חזן עמי נ' עיריית נתניה

פסק דין

עתירה מנהלית אשר הוגשה בשנת 2006.

עניינה של העתירה בעת הגשתה היה ביטול החלטת המשיבה לשנות סיווג הנכסים שמספרם בעירייה 9110052000, 802530000 מבית משותף לבית פרטי, והשבת הסיווג לבית משותף. כתוצאת לוואי, התבקשה החלטה בדבר חישוב השטחים המשותפים בבית המשותף לצורך קביעת הארנונה. כן נתבקש סעד של השבת כספים שנגבו ביתר.

לפי שהעתירה הוגשה בשנת 2006, מתבקשת הבהרה איך וכיצד הגענו עד הלום.

1. במקביל לעתירה הגיש העותר ערר לוועדת הערר שליד עיריית נתניה. הסעדים שהתבקשו בערר היו זהים בעיקרם לסעדים שהתבקשו בעתירה, למעט הסעד של השבת הכספים.

2. בדיונים מקדמיים אשר היו במסגרת העתירה הגיעו הצדדים להסכמה כי יש להמתין לפסק דינה של וועדת הערר.

3. וועדת הערר התמהמהה במתן פסק הדין עד אשר נאלץ העותר לפנות לבג"ץ בבקשה כי יורה לוועדת הערר ליתן פסק הדין.

4. לבסוף ניתן פסק הדין של וועדת הערר, בשנת 2013, לפיו נדחו טענות העורר. הוועדה קבעה כי מדובר בבית פרטי.

5. העותר הגיש ערעור מנהלי על החלטה זו לבית המשפט המחוזי מרכז. זאת לדעת כי מאז הגשת העתירה בשנת 2006 לבית משפט זה, פוצלו המחוזות השיפוטיים והוקם בית משפט מחוזי מרכז שבתחומו שוכנת העיר נתניה.

6. ביום 26.01.2014 ניתן פס"ד, בהסכמה, בבית משפט מחוזי מרכז לפיו ייחשב הנכס כבעל שלוש יחידות דיור בבית משותף שבו מותקנת מעלית – חישוב הארנונה ייעשה בהתאם. ראה לעניין זה עמ"נ 5523-06-13, פס"ד של סגן נשיאה כב' השופט מנחם פינקלשטיין.

7. השתלשלות הסיווגים חריגה ויוצאת דופן. משנת 1996 ועד לשנת 1998 סווג הנכס כבית פרטי. משנת 1998 ועד ספטמבר 2005 שונה הסיווג לבית משותף עם מעלית ובו שתי דירות. מספטמבר 2005 הוחזר הסיווג לבית פרטי, הגם שהגבייה בפועל עפ"י הסיווג החדש החלה מיום 01.01.2007. אחר ככלות הכל שונה הסיווג שוב לבית משותף, בן שלוש דירות, על פי פסק הדין של בית משפט מחוזי מרכז אשר ניתן כאמור בהסכמה.

כל התלאות פקדו את הנכס האומלל מבלי שבוצעה בו כל עבודת בנייה או שינוי, זאת החל מהסיווג הראשוני.

גם על שאלות בסיסיות ביותר, שאלות שבעובדה, התקשו הצדדים להגיע להסכמה. כך למשל, נתגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לשטח כל דירה ודירה. לשאלה זו יש משמעות , בין היתר, לפי שבציר זמן מסוים החזיק חייל באחת הדירות, וכתוצאת לוואי לא היה עליו לשלם ארנונה. העותר טוען כי שטח אותה דירה הוקטן על ידי המשיבה בעוד שהאחרונה טוענת כי המדידות משקפות את מצב הדברים הנכון.

כך או כך לא לי להכריע בשאלה זו.

8.כך חזרו הצדדים לבית משפט זה ולעתירה המקורית, כאשר אבן הנגף העיקרית – הסיווג הנכון של הנכס לרבות קביעת מספר הדירות- סולקה בבית המשפט המחוזי מרכז.

הסוגיה הניצבת על המדוכה הינה, כלום העותר זכאי להשבת הכספים אשר שולמו ביתר, נוכח קביעת בית המשפט המחוזי מרכז, בציר הזמן 1996-2006.

משצומצמה יריעת המחלוקת, נוכח פסק הדין שהתקבל בהסכמה בבית המשפט מחוזי מרכז ביקשה ב"כ העותר להשיב את כל הכספים שנגבו ביתר.

ב"כ המשיבה טוענת כי יש לדחות את העתירה בהיבט המשפטי והעובדתי.

בפי ב"כ המשיבה העלתה טענה שיש בה ממש, כי לצורך פטור מארנונה לשטח משותף, יש צורך בשני מחזיקים לפחות. בדיקה מעין זו לא ניתנת לביצוע במרחק של שנים ומכל מקום, עד שנת 2005 היה מחזיק אחד בלבד בנכס. כאן המקום לציין כי ב"כ העותר לא התייחסה לנקודה זו בסיכומיה. (ראה לעניין זה צו המיסים של עיריית נתניה לשנת הכספים 2005, פרק ההגדרות סעיף 3ה. הגם שהצו מתייחס לשנה זו, הרי שההוראות בדבר חישוב השטחים המשותפים לא השתנו במשך השנים). עוד יש להדגיש כי הסיווג לבניין בעל שתי דירות נעשה על דעת ובהסכמת העותר.

מנגד, אין בידי לקבל טענות המשיבה בהיבט המשפטי כדלקמן: