1. התובעת, חב' מנגינות בע"מ, מנהלת מקום לאירועים.
הנתבעת, גב' אתי חכמון, וחתנה המיועד דאז, מר חביב יסיאן, הזמינו אצל התובעת את אירוע נישואיהם, שנועד ליום 24.11.05. הסכם ההזמנה נחתם ביום 21.7.05.
ביום 18.9.05 הודיעה הנתבעת, באמצעות ב"כ, לתובעת על ביטול ההזמנה.
על פי תנאי ההסכם, ביטול האירוע פחות מ- 90 יום לפני מועדו מחייב בתשלום מלא.
התובעת תבעה מהנתבעת מחצית סכום ההזמנה, בסך 33,600 ש"ח (עם מר יסיאן הגיעה התובעת להסכמה ולפיה הסתפקה בסכום המקדמה ששילם, בסך 10,000 ש"ח).
2. הנתבעת טוענת כי הסיבה לביטול ההזמנה על ידה היתה, שמנהל התובעת הבטיח לה ולאביה כי למקום האירועים יש רישיון כחוק, אך הבטחה זו התבררה כמצג שווא, לאחר שבבדיקה בועדה המקומית לתכנון ולבניה "שרונים" הסתבר כי הבניה במקום בלתי חוקית, ואין לו רישיון עסק.
התובעת טוענת כי הנתבעת או אביה מעולם לא ביקשו לראות את רישיון העסק, או כל מסמך אחר בדבר היותו של העסק פועל כחוק. לטענתה, אין מניעה חוקית לקיים אירועים במקום. התובעת טוענת כי הסיבה לביטול האירוע היתה פרידתם של בני הזוג, ולא העדר רישיון העסק.
3. מר משה דוידי, ממנהלי התובעת, אישר בעדותו כי במועדים הרלבנטיים לא היה לתובעת רישיון עסק, ואף כיום אין לה רישיון כזה. לטענתו, יש היתר בניה למקום, ואף היתר לנהל שם אירועים, אך לא היה לו הסבר, מדוע לא צירף היתרים נטענים אלה לתצהירו.
מר דוידי חזר על טענת התובעת, כי הנתבעת ואביה מעולם לא שאלו אותו בעניין רישיון העסק ולא ביקשו לראות כל מסמכים בעניין זה.
מר חביב יסיאן העיד מטעם התובעת. הוא מסר כי הגיע למקום האירועים של התובעת ביחד עם הנתבעת ואביה, וכי אבי הנתבעת נכח גם בעת חתימת הסכם ההזמנה. לדבריו, עניין רישיון העסק לא הועלה ולא דובר בו כלל, בפגישות עם דוידי, והוא אף לא הועלה בינו לבין הנתבעת. יסיאן העיד כי לא ידע, שלתובעת אין רישיון עסק, וכי לו ידע זאת - היה נמנע מלהזמין את האירוע אצלה,
"בשביל הביטחון של אורחי", כפי שאמר.
יסיאן שלל בתוקף את הטענה, כאילו הקרע בינו לבין הנתבעת נוצר בשל סירובה לערוך את החתונה במקום ללא רישיון עסק, בעוד הוא ביקש לערוך אותה אצל התובעת.
בתצהירו מסר כי הנישואים בוטלו בשל חיכוכים שנתגלעו בין בני הזוג, וכי זו היתה הסיבה היחידה לביטולם. גירסה זו נותרה איתנה ואף מצאה חיזוק בעדותה של הנתבעת.
4. הנתבעת העידה כי הקרע בינה לבין חתנה, שהביא לביטול נישואיהם, נבע ממריבות יומיומיות מתישות. היא טענה, אמנם, כי מריבות אלה נבעו מהמחלוקת בשאלה: היכן לערוך את הנישואים, אך טענה זו אינה משכנעת, ממספר טעמים: ראשית, את הודעת הביטול שיגרה אל התובעת ב"כ הנתבעת, עו"ד ברוורמן, ונכתב בה:
"מרשתי, הגב' אתי
חכמון, ייפתה כוחי להודיעכם, כי תאלץ לבטל את אירוע החתונה אשר הוזמן אצלכם ליום
24.11.05".
אין בהודעת ב"כ הנתבעת כל הנמקה לביטול ההזמנה, וודאי שאין בה טענה כי הסיבה לכך היא העדר רישיון עסק. הנתבעת התבקשה להסביר את העדרה של טענה זו מהודעת באת-כוחה. היא השיבה:
"כי לא חשבנו שצריך את כל הדברים האלה. מאיפה אני אמורה לדעת?" הנתבעת אף העידה כי היא עצמה לא מסרה לעו"ד ברוורמן את הטעם שבשלו ביקשה לבטל את ההזמנה אצל התובעת.
ב"כ התובעת עימתה את הנתבעת אף עם שיחה שהיא עצמה ניהלה עם הנתבעת, כאשר הנתבעת התקשרה למשרדה וביקשה שהתובעת תוותר על התשלום, בשל עוגמת הנפש שנגרמה לה מביטול הנישואים. ב"כ התובעת הציגה לנתבעת, כי באותה שיחה לא אמרה מילה בעניין רישיון העסק, וודאי לא ציינה את העדרו כסיבה לביטול ההזמנה. הנתבעת השיבה:
"מהסיבה שלא הייתי בחקירה. לא הרגשתי צורך להתגונן" (בעמ' 9 לפר').
לשאלתי מדוע לא בדקה הנתבעת את עניין רישיון העסק לפני חתימת ההסכם, אם הוא היה כה חשוב בעיניה, ולנוכח חששה בשל סגירת גני אירועים רבים אותה עת, השיבה הנתבעת:
"לא בודקים את הדברים האלה לפני, את באופוריה של חתונה" (בעמ' 10 לפר').
למותר לומר כי תשובות אלה, ואף הימנעותה של הנתבעת, לדבריה, למסור לבאת-כוחה את הסיבה לביטול ההזמנה - אינן מתיישבות עם טענתה של הנתבעת, כי העדר רישיון העסק הוא שהיה הטעם לביטול ההזמנה על ידה. ואמנם, בהמשך עדותה אישרה הנתבעת כי במעמד חתימת ההסכם לא הועלה כלל עניין רישיון העסק.
הנתבעת טענה כי החליטה לבטל את ההזמנה, כיוון שאותה עת הוצאו צווי סגירה רבים לגני אירועים באזור השרון, והיא חששה פן צו כזה ישבש את אירוע חתונתה. אולם לשאלה אם בבדיקות שערכו היא ואביה לגבי התובעת מצאו שהוצא כנגדה צו הריסה או צו הפסקת שימוש - השיבה הנתבעת בשלילה (בעמ' 10 לפר').
אבי הנתבעת, מר חכמון, העיד כי הוא שאל את מר דוידי אם יש לתובעת רישיונות עסק, והלה השיב בחיוב, אך דברים אלה אינם מתיישבים עם עדותה של הנתבעת עצמה ועם עדותו של יסיאן. כשעומת האב עם סתירה זו, לא היתה בפיו תשובה.