בתביעה זו, אשר הוגשה כנגד המדינה וכנגד מתלוננת, שהיתה קטינה במועד הרלבנטי, עותר התובע לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב תלונת שווא, אשר הגישה הקטינה כנגדו, לטענתו, ועקב הגשת כתב אישום בגין תלונה זו, אשר לטענתו, היתה המדינה צריכה להימנע מהגשתו.
הדיון התנהל בדלתיים סגורות.
העובדות ;
1. בשנת 1992 עבד התובע כשרת בבית הספר (להלן: "
בית הספר"). לתובע היה חדר בבית הספר, בו היתה מכונת צילום וכן ציוד אשר שימש את ביה"ס, גיר, ספוג ללוח וכדו'.
2. ביום 95 הגישה הנתבעת 2 , שהיתה אז תלמידה בבית הספר, להלן: "
הנתבעת"), תלונה במשטרה בה מסרה שהתובע ביצע בה מעשים מגונים, בחדר השרת אשר בבית הספר. כן מסרה הנתבעת, שהתובע ביצע מעשים דומים גם בתלמידה נוספת (אשר תכונה להלן: "
ב.").
ביום 97 הוגשה כנגד התובע תלונה נוספת במשטרה, בגין ביצוע מעשים מגונים, שביצע התובע בחדרו, אשר בבית הספר. תלונה זו הוגשה ע"י תלמידה אחרת בבית הספר, (קטינה זו תכונה, להלן: "
ד.").
הנתבעת ו- ד. היו, אז, כנות 14-13 שנים.
3. ביום 27.1.00 הוגש כנגד התובע (יליד שנת 1940), כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, בת.פ. 121/00 (להלן: "
כתב האישום", או: "
התיק הפלילי"), בו הואשם התובע, על פי תלונות הנתבעת ו- ד., בביצוע שני מעשים מגונים, בנסיבות אינוס, עבירת על פי סעיף 348(א) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
יצויין כי תלונתה של הנתבעת הוגשה בסמוך לאחר האירוע, אולם תלונתה של ד. הוגשה כארבע שנים לאחר האירוע.
ב. לא הגישה תלונה במשטרה וענינה לא נכלל בכתב האישום.
4. בהכרעת הדין, אשר ניתנה ביום 29.11.00, זוכה הנאשם מכל העבירות בהן הואשם, תוך שביהמ"ש קובע, כי אין בפניו די ראיות בטוחות שניתן לבסס עליהם הרשעה.
בעקבות זיכוי זה, עותר התובע לתשלום פיצויים, בשל נזקים נפשיים ואחרים, אשר נגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתלונה וכתוצאה מהגשת כתב האישום נגדו.
5. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, בה טענה לנזקים שונים, אשר נגרמו לה, לטענתה, עקב מעשיו של התובע.
עיקר טענות התובע ;
6. כנגד המתלוננת טוען התובע, כי תלונתה תלונת כזב היתה וכי היא העידה עדות שקר כנגדו ובשל כך חייבת היא לפצותו על הנזקים שנגרמו לו.
לטענתו, גרסתן של הנתבעת ו- ד. הינה גרסה כבושה, שהינה חסרת ערך ומנגד - גרסתו הוא היתה, לטענתו, עקבית, לאורך כל הדרך. כן טוענת ב"כ התובע, כי לא הוכחה "שיטה".
כן נטען, כי, למרות שהתובע גידל את בנותיה של אשתו מנישואיה הקודמים ולמרות הזדמנויות שהיו לו, לבצע מעשים דומים בנערות אחרות, הוא לא עשה זאת ובכך יש תמיכה בטענתו, לפיה הוא לא ביצע את המעשים אשר יוחסו לו בכתב האישום.
עוד טוענת ב"כ התובע, כי גודלו של חדר השרת בבית הספר, בו נטען כי המעשים בוצעו, אינו מאפשר ביצועם.
7. ב"כ התובע מנתחת את עדויות התביעה, מציינת את אופיין של הקטינות, את הסתירות בתלונותיהן ובעדויותיהן, לטענתה, מנהל בית הספר לא נתן אמון בדבריהן, דבר המחזק, לשיטתה, את גרסת התובע.