חומיידה נ' לבקוביץ ואח'

פסק דין

פתח דבר

ביום 10/01/2011 הגיש מר עלי חומידה (להלן: "התובע") כתב תביעה, לפיו ביום 09/10/2010 בעודו עצר בצומת הכניסה לכפר כנא, רכב אשר היה נהוג ע"י הגב' הילדה לבקוביץ' (להלן: "הנתבעת") הגיח מאחור והתנגש עם רכבו בעוצמה (להלן:"התאונה"). לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכבו נזקים בסך 11,053 ₪, אך הואיל ותבע את נזקיו בחברת הביטוח שלו, שילם השתתפות עצמית בסך 2,696 ₪. לפיכך, עותר התובע לסעד כספי בסך 3,500₪, שהם סכום ההשתפות העצמית ששילם בצירוף 804 ₪ הוצאות משפט ועוגמת נפש.

בכתב הגנתה, כפי שהגישה הנתבעת ביום 13/02/2011, הכחישה הנתבעת את טענות התובע. לגירסתה, הרכב אותו נהג התובע, הוא אשר פגע ברכבה, הואיל ורכב אשר הגיח משמאלו גרם לתובע לנסוע בהילוך אחורי בעוד רכבה של הנתבעת נסע באיטיות רבה מאחור.

דיון והכרעה

קשה היא בחינת טענות הצדדים, כאשר כל אחד גורס באופן שונה לחלוטין מגרסת הצד שכנגד. ואולם, ברי כי מי מבין בעלי הדין נהג את רכבו ברשלנות או בחוסר זהירות, שהביאה לקרות התאונה. על כן, כל אשר נותר בידי לעשות הוא לבחון את גרסאות הצדדים ולהכריע מי מביניהם מדייק בדבריו ומי הוא אשר בהתנהגותו ובנהיגתו הרשלנית גרם לקרות התאונה.

בשל סדרי הדין, אבחן תחילה את טענות התובע 1 כפי גרסתו:

גרסתו של התובע 1 כפי שפורטה בדיון שהתקיים בפניי, נשמעת כגרסה הגיונית ומהימנה. ע"פ תיאורו של התובע 1, הוא נסע בכיכר שלפני צומת כפר כנא, והכחיש הטענה לפיה רכב אחר הגיח משמאלו, כמו כן הכחיש כי שילב להילוך אחורי.

התובע העיד כי רצה להשתלב בכיכר של כפר כנא, כאשר הנתבעת באה מאחוריו, ולכן גירסת התובע כי הנתבעת פגעה ברכבו מאוחרה היא הגרסה ההגיונית והמקובלת עליי.

חיזוק לצסקנה זו אני מוצאת בחוות דעת השמאי מטעמו של התובע, המלמדת על כי מוקד הנזק אצל התובע הינו אחורי בלבד, במכסה המטען, בפנס אחורי ובעוד חלקים אחוריים.

גרסתה של הנתבעת

גרסתה של הנתבעת כפי שפורטה בדיון שבפניי נשמעה סבירה ואפשרית, עד אשר טענה בפניי כי נסעה אולי 20 קמ"ש, וכי הילד שהיה באוטו קיבל מכה ועף (ראה שורות 21-23, עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 14/04/2011).

טענות אלו אינן מתיישבות זו עם זו, שכן אילו אכן נסעה 20 קמ"ש, נסיעה איטית למדי, מדוע אם כן הילד "קיבל מכה ועף" כדבריה, לטעמי זו אינה מדייקת בגרסתה.

כמו כן, בעלה של הנתבעת אשר נכח בתאונה לא הופיע לדיון ולפיכך אין מה שיתמוך בגרסתה.

גםא אם נלך לשיטת הנתבעת כי רכב בא משמאלו של התובע, לא ברור מדוע יש צורך כי התובע יחזור אחורנית, ועל ידי כך לפגוע ברכבה.

חשוב להדגיש כי הנתבעת אינה בטוחה בגרסתה, וכי אינה יודעת מה התרחש באותו יום, וכך הידה בפניי:" אני נסעתי אחרי הנתבע ופתאום הוא ראה שמישהו בא משמאלו, , כך אני חשובת, הוא עצר וזז קצת אחורה, ואני זזתי קדימה לכיוון הנסיעה".

לא זו אף זו, לא ברור מדוע הנתבעת המשיכה לנסוע קדימה, על אף שראתה כי התובע זז אחורנית. לנתבעת הפתרונים?

באשר לשאלת גובהה הנזק, התובע צירף לכתב תביעתו את הנזקים אשר לא שולמו ע"י חברת הביטוח שלו, ואשר הוא יכול לתבוע אותם מאת הנתבעים, והם סך של 1,044 ₪ בגין השתתפות עצמית, סך של 456 ₪ בגין השתתפות עצמית בגין ירידת ערך, וסך של 1,196 ₪ בגין העדר הנחת תביעות. מכתבה של חברת הביטוח הינו ההוכחה לפיה התובע זכאי לסכומים אותם תבע, ולכן הוא זכאי לפיצוי בגין אותם סכומים.

סוף דבר