חורי נ' מדינת ישראל

1. בפני ערעור לפי סעיף 70ד לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.4.2019 (תפ"ח 51831-08-18, סגנית הנשיא ד' סלע והשופטים א' לוי ו-ע' קוטון). בית המשפט המחוזי התיר, בדעת רוב, לפרסם את שמו של המערער, רופא נשים במקצועו, וכן את פרטיו של כתב אישום שהוגש נגדו ונסב על עבירות מין שביצע לפי הנטען במטופלות, והורה שהדיון בעניינו יתקיים בעיקרו של דבר בדלתיים פתוחות.

כתב האישום וההליכים עד כה

2. כתב האישום נגד המערער הוגש ביום 26.8.2018 לבית המשפט המחוזי בנצרת, וביום 21.10.2018 הועבר הדיון בו לבקשת המדינה לבית המשפט המחוזי בחיפה (בש"פ 6608/18, הנשיאה א' חיות). לפי כתב האישום, במהלך השנים 2015 ו-2016 ביצע המערער עבירות מין בשתי מטופלות שהגיעו למרפאתו הפרטית ולבית החולים שבו הוא עובד בצפון הארץ, בארבע הזדמנויות שונות. על-פי הנטען, המערער קיבל את הסכמתן של המתלוננות לביצוע מרבית המעשים במרמה, בהציגו אותם כחלק מבדיקה רפואית. למערער יוחסו עבירות של אינוס (שתי עבירות) לפי סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), מעשה מגונה (שתי עבירות) לפי סעיף 348(א) לחוק בנסיבות סעיפים 345(א)(2) ו-345(ג) לחוק, וכן הטרדה מינית (שלוש עבירות) לפי סעיפים 3(א)(3), 3(א)(5) ו-3(א)(6)(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998.

3. המערער נעצר במהלך חודש ספטמבר 2016. ביום 2.10.2016, בהסכמת המדינה, בית משפט השלום בחיפה הורה על שחרורו של המערער ממעצר בתנאים, וקבע שיוכל לשוב לעבודתו במתכונת שבמסגרתה הוא מקבל מטופלות בליווי של רופאה נוספת, אחות, או גורם אחר בהתאם לבקשת המטופלת (מ"י 47426-09-16, השופטת א' זערורה-עבדאלחלים).

4. ביום 29.8.2018 הורה בית המשפט המחוזי בנצרת (סגנית הנשיא א' הלמן), לבקשת המדינה, על איסור פרסום שמותיהן של המתלוננות וכן פרטים העלולים לחשוף את זהותן. כן נקבע כי בקשת המדינה להתיר את פרסום שמו של המערער – אשר נאסר בפרסום במהלך הדיון בהליכי מעצרו – תידון בשלב מאוחר יותר של ההליך.

5. בהמשך לכך, הכריע בית המשפט המחוזי (בדעת רוב של השופט א' לוי, בהסכמת סגנית הנשיא ד' סלע ונגד דעתו החולקת של השופט ע' קוטון) כי יש להתיר את פרסום שמו של המערער. בית המשפט המחוזי ציין כי בהתאם לעקרון העל בדבר פומביות הדיון, רק טעמים חזקים וכבדי משקל יצדיקו להיעתר לבקשה לאסור על פרסום שמו של נאשם בעבירות מין, וקבע כי המערער לא הצליח להצביע על טעמים מעין אלו. באופן יותר ספציפי, בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של המערער לפיהן יש להמשיך ולהורות על איסור פרסום שמו נוכח חולשתן של הראיות נגדו. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להידרש למשקלן של הראיות בתיק על מנת לבסס החלטה בדבר איסור פרסום, וכי הדבר אף עלול לפגוע ביכולתו של המותב לדון בראיות לגופן בהמשך ההליך. בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענותיו של המערער כי הזמן הרב שחלף מביצוע המעשים המיוחסים לו מאיין את הצורך לפרסם את שמו על מנת להזהיר את הציבור מפניו ולעודד הגשתן של תלונות נוספות. בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה כי שמו של המערער אמנם נחשף לפרק זמן לא ארוך שבמהלכו לא פנו מתלוננות נוספות, אך הוסיף כי אין בכך כדי לגרוע מהחובה להנגיש לציבור את פרטיו ואת אופי העבירות המיוחסות לו, גם על מנת לאפשר למתלוננות פוטנציאליות לפנות לרשויות בעניינו בעת הזו. בית המשפט המחוזי קבע כי טענותיו של המערער בדבר הנזקים שעלולים להיגרם לו מפרסום האישומים נגדו במרשתת הן בעלות משקל, אך ציין כי בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה אין גם בכך כדי להוביל בנסיבות העניין לחריגה מן הכלל בדבר פומביות הדיון. מנגד, דעת המיעוט גרסה כי בנסיבות העניין יש להורות על העברת כתב האישום לעיונם של גורמי משרד הבריאות, ולדחות את מתן ההחלטה בשאלת הפרסום עד לאחר שהללו יכריעו בעניינו של המערער. להשלמת התמונה יצוין כי בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע החלטתו עד ליום 11.4.2019.

6. הערעור הוגש ביום 10.4.2019. בנסיבות העניין, ועל מנת שלא לייתר את ההכרעה בערעור, הוריתי בו ביום כי עיכוב הביצוע שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי ייוותר על כנו עד למתן החלטה אחרת.

טענות הצדדים

7. הערעור שבפני מכוון נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. המערער טוען כי נסיבותיו האישיות מצדיקות חריגה מעקרון פומביות הדיון כך שההליך בעניינו יוסיף להתנהל בדלתיים סגורות, לכל הפחות בשלב זה. המערער טוען כי פרסום שמו יוביל לפגיעה חמורה במוניטין המקצועי שלו ולנזק בלתי הפיך לו ולבני משפחתו, ואף מדגיש את הקשיים הרבים שהוא ניצב בפניהם היום (בהפנותו לחוות דעת מומחה מהעת האחרונה). נוסף על כן, המערער מטעים כי עניינו מעלה חשש מהותי מפני תלונת כזב לפחות מצד אחת המתלוננות. לשיטת המערער, גם העובדה שלא הוגשה נגדו תלונה נוספת, מאוחרת לאירועים המיוחסים לו בכתב האישום בשנים 2015 ו-2016, מובילה למסקנה כי אין הצדקה להורות על פרסום שמו. המערער מדגיש כי לא נשקף ממנו כל סיכון, ומוסיף כי הוא אף אינו מתנגד – מבלי לגרוע מאיסור הפרסום ולצדו – כי כתב האישום יועבר לעיונם של הגורמים הרלוונטיים במשרד הבריאות על מנת שיקבלו החלטה בעניין עבודתו כרופא.