חיוב בי"ח וקופ"ח לפצות קטין שנולד בריא וניזוק בביה"ח מחוסר תזונה

ביום 27.5.96 נולד תינוק בריא בבית החולים. במהלך שהותו במחלקת היילודים, סבל הוא מחוסר תזונה (יתכן עד כדי "צום ממושך" כפי שנרשם ברשומה הרפואית). כתוצאה מכך, נגרם לו נזק מוחי קשה.

 מי נושא באחריות לכך?

 זו השאלה המרכזית הניצבת בפנינו.

רקע

1.       התובע 1 (להלן: " התובע") הינו קטין יליד 27.5.96, בן ראשון להוריו, התובעים 2 ו - 3 (אם התובע להלן: " האם"). התביעה עניינה נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מאירוע חריף שארע לו בעת אשפוזו ואשר הותיר אותו נכה קשה.

          הנתבעים הם בית החולים בו נולד הקטין (להלן: " בית החולים" או " הנתבע") וקופת החולים שהיא בעליו של בית החולים.

          התובע נולד ביום  27.5.96 זמן קצר לפני חצות, לאחר היריון ולידה תקינים בשבוע 41, במשקל 3370 גרם. ציון אפגר 9/10. 

          בדיקה פיסיקלית רפואית לאחר הלידה הייתה תקינה מלבד הדגשת העובדה שה" עור מעט יבש".

האירוע

2.       שעתיים לאחר לידתו הוזן התובע ב- 5 CC גלוקוז. במשך יממת ה- 28.5.96 הובא 4 פעמים ליניקה לאמו, ובחצות ניזון מ-20 CC - "מטרנה" (תחליף חלב אם).

ב- 29.5.96 ירד משקלו ל- 3250 גרם כלומר ירידה של 3.5%. על פי דווחי האחיות הוצא התינוק ל-5 יניקות במשך היום.

ביום 30.5.96 בגיל 57 שעות, סמוך לחצות, בעודו מאושפז במחלוקת היילודים של בית החולים, נמצא התובע בעריסתו כשהוא במצב כללי קשה מאוד - הוא היה היפוטוני, לא הגיב, וצבעו היה אפרפר. בבדיקה נמצא כי רמת הסוכר בדמו עמדה על אפס (0). בבדיקה הפיסיקלית צוין על ידי הרופא התורן "ריריות יבשות". בשיחה עם האם מיד לאחר האירוע, ציינה האם כי "ילד לא אכל כמעט לגמרי". משקלו באותה עת היה 3180 גרם, ירידה של 5.6%.

          התובע פרכס פרכוסים קשים ונזקק להנשמה והחייאה. התובע קיבל טיפול מתאים, כולל תוספת סוכר משמעותית ומצבו הוטב (להלן: " אירוע ההיפוגליקמיה" או " האירוע").

3 .      לנוכח אבחנה של Hypoglycemia  ו- Dehydration הועבר במהירות ליחידה לטיפול מיוחד ביילודים שם הוחל בטיפול המקובל ביילוד מתכווץ על רקע Hypoglycemia. בירור מטבולי מקיף לא העלה כל מחלה בסיסית שבעטיה יכולה הייתה להיגרם ה- Hypoglycemia.

4.       כתוצאה מהאירוע סובל התובע משיתוק מוחין המתבטא בפיגור שכלי בינוני, בחולשה בפלג הגוף הימני, אפילפסיה פעילה, מיקרוספליה נרכשת, פזילה, אטקיסה וכן פיגור מוטורי וקוגניטיבי עם איחור ניכר ברכישת השפה.

גדר המחלוקת

5.       אין חולק כי אירוע ההיפוגליקמיה עשוי לגרום לפרכוסים ולנזק המוחי שנגרם לתובע. המחלוקת העיקרית היא בשאלת הסיבה לקרות ההיפוגליקמיה ואחריות הנתבע להתרחשותה.

טענות התובעים

6.       לטענת התובעים, נזקי התובע נגרמו במהלך וכתוצאה מאירוע ההיפוגליקמיה שנגרם מהיעדר תזונה. לטענתם, ניתן היה למנוע את האירוע על ידי מעקב ופיקוח ראויים של הזנת התובע, דבר שלא בוצע על ידי הנתבע.