מונחת בפני תביעה לתשלום סך של 46,922 ש"ח.

טענות התובע:

התובע, מוסד לפנסיה באוסטריה, הינו מוסד אשר משלם על פי חוק הביטוח הסוציאלי באוסטריה רנטות לזכאים.הזכאות לאותן רנטות קמה בעקבות החקיקה האוסטרית שקבעה כי מי שחי באוסטריה בזמן השואה וסבל מרדיפות הנאצים זכאי לפיצויים על פי חוק.  התובע שילם למנוחה זלמה בנדק ז"ל (להלן:"המנוחה") כספים  מכוח החוק הנדון. הנתבעים 1 ו 2 הינם בניה של המנוחה ונתבעת 3 הינה בתו של נתבע 1 ונכדתה של המנוחה.

טוען התובע, כי המנוחה זכאית הייתה לתשלום רנטות מהתובע, כל עוד היתה המנוחה בין החיים וזכאותה חדלה ביום פטירתה הינו 24.8.98.

התובע אשר לא ידע על פטירתה של המנוחה, המשיך להעביר למנוחה את הרנטה, כמעשה שבשגרה, כפי שנהג לעשות לאורך שנים רבות. תשלומי התובע, עובר לפטירת המנוחה, התבצעו בתקופה שבין יולי 1998 - מרץ 1999 והועברו סך הכל  9,182 יורו לחשבון ע"ש המנוחה. 

לטענת התובע זכאי הוא להחזר הסכומים הנדונים זאת מאחר והתשלומים היו אמורים להשתלם למנוחה עד יום מותה בלבד. מאחר ולא ידע התובע בדבר פטירת המנוחה המשיך להעביר תשלומים לחשבונה אותם דורש הוא חזרה.

לטענתו, השיקים אשר ניפדו מחשבונה של המנוחה באמצעות נתבעים 1 ו 3, בשם יתר היורשים, מהווים נסיון של הנתבעים להתעשר שלא כדין ולגזול מהתובע מלקבל את החזר כספיו, כספיו אשר הופקדו לאחר מותה של המנוחה, וזאת מפאת חוסר תום לב של הנתבעים אשר לא יידעו את התובע בדבר מותה של המנוחה.

טענות הנתבעים:

טוענים הנתבעים לחוסר יריבות. לטענתם לא ירשו דבר מאימם המנוחה ולא היו שותפים או מיופי כוח בחשבון הבנק אליו העבירה התובעת את כספי הפנסיה. יתרה מכך, אומנם הנתבעים 1 ו 2 יורשים בדין של המנוחה, אך בפועל לא ביקשו ואף לא קיבלו צו ירושה ואינם מייצגים את עזבונה. לטענתם השקים החתומים ע"י המנוחה שימשו את הנתבעים לרכישת חלקת קבר ומצבה ואינם ואף אחד מהנתבעים לא התעשרו כתוצאה ממשיכת השיקים הנ"ל.

מוסיפים הנתבעים וטוענים כי לאחר בדיקה שנעשתה בצילומי פלטי הבנק התברר כי הכספים שנמשכו מהחשבון נשוא התביעה היו מצויים בחשבון טרם פטירתה של המנוחה וכי הנתבעים כלל לא משכו מהכספים שהועברו לאחר פטירתה.

הכספים שאכן נמשכו, נמשכו על פי שיק, ומעמדם של הנתבעים במקרה הנ"ל הינו כמעמד כל אדם אשר מחזיק שיק.

התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון

פתח דבר -  מאחר והתובע ביקש בסיכומיו לדחות את התביעה כנגד נתבע 2 (בנה הנוסף של המנוחה) וללא צו להוצאות. מצאתי לנכון להעתר לבקשתו נוכח הממצאים שעלו בתיק. על כן הדיון יתמקד בשאלת חבותם של הנתבעים 1 ו 3 כלפי התובע.

המסגרת הנורמטיבית  -

חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 , סעיף 1 קובע:

חובת ההשבה

(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן -הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.

(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת.

יסודם של דיני עשיית עושר ולא במשפט הוא ברעיון השולל התעשרות  שלא כדין של אדם על חשבון אחר. לאחר שמיעת העדויות ועיון במוצגים שהונחו בפניי הגעתי למסקנה כי זהו המקרה המונח לפני, והסעד הטיפוסי המוענק במסגרת מקרים כדלקמן הוא השבת הרווח שהפיקו הנתבעים על חשבון התובע.

זלמה בנדק ז"ל נפטרה ביום 24.8.98 - מיום זה ואילך נמשכו מחשבונה של המנוחה 15 שיקים, 5 שיקים נמשכו באמצעות בנה, הנתבע 1, מר אלפרד בנדק, ו 10 שיקים נוספים נמשכו באמצעות אורטל בנדק היא הנתבעת 3.