חזן נ' מגרפתה

לפני תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

רקע ועיקר המחלוקת

1. התביעה עוסקת ב"פוסט" שפרסם הנתבע ביום 25.4.17 באמצעות הרשת החברתית "פייסבוק". הפרסום כתוב בצורה של תיאור שיחת טלפון שכנטען ערך הנתבע עם מי שמוצג שם כ"בכיר" פלסטיני, ובהמשך של חילופי דברים במהלך פגישה עם "הבכיר". לפי התיאור, ה"בכיר" מסר לנתבע מידע אודות "סוכנים ישראלים" העובדים עבור מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, ובמסגרת זו מסר כי לגוף בשם הביטחון המסכל הפלסטיני יש "סוכנת בשם נטע חזן" – היא התובעת.

   פרסום הפוסט הניב תגובות של גולשים, שכללו התייחסויות חריפות מאוד כלפי התובעת. במסגרת זו כתב גם הנתבע הודעות, ובין היתר פרסם הודעה בלשון "חברים וחברות: זו תמונתה מדף הפייסבוק של הבוגדת סוכנת הבטחון המסכל הפלסטיני נטע חזן" וצירף תמונה של התובעת.

   הפרסומים צורפו כנספח ה' לתצהיר התובעת. פירוט נוסף של תכניהם יובא בהמשך.

2. על רקע זה הוגשה התביעה. התובעת, כך בתמצית, טוענת כי הפרסומים מהווים "לשון הרע" ופורסמו בכוונה לפגוע בה בידי הנתבע, שלטענתה הוא "טוקבקיסט אנטי-שמאלני" שנוהג לפרסם ברשתות החברתיות כזבים אודות "פעילי שמאל". לכן, עתרה לפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 140,000 ₪. התובעת הצביעה על כך שהפרסום קדם בימים ספורים לטקס זיכרון יהודי-פלסטיני שנערך ביום 30.4.17, שפורסם מראש כי היא תנחה אותו, וטענה כי עיתוי הפרסום (העוסק בשיחה ובמפגש שלטענת הנתבע התרחשו כשנה קודם לכן), מעיד על כוונת הנתבע לפגוע בה ובארגון שנקרא "לוחמים לשלום", במסגרתו פעלה ושנטל חלק בארגון הטקס האמור. עוד טענה שבפועל נפגעה מהפרסום עקב תגובות קשות שהניב, בהן אף פורסם מיקום שכונות מגוריה ועבודתה, הודעות נאצה ואיומים שקיבלה, ושיתוף רחב של ה"פוסט" שהוסר רק לאחר שלושה ימים בידי "פייסבוק" בעקבות תלונות התובעת.

3. בכתב הגנה מיום 16.11.17 ובכתב הגנה מתוקן מיום 28.11.28, אותם הגיש בעצמו, טען הנתבע כי התביעה מונעת ממניעים זרים, וכי הפרסום הוא אמת. לטענתו "כל פרסומיו... מבוססים על דברים אותם חווה במהלך שירותו כסוכן משטרתי סמוי" ועליהם סיפר לקצין משטרתי בשם י' (בהמשך מסר שכוונתו למר ישראל הורן, אותו זימן לעדות). הנתבע טען שהתובעת "פעלה עבור ארגון עוין" וטען "אמת דיברתי". עוד טען כי הפרסום נדרש משום ש"המידע המודיעיני אליו נחשף ממקור בטחוני פלסטיני על התובעת" גרם לו לחשש כבד כי התובעת "עלולה לבצע בין בתמימות ובין בזדון פעולות עוינות נגד הציבור הישראלי בשליחות גורמים" מהביטחון המסכל הפלסטיני "וזאת בזמן שאינה מטופלת כיאות ע"י השב"כ".

   במסגרת תצהירי הנתבע (שהוגשו לאחר שב"כ הנתבע החל לייצגו) חל שינוי מסוים בטיעון תוך התמקדות גוברת בפעילות התובעת במסגרת ארגון "לוחמים לשלום". במסגרת זו הודגשו טענות לפיהן בארגון האמור חברים פעילי טרור עמם נפגשה התובעת בשטחי הרשות הפלסטינית. הנתבע טען שהארגון הוא "שימוש ציני בתחפושת פוליטית של מנגנון הבטחון המסכל הפלשתיני" (פיסקה 7 לתצהירו), וחזר על טענתו שפרסם דברי אמת. לביסוסה, הציג מה שנחזה כהעתק צילומי של מסמך של הביטחון המסכל הפלסטיני, שלטענתו "מאבחן את התובעת באופן ישיר כסוכנת של מנגנון הביטחון המסכל הפלשתיני המופעלת באמצעות ראאד אל הדר", שלדבריו עוסק בפעילות טרור וחבר בארגון האמור (להלן: "ראאד"). עוד הציג מסמך שלטענתו הוא צילום של "תעודת קצין" של ראאד במנגנון הביטחון המסכל הפלסטיני. הנתבע טען בתצהירו שלא ביקש לפגוע בתובעת או להפחידה באמצעות הפרסום, כי אם "להזהיר אותה ואת הציבור מפני התוצאות האפשריות של מעשיה".

4. בסיכומי הנתבע הועלו לראשונה טענות נוספות. בכלל זה נטען כי עומדות לנתבע הגנות תום הלב בפרסום, לפי סעיפים 15(2) ו-15(4) לחוק איסור לשון הרע. זאת, משהאמין באמיתות הפרסום ופעל כדי להגן על אינטרס ציבורי תוך שהביע את דעתו, ובשל תפקיד ציבורי שמילאה התובעת בשל פעילותה ב"לוחמים לשלום" ועמותות נוספות. עוד נטען שבמילה "בוגדת" התכוון הנתבע לחוסר נאמנות של התובעת למדינה, להבדיל מבגידה במשמעותה הפלילית. טענות נוספות שלו תיסקרנה בהמשך.

5. לסיום סקירת טענות הצדדים אציין, כי בכתב התביעה המתוקן מיום 11.11.18 נכלל פרסום נוסף, שכנטען התרחש לאחר הגשת התביעה המקורית, בדרך של "תיוגה" ופרסום שמה של התובעת בהערה ל"פוסט" אחר "ובו תמונות וטקסט מזעזע שטפל על אדם אחר" (כך בלשון התובעת. הפרסום הוצג כנספח י"א לתצהירה). אלא, שבישיבת ההוכחות לא עסקו הצדדים בפרסום זה. התובעת אף לא דנה בו בסיכומיה ונראה שזנחה אותו כמגבש עילה עצמאית. לכן, לא יערך דיון נפרד בפסק הדין בפרסום זה.

    

   דיון

   פרסום לשון הרע