החלטה
1.בפניי בקשה של הנתבעים לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להוצאות המשפט בסך של 500,000 ש"ח.
2.עסקינן בתביעה למתן צו עשה וצו למתן חשבונות, בגדרה מבקשים התובעים לחייב את הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") להשיב להם 50% ממניותיה של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") וכן ליתן להם חשבונות בנוגע לפעילותה של הנתבעת.
3.התובעים טוענים כי הנתבע התקשר עימם בהסכם לפיו ישולם לו חוב המגיע לו מאת התובע 2 (להלן: "התובע") מתוך רווחיו של פרוייקט בניה מסויים, שיימסר לביצוע לידיה של חברה הקשורה לתובע. להבטחת פרעון החוב הועברו מניותיה של הנתבעת משמו של התובע על שמו של הנתבע. דא עקא, הנתבע סיכל את ביצוע ההסכם שכן מסר את ביצוע הבניה לחברה אחרת ולכן יש לראות את החוב כנפרע.
4.הנתבעים ביקשו לחייב את התובעים בערובה להוצאות. הם טוענים כי התביעה מבוססת על טענות שקריות, שכן התובעים הם שהתנערו מן ההסכם וסרבו לבצע את הבניה במחיר המוסכם. כמו כן, התובע מצוי בהסדר נושים ולכן לא יוכל לשאת בהוצאות המשפט היה והתביעה תידחה, ואילו התובעת 1 (להלן: "התובעת") היא חברה בע"מ, ולכן ישנה חזקה לפיה יש לחייבה בערובה להוצאות.
5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.
6.ס' 353א' לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"), קובע:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."
מכאן שהכלל הוא שיש לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע, אם זו לא הוכיחה יכולת כלכלית לשלם את הוצאות הנתבע, אלא אם בנסיבות הענין אין הצדקה לחיוב כאמור.
ראה גם את רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , בעמ' 650 (1990) - פורסם בנבו, שם נפסק כי:
"בעוד ששערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם, אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה, שבה תובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות ... דעתי היא, שקיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימים, בנסיבות העניין, טעמים לסתור."
7.במקרה דנן לא הובאו על ידי התובעת ראיות כלשהן להוכחת יכולתה הכלכלית לשלם את הוצאות המשפט היה והתביעה תידחה. העובדה שהתובעת הגישה תביעה כספית נגד צד ג' בגין חוב נטען, תביעה שטרם התבררה, אינה מהווה ראיה ליכולת כלכלית, שכן אף אם התביעה נגד אותו צד שלישי תוכתר בהצלחה, מי לידינו יתקע שניתן יהיה לגבות את הסכום שייפסק לזכותה של התובעת?
8.טענתה של התובעת כאילו לא הוכח שהיא חברה בע"מ, תמוהה על פניה שכן היא הציגה את עצמה בכתב התביעה בתור חברה בע"מ.
9.לא קיימות נסיבות מיוחדות שבגינן יש מקום לפטור את התובעת מהפקדת ערובה. לא שוכנעתי כי על פני הדברים סיכויי ההצלחה של התביעה אכן גבוהים. הנתבעים הציגו מסמך ממנו עולה כי לכאורה דווקא התובע הוא שהכשיל את ביצועו של ההסכם, בכך שסרב לבצע את הבניה במחיר המוסכם, ואם כך הוא הדבר, ויש לשמוע ראיות בענין זה, הרי שהתביעה צפוייה להדחות.
10.באשר לתובע, הרי שברור כי מצבו הכלכלי בכי רע, שכן הוא מצוי בהליך של הסדר נושים לפי ס' 19א' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980, עובדה המדברת בעד עצמה. אכן, הכלל הוא שאין מונעים מאדם גישה לערכאות בשל עוניו, אך לנוכח סיכויי ההצלחה של התביעה, שאינם נראים גבוהים כלל ועיקר, לשון המעטה, הרי שראוי להתנות את תביעתו בהפקדת ערובה. יצויין בהקשר זה כי לנוכח הצהרתו של התובע עצמו בס' 7 לתשובתו, לפיה הוא אינו נתון בקשיים כלכליים ולכן יוכל לשאת בהוצאות המשפט, מן הסתם יוכל להפקיד את הערובה הנדרשת ממנו.
11.יחד עם זאת, אין כל הצדקה להעמיד את הערובה על סך של 500,000 ₪ כמבוקש על ידי הנתבעים. סכום זה מוגזם על פניו. ניתן להסתפק בערובה בסכום של 70,000 ₪.
12.אשר על כן אני קובע כי על התובעים להפקיד עד ליום 10.6.2010 בקופת בית המשפט סך של 70,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית, שאם לא כן- תידחה התביעה.
13.התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
14.המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ג ניסן תש"ע, 07 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.