חטיב נ' מועצה מקומית דיר חנא ואח'

החלטה

1.לפני בקשה לחייב המשיב בהפקדת הוצאות בקופת בית המשפט לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי ולחלופין לדחות התביעה על הסף.

2.המבקש הינו הנתבע 2, מי אשר היה ראש המעוצה של הנבתעת 1 בעת התרחשות האירועים המפורטים בתביעה. טוען כי המדובר בתביעה קנטרנית וחסרת יסוד, אשר הוגשה שלא בתום לב.

3.התובע טוען כי אין מקום להורות על הפקדת ערובה להוצאות, הדבר יחסום בפניו אפשרות גישה לבית המשפט, יש לברר את התביעה שכן אינה על פניה חסרת יסוד. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וראויה לדחייה מסיבה זו לבדה. אין בבקשה כל פרוט ביחס למצבו הכלכלי של התובע.

4.בישיבת ביהמ"ש מיום 14.6.10, השלימו הצדדים את טעיוניהם לבקשה. ב"כ הנתבע הבהיר כי בידי התבוע מצוי המידע באשר למצבו הכלכלי ועל כן לא יכל הלגיש תהציר מעטם המבקש לעניין זה. העובדה כי התובע לא פרט לעניין זה, אלא טען טענות כלכליות בדבר החזקתו בנכסים, היא המלמדת כי אכן מצבו הכלכלי אינו בכי טוב.

5.לאחר שעיינתי בכתבי בי-דין ושקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי אין להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. השימוש בכלי זה, המהווה מחסום מפני גישה לערכאות, הינו במקרים חריגים, שלא שוכנעתי כי המקרה שלפני הוא אחד מהם. באשר לטענה בדבר מצב כלכלי קשה, זו ככל הבקשה, אינה נתמכת בתצהיר ודי בסיבה זו לבדה להביא לדחיית הבקשה.

6.אין מחלוקת כי שני שיקולים מנחים את בית המשפט בבואו לדון בבקשה להפקדת ערובה. האחד- סיכויי התביעה והשני מצבו הכלכלי של התובע מבחינת סיכויי הנתבע לגבות הוצאותיו אם יפסקו לטובתו.

7.בישיבות קדם השמפט אשר נערכו עד כה, אכן התעוררו ספקות ממשים באשר לעילת התביעה אשר מניח התובע בפני הנתבע 2. אין מחלוקת כי מניעת תביעות סרק הינה אחת המטרות של תקנה 519.

"אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על-כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול-דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות (ראה רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ [1], בעמ' 650).

ג) אסור גם לשכוח, כי דחיית ערבויות התובע, על-פי תקנה 519 לתקנות, משמעותה דחיית התובענה ויצירת מעשה-בית-דין, אלא אם יורשה לתובע להפסיק את התביעה (בנקודה זאת הצדק עם המשיבה 1 בערעורה שכנגד, כפי שעוד יצוין להלן). "

עא 92 / 2877 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ מז (3) 846, עמוד 850

8.התובע טוען כי הוצא צו הרשאה וביצוע הליכי הוצאה לפועל על ידי הנתבע 2 אשר פעל מתוקף היותו ראש המועצה אולם הצו לא היה כדין שכן לא כלל את כל החותמות הנדרשות. לשיטתו כל הליכי ההוצאה לפועל בוצעו נגדו שלא כדין ופגעו בשמו הטוב.

9.הגם שכאמור מתעורר ספק באשר לעילת התביעה נגד הנתבע 2, הרי לא די בספק, כדי קלבוע כי התביעה הינה בתיעת סרק, אשר ביהמ"ש יחייב בהפקדת הואצות גם במצב בו לא הובאה כל ראיה לעניין מצבו הכלכלי של התובע.

10.באשר להיפוך נטל הבאת הראיה לעניין מצבו הכלכלי של התבוע והעברת הנטל לכתפיוף יכול הסבר להעשות לאחר שתוצג ולו ראשית ראיה לעניין מצבו הכלכלי. לא הוצגה ראשית ראיה שכזו ועל כן יש לפעול על פי חזקה כי ביכולתו לשאת בהוצאות סבירות של הליך משפטי.

11. נוכחה האמור לעיל הנני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, ג' תמוז תש"ע, 15 יוני 2010, בהעדר הצדדים.