ביום כ"ה טבת תשע"ג (07/01/2013)ניתן פסק דין ביחס לתביעת הגירושין, וכעת עם חלוף פרק הזמן של שלושים הימים שקבענו בסיומו של פסק הדין, עלינו להשלימו בפסיקה ביחס לתשלום הכתובה.
לאחר שניתן פסק הדין הוגשו מטעם הבעל שתי בקשות שבהן טענות לביסוס עמדתו לשלילת זכאות האשה לתשלום הכתובה, ועותק מהן יועבר לעיון הצד השני. אך זאת נבהיר - בסיומו של פסק הדין נכתב:
"ביחס לתביעת הכתובה ניתן לבעל פרק זמן נוסף של שלושים יום ממועד ההחלטה הנוכחית, להצגת ראיות לביסוס טענתו לשלול מהאשה את זכאותה לתשלום הכתובה, ולאחר מכן יושלם ההליך בהתאם."
בחומר שהוגש לבית הדין, אין ראיות כאמור, ואף אין בהן שמות של עדים שבית הדין מתבקש לזמנם לעדות, אלא רק הבהרה מדוע הבעל מעדיף להימנע מבקשה כזו. על כן מאחר שלא הוצגו ראיות ולא התבקשנו לזמן עדים, ניתן פסק דין זה כדלהלן.
חזקת זכאות אשה לכתובה
ההלכה הפסוקה היא שהאשה בחזקת זכאית לתשלום הכתובה, אלא אם כן עלה ביד הבעל לבסס את טענותיו שהתקיימו נסיבות שיש בהן לשלול את זכאותה לכתובה.
הרמב"ם בהלכות אישות (פרק כד הלכה יד)כתב:
"העוברת על דת צריכה התראה ועדים ואחר כך תפסיד כתובתה... הוא טוען ואומר עברה אחר התראה, והיא אומרת לא עברתי כלל, או לא התרה בי. אם רצה להוציא, הרי זה נותן כתובה אחר שתשבע שלא עברה, שאם תודה שעברה אחר התראה זו אין לה כלום."
ובהלכה יז כתב הרמב"ם:
"אם הודתה לו שזינתה תצא בלא כתובה. לפיכך משביעה בנקיטת חפץ שלא זינתה תחתיו, אם ראה אותה בעצמו, ואחר כך תגבה כתובתה."
וכתב המגיד משנה (שם, הלכה יד):
"עברה בינו לבינה וכו'. זה מבואר שמחלוקת האיש והאשה בזה הוא כשאר כל התביעות שבין אדם לחבירו, וכיון שהבעל רוצה להפסידה כתובה עליו להביא הראיה. ומ"מ בלא ראיה יכול להשביעה. ונ"ל דדוקא כשידוע שעברה על דת, אלא שנחלקו אם היה אחרי התראה אם לא או אם היתה שם התראה כלל, אבל אם אינו ידוע אם עברה אם לאו, נראה שאינו יכול להשביעה, כיון ששטר כתובתה בידה ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן. וכ"ש הוא לדעת רבינו שכתב פי"ד מהלכות מלוה ולוה שהטוען בשטר חוב שטר אמנה או רבית היה בו או אבק רבית שאינו יכול להשביע המלוה מחמת כך, אלא ישלם ואחר כך יטעון על המלוה במה שירצה אם יודה יחזיר לו ואם כפר ישבע היסת. ואף כאן, כיון שאין ידוע שעברה, הדין כן. חייב לפורעה, ואח"כ אם רצה לטעון עליה, אם תודה תחזיר ואם תכפור תשבע היסת, כנ"ל."
בספר שו"ת צדקה ומשפט (חלק אבן העזר סימן ג)באר את סברת המגיד משנה וכתב:
"דברי הרב המגיד ז"ל נכונים וברורים, וטעמו ונמוקו עמו... דלא משבעינן למלוה אלא בדטעין עליו הלוה שהוא פרוע, דהשטר לפירעון עומד, אבל בטענות אחרות לא משבעינן ליה, כגון בטוען אמנה או רבית ולאו כל הימנו לבטל שטר מקוים. א"כ כ"ש בטוען עליה הבעל שראה אותה שזינתה, דלאו כל הימנו לבטל בטענה זו שטר כתובתה שבידה, דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן, ולא דמי לטוען פרעתיך, דהשטר לפירעון הוא עומד. וכן כתב שם ה"ה דכן עיקר, דאין נשבעין אלא על טענת פירעון, דהשטר להכי עביד, ומכ"ש דאין יכול להשביעה שלא זינתה, דלא שכיחא לזנות, וכל ישראל בחזקת כשרים ולאו כל הימנו לפגום אותה ולהשביעה בטענה זו... בטענת זנות, דאיתתא בחזקת כשרה קיימא, וכתובתה בחזקתה, ולאו כל הימנו לפוגמה, ובכה"ג לא תיקון רבנן שבועה, ובטענת מחילה לא מרע ליה לבעל השטר, אבל בטענת זנות מרע לה."
מדברי הרמב"ם והמגיד משנה עולה שדין האשה בגביית הכתובה כדין לווה המוציא שטר על המלוה, שהלווה אינו נאמן לטעון טענות שיש בהם לבטל חיוב הממון שבשטר, וכעין זה בתשובת הרשב"א (ח"א סי' תקעא)עיי"ש.
בספר שיטה מקובצת על מסכת כתובות (סוף פרק ראשון)הביא מדברי הר"י מיגש את העקרונות הקובעים ביחס לזכותה של האשה לכתובה בעת חילוקי טענות בין הבעל לאשה. להלן מקצת מדבריו הנוגעים לענייננו:
"כתב הרב רבינו יהוסף הלוי ן' מיגש ז"ל, ולענין חלוקת האשה עם בעלה למדנו מכל שמועות ומשניות אלו שראינו בהם כמה אופנים לענין כתובתה וכללו של דבר... מי שטען על אשתו שזינתה תחתיו ברצון וקא בעי להפסידה כתובתה. הא ודאי כיון דנקיטה לה כתובתה בידה, לאו כל כמיניה דקא מפסיד לה ניהלה בלא עדים ובלא ראיה. מיהו אם אמר לה השבעי לי, דינא הוא דמשתבעת ליה, כדין האי מאן דמפיק שטרא אחבריה כו'."
וכן הביא השטמ"ק בתחילת פרק שני במסכת כתובות (דף טז, א ד"ה ובשיטה ישנה):
"כתב הרב רבינו ר' יהוסף הלוי ן' מיגש ז"ל וז"ל ואף על גב דקי"ל דכל היכא דטעין לה במידי דמפסדא לה לכתובתה, וקא אמר ברי לי, ואיהי קא מכחשה ליה, וקאמרה ברי לי, דאיהי מהימנא. דלאו כל כמיניה דקא מפסיד לה לכתובתה. הני מילי הכא דכתובתה כתובה ידועה וקיימת, וקא טעין עלה טענה שמפסדת בה כתובתה, כגון טענת זנות וכיוצא בהן, וכיון דכתובתה כתובה קיימת היא, לאו כל כמיניה דקא טעין עלה טענה שמפסדת בה כתובתה בלא ראיה. אלא דינא כדין כל מי שיש בידו שטר, שנשבע וגובה."