1.
התובע הינו נכה, קטוע רגל שמאל, ובעל שיעור נכות של 100% לצמיתות. כמו כן, התובע הינו חולה סוכרת, וכן שורה של מחלות אחרות, הכל כמתואר בחווה"ד הרפואית של פרופ' עורי ושל פרופ' רביד. התובע מתגורר ברח' הלל בהרצליה, בבית צמוד קרקע. בעבר, היה הרחוב ללא כל פיתוח סביבתי. באותם זמנים, הכניסה לחצר ביתו של התובע היתה בגובה אחד עם פני הרחוב, כך שהתובע, על אף נכותו, יכול היה להיכנס ולצאת מהבית בקלות וללא כל קושי.
2. 2. בשנת 1996 החליטה הנתבעת (להלן: "העיריה") לבצע ברחוב הלל עבודות סלילה ותשתית. העיריה הודיעה לתובע במכתב מיום 17.10.96, כי עקב התנאים הטופוגרפיים במקום, מתחייב שהרחוב ייסלל
במפלס נמוך מאשר הוא במצבו הנוכחי. לפיכך, ובהתחשב בנכותו של התובע, הציעה לו העיריה לבצע על חשבונה אחת משתי אלטרנטיבות (לפי בחירתו), בכדי לפתור, בדרך מעשית עבורו, את בעיית הפרשי הגובה שתיווצר. החלופה ראשונה שהוצעה ע"י העיריה. היתה סלילת "רמפה" מהרחוב אל חצר הבית, באופן שיאפשר לו חניה של רכבו במפלס הבית ובסמוך לפתח הבית. החלופה השניה היתה סלילת שביל בשיפוע מתון עד לכניסה האחורית לבית, ובנוסף, יציקת גרם מדרגות ממפלס הרחוב לבית. כמו כן, הודיעה לו העיריה, באותו מכתב, כי הצעתו שהעיריה תתקין בעבורו מעלית מהרחוב לביתו, אינה מעשית, ואין בכוונת העיריה להיענות לה.
3. 3. בשלב זה לא הושג פתרון מוסכם, והעיריה מצאה לנכון לפנות אל ארגון הנכים, לצורך קבלת חוו"ד בענין פתרון בעיית הנגישות של התובע לביתו. בארגון הנכים הופנתה העיריה אל מר מיכאל רויטמן, שהינו מתכנן, יועץ, ומומחה למוגבלות, נכות, ונגישות. העיריה מציינת, כי ארגון הנכים הוא עצמאי ובלתי תלוי לחלוטין בעיריה, וחוו"ד מר רויטמן משקפת דעה אובייקטיבית ומקצועית גרידא, ולא חוו"ד "מטעם" העיריה. מר רויטמן בחוו"ד מיום 21.11.96, נתן הצעה מפורטת כיצד לפתור את בעיית הנגישות. באשר לדרישתו של התובע להתקין מעליון פלטפורמה לאורך גרם המדרגות שייבנה, קובע מר רויטמן כי אין צורך בכך, הואיל ודרכי ההגעה החלופיות המוצעות על ידו, יאפשרו לתובע להגיע ללא קשיים נוספים מהקיים אל פתח ביתו. כן הוא מציין, כי אינו ממליץ על מעליון, גם משום שהדבר יגרום לתלות מוחלטת באספקת חשמל, ובמקרה של הפסקת חשמל או קלקול, תקשה עליו ההגעה. לדעת המומחה, הפתרון חייב להיות פתרון תכסיתי, ובהתאם, הוא נותן ומפרט בחוות דעתו פתרונות כאמור.
4. 4. הפתרונות המוצעים תורגמו ע"י העיריה לשתי אלטרנטיבות מעשיות, האחת - מאפשרת כניסה עם הרכב סמוך לפתח הבית. השניה- מאפשרת גישה באמצעות "רמפה" מן הרכב ועד הבית. ב"כ התובע הודיע לעיריה על התנגדותו לפתרונות אלה, והציע, שוב, לחזור לפתרון של מעליון.
5. 5. מר רויטמן נדרש אפוא ליתן חוו"ד נוספת בעניינו של התובע. בחווה"ד הנוספת, מתייחס מר רויטמן בפירוט לאופציה של התקנת מעליון, ומציין את המגרעות שבפתרון זה. בסיכומו של דבר, דעתו היא כי השימוש במעליון אינו מהווה את הפתרון הנדרש לתובע, וכי פתרון תכסיתי הכרוך בבניה זו או אחרת (רמפה, גרם מדרגות), הוא הוא הפתרון המתאים.
6. 6. נתקיימה פגישה בין הצדדים, שגם בה לא הושג פתרון מוסכם, ולאחריה שלח היועץ המשפטי של העיריה מכתב אל ב"כ התובע, ובו הודיעו כי העיריה חייבת לבצע את סלילת הרחוב לאלתר, לאור הסכנה להתמוטטות הקרקע במקום. לפיכך, הוא מודיע כי, בהעדר תגובת התובע להצעות שהועלו בפניו, העיריה תחל בימים הקרובים בעבודות הפיתוח, ללא הסדרת דרך הגישה לביתו, וכי אם בכוונת התובע לבקש צו מניעה בביהמ"ש כנגד בצוע העבודות, הוא מבקש כי הדבר ייעשה מיד על מנת למנוע הוצאות מיותרות אם צו המניעה יוצא רק כאשר העבודה כבר מתבצעת. התובע בחר לא לפנות לביהמ"ש בעקבות מכתב זה.
7. 7. במכתב נוסף של היועהמ"ש של העיריה אל ב"כ התובע, הוא מציין כי העיריה תהיה מוכנה לממן עלות של כל עבודה אלטרנטיבית להצעתה שלה, עד גובה עלות הצעת העיריה (כ- 50,000 ש"ח) , ובתנאי שיוצג בפניה חוזה עבודה חתום.
8. 8. אחר הדברים האלה, ביקש ב"כ התובע מהעיריה לעכב את המשך העבודות, וזאת על מנת שהתובע ייבדק ע"י מומחה רפואי, בענין תפקודו המוטורי ויכולתו להפעיל מעליון. התובע אכן נבדק, ע"י פרופ' חיים רינג, וזה קבע בחוות דעתו, כי התובע לא יוכל להתמודד במצב החדש של יצירת הפרש גובה בין גובה הכניסה הנוכחי לבין הגובה המתוכנן לכביש הסמוך לביתו. כמו כן, הוא קובע כי התובע יוכל ללא כל צל של ספק להפעיל ולעשות שימוש נאות במעליון, וכי מעליון ישרת ויעזור לו במצב החדש.
9. 9. בשלב זה פנתה העיריה אל ב"כ התובע והציעה לו תוכנית אלטרנטיבית להסדרת הכניסה לביתו של התובע. תוכנית זו כללה מהלך מדרגות ורמפה. עוד צוין במכתב זה (18.2.97), כי לאור המצב הפיזי בשטח, וסכנת ההתמוטטות הקיימת, לא ניתן לעכב יותר את העבודות ברחוב.
10. 10. כמו כן, בתגובה לחוו"ד פרופ' רינג, נתבקש מר רויטמן ע"י העיריה ליתן חוו"ד נוספת, שלישית במספר, וחוו"ד כאמור אכן ניתנה. בחוות דעתו של מר רויטמן מיום 24.2.97, הוא כותב: הואיל והתובע הינו בעל יכולת תנועה עצמאית ללא תמיכה באביזרי עזר, והואיל וגרם המדרגות המוצע כולל 8 מדרגות עם אתנחתא (פודסט) לאחר המדרגה הרביעית, נראה כי הפתרון האדריכלי המוצע מתאים ליכולתו של התובע, מה גם שלא הוכח עדיין הצורך הממשי במעליון. לפיכך, הוא נותן המלצות ביחס לגרם המדרגות, ומציע לדחות את דרישתו של התובע להתקנת מעליון.
11. 11. העיריה שלחה אל התובע מכתב, ביום 26.2.97, ובו נתבקש התובע ליתן הסכמתו המיידית לביצוע מהלך המדרגות כמפורט בתוכנית שנמסרה לו. ביום 27.2.97, כתבה אליו העיריה מכתב נוסף ובו הודיעה, כי הוכנה אלטרנטיבה נוספת, וכי התובע מתבקש לאשרה מיידית, שאם לא כן, תיאלץ העיריה להתחיל בעבודה ללא ביצוע עבודה בתחום חצרו של התובע. בתשובה לכך, כתב ב"כ התובע לעיריה, ביום 2.3.97:
"הריני לאשר את הסכמתו של מרשי לביצוע התכנית שצורפה למכתבך שבסימוכין (מיום 27/2/97 - צ' ד')
ואין כל מניעה כי תתחילו בביצועה כבר ביום ראשון 2.3.97".
בהמשך המכתב מובהר כי אין בכך ויתור על דרישותיו וזכויותיו של התובע, וכי התובע לא זנח דרישתו, כי בשלב מאוחר יותר יוקם במקום מעליון.
12.העיריה טוענת, כי משניתנה הסכמת התובע לביצוע מהלך מדרגות, ונוכח 3 חווה"ד של מר רויטמן, נפתרה בעיית הנגישות מהכביש לביתו של התובע, באופן מעשי. העיריה טוענת, כי דרישתו למעליון אינה מוצדקת, בשים לב לכך שקיים פתרון תכסיתי, העונה על דרישות התובע בהווה ובעתיד, וזאת לדעת המומחה לנגישות, מר רויטמן. בפועל, בנתה העיריה גרם מדרגות בן 10 מדרגות, בשני מפלסים (5 מדרגות בכל מפלס), אשר בהן עולה התובע מפני הכביש לפני הקרקע של חצר ביתו, וכן בנתה חניה בשטח כ-20 מ', וכן סלעיה. התובע טוען, כי בשל מדרגות אלה, הפכו הכניסות והיציאות מביתו לפעולה יומיומית קשה ובלתי נסבלת, המאלצות אותו להסתייע בעוברים ושבים או בבני משפחתו, וכי בשל כך הוא החל להימנע מלצאת מביתו, דבר הפוגע באיכות חייו. התביעה היא לתשלום סכום שיידרש לביצוע מעליון ותחזוקתו, ולחלופין לעזרת צד שלישי בעליה ובירידה מהמדרגות, ובנוסף - פיצוי בגין סבל ועגמת נפש. סכום התביעה הוא 1,000,000 ש"ח.
עילת הרשלנות
13. התביעה מבוססת על שתי עילות - רשלנות, והפרת חובה חקוקה. לענין עילת הרשלנות, טענת התובע היא כי היה על העיריה לצפות, שבניית גרם מדרגות, בן 10 מדרגות, תוך התעלמות מנכותו הקשה, ומבלי לדאוג לפתרון מניח את הדעת המעניק לו גישה קלה ונאותה לביתו, תגרום לו נזק, והנזק הוא - הפגיעה הישירה באיכות חייו, הנובעת מעצם הצורך בטיפוס יומיומי בגרם מדרגות, בעוד שכאשר הגיע, לפני שנים, לגור במקום, לא היה כל הפרש גובה, והגישה לביתו היתה נוחה וקלה.
קיומה של חובת זהירות
14.אני סבור, כי לא יכולה להיות מחלוקת באשר לקיומה של חובת זהירות מושגית של העיריה כלפי תושביה בכל הנוגע לביצוע עבודות תשתית ופיתוח באזור מגוריהם.
15. 15. יתר על כן, סבורני כי קיימת גם חובת זהירות קונקרטית של העיריה כלפי התובע, בנסיבות המקרה שבפניי. השאלה לענין זה היא האם עיריה סבירה
יכולה היתה, מבחינה פיזית, לצפות - בנסיבות המיוחדות של המקרה - את התהוות הנזק, והאם היא
צריכה היתה, מבחינה נורמטיבית, לצפות את התרחשות הנזק (ע"א 145/80
ועקנין נ' מ"מ בית שמש פד"י לז (1) 113, בעמ' 125-126). נראה לי, כי התשובה לשאלות אלה במקרה שבפניי היא חיובית (וזאת תוך שאני מניח בצד לעת עתה את השאלה, האם אמנם נגרם נזק).