המוסכמות), התובעת והמנוח נישאו ביום ****. לשניים נולדו מנישואיהם אלה *** ילדים משותפים. התובעת היתה רשומה כאשתו של המנוח עד פטירתו ביום ****, בגיל --, ממחלה קשה. כעשור לפני מות המנוח, ביום ****, נפרדו התובעת והמנוח. במהלך השנים, למן פרידתם ועד לפטירתו של המנוח, חיו המנוח והתובעת בנפרד והתקיימו ביניהם הליכים משפטיים שונים להסדרת חלוקת הזכויות הרכושיות שנצברו במהלך חייהם המשותפים. אולם, התובעת והמנוח לא התגרשו מעולם.

עוד נקבע ברשימת המוסכמות, כי המנוח עבד בנתבעת כ-*** שנים, מיום **** עד למועד פטירתו. המנוח היה *** ולפיכך חלו עליו הוראות הסכם הפנסיה התקציבית של הנתבעת מיום *(להלן: הסכם הפנסיה התקציבית).

בנוסף, נקבע שהמנוח לא הותיר אחריו ידועה בציבור. נקבע כי הגב' א' (להלן: הגב' א' אשר היתה בת-זוגו של המנוח לפרק זמן שאינו ידוע לנו במהלך התקופה שלאחר הפרידה מהתובעת ועד פטירת המנוח) אינה ידועה בציבור של המנוח.

טענות הצדדים בתמצית

3. לטענת התובעת, היא אלמנתו של המנוח ולכן היא זכאית לקצבת שארים בהתאם להסכם הפנסיה התקציבית, זאת חרף העובדה שהיא והמנוח היו פרודים בעשור שקדם לפטירתו. עוד נטען, כי התובעת אף הסתמכה על חוות-דעת משפטית שהועברה אל עורך-דינה דאז מטעם הנתבעת, ממנה עלה כי היא זכאית לקצבת השארים.
4. מנגד, טענה הנתבעת, כי אין לראות בתובעת כאלמנתו של המנוח לצורך קבלת קצבת השארים, שכן השניים חיו בנפרד ולא קיימו חיי שיתוף כלכלי. לטענתה, בעשור האחרון לחייו חי המנוח עם אשה אחרת, הגב' א' וקיים עמה חיי שיתוף מלאים. משכך, אין התובעת זכאית לקצבת השארים של המנוח. בנוסף, שללה הנתבעת את טענת ההסתמכות של התובעת על מה שהגדירה כ"חוות-דעת משפטית" וטענה כי המסמך הנ"ל כלל לא ניתן בעניינה ואף אינו מבטא את המצב המשפטי בכל הנוגע לזכויותיה של התובעת בקצבת השאירים.

לצד כל אלה, טענה הנתבעת, כי אף אם יקבע שהתובעת זכאית לקצבה בהתאם להסכם הפנסיה התקציבית, הרי שיש לשלול זכאותה זו נוכח מסמכים אשר מעידים כי רצון המנוח היה לנשלה מזכאותה. לעניין זה הפנתה הנתבעת למכתב שהעביר המנוח לאוניברסיטה כשנתיים לפני מותו, במסגרתו ביקש כי הזכויות המגיעות לו מן האוניברסיטה יחולקו, בין היתר, באופן בו קצבת השארים תועבר לגב' א' (נספח א' לכתב ההגנה; להלן: מכתב ההוראות). בנוסף, נטען, כי בצוואתו מיום --- ציווה המנוח כי התובעת לא תירש מאום מרכושו.

יצוין, כי התובעת טענה, כי הטיעון האחרון של הנתבעת מהווה הרחבת חזית, באשר לא נטען באופן מפורש בכתב ההגנה ואף לא הייתה אליו התייחסות בתצהירי הנתבעת.

דיון והכרעה

5. את זכאות התובעת לקצבת השארים של המנוח יש לבחון, בראש ובראשונה, על-פי הוראות הסכם הפנסיה התקציבית, המהווה חוזה בין האוניברסיטה ועובדיה. מדובר בהסכם קולקטיבי המהווה הסדר קיבוצי הואיל ולא נרשם כהסכם קיבוצי. ככל שייקבע, כי התובעת זכאית לקצבה על-פי ההסכם, וככל שיוכרע שאין מדובר בהרחבת חזית, תיבחן השאלה, האם בנסיבות דנן יש לשלול הימנה את הקצבה, בהסתמך על מכתב ההוראות ששלח המנוח לנתבעת ו/או בהסתמך על צוואתו. בהמשך, נתייחס לשאלת הסתמכות התובעת על חליפת המכתבים שהועברו בין הצדדים. לבסוף, ובהתאמה להכרעה ביתר הסוגיות, ידונו שיעור הקצבה, הפרשי ריבית והצמדה וכן סוגית פיצויי ההלנה.

הוראות הסכם הפנסיה התקציבית ותחולתן

6. המחלוקת העיקרית בתיק דנן נוגעת לשאלת פרשנותו של סעיף 4(א)(1) להסכם הפנסיה התקציבית, אשר מורה כך –

"4 (א) אלה הם שאיריו של נפטר, לעניין הסכם זה: