לאחר שמיעת דברי אֵם המבקש ועיון במסמכים שבתיק, ביה"ד קובע כי המבקש מותר להינשא כדמו"י, וזאת בכפוף לבירור שייעשה ע"י רשם הנישואין שהמבקש לא ישא את אחותו.
נימוקים להחלטה יינתנו בעזה"י בקרוב.
ניתן ביום א' במרחשון התשפ"א (19.10.2020).
הרב גודיס דניאל – דיין
נימוקים
שאלה. ילד שנולד מ"תרומת זרע" ואמו כשרה לבוא בקהל, אולם אין מכירים את אביו מחמת "חוק" החסיון, והתירוהו לבוא בקהל, לכשיבוא לשאת אשה מישראל, האם צריך לבדוק אם אינה אחותו מאביו?
תשובה. למרביה הצער, נשים רבות אשר לא נישאו לאיש ורוצות להביא בן או בת לעולם, פונות "לבנק הזרע" ועל ידי הפריה חוץ גופית מפרים ביצית שמוציאין מגופן בזרע של איש פלוני, וכך מתעברות ויולדות לאחר זמן. אולם דא עקא שזהותו של התורם אין מודיעים לאשה, ולכל היותר רק מביאים לה אישור בכתב האם הזרע ניתן מיהודי או מגוי. ובודאי שלכתחילה איסור גמור לעשות כן, כמבואר בב"ח יו"ד (סימן קצה) ובט"ז שם (סק"ז) בשם הגהת סמ"ק בשם רבנו פרץ, וז"ל:
"אשה נדה יכולה לשכוב אסדיני בעלה, ונזהרות מסדינים ששכב עליהם איש אחר פן תתעבר משכבת זרע של אחר, ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדותה משכבת זרע של בעלה ויהא הולד בן הנדה, והשיב כיון דאין כאן ביאת איסור, הולד כשר לגמרי, אפילו תתעבר משכבת זרע של אחר, כי הלא בן סירא כשר היה, אלא דמשכבת זרע של אחר קפדינן אהבחנה, וגזירה שמא ישא אחותו מאביו כדאיתא ביבמות (לז:)."
הא קמן שבודאי לכתחילה אין לעשות כן משום חשש שמא ישא את אחותו, אלא שיש להסתפק אם לאחר שנעשה מעשה, אם צריכים להודיעו לכשיבוא לישא אשה, שחייב לבדוק שמא אשה שבא לשאת היא אחותו מאביו.
הנה מרן הראש"ל הרב הגאון המופלא עובדיה יוסף ז"ל בשו"ת יביע אומר ח"י חאה"ע (סימן י) העלה להכשיר עובר זה לבוא בקהל, ויסוד הדברים על פי הנודע ביהודה קמא חאה"ע (סימן ז) שכתב לבאר מאי שנא אסופי שלא הושלך למיתה, וכגון דתלו ליה קמיעא דמותר לבוא בקהל, משתוקי שמכירים את אמו, ואין מכירים את אביו שאסור לבוא בקהל. וכתב הנוב"י דשאני שתוקי שאנו יודעים את אמו, וחיישינן דלמא איהי אזלא גבייהו והו"ל קבוע, אבל אסופי שאין אנו דנים על האם אלא על הולד מקרי פריש, וכל דפריש מרובא פריש, וכתב הרב המגיד (פי"ח מאיסורי ביאה הי"ג) שלא הצריכו תרי רובי רק לכהונה ולא להכשירו לקהל, דלהכשירו לבוא בקהל סגי בחד רובא.
וכדברי הנוב"י דאסופי שלא הושלך למיתה מותר לבוא בקהל בלא עדות אמו, כן חזינא באוצר הפוסקים (סימן ד דף צט ע"א) שכן כתבו העצי ארזים (סקנ"ד) והמנחת פיתים (ס"ק קנד) והבית מאיר (סעיף כו) והפני משה (ס"קלה) והנתיבות לשבת (סקל"א), שדווקא בשתוקי אסרו לבוא בקהל משום דבשתוקי לא שייך כל דפריש מרובא פריש, דיכולים לשאול אמו, אבל באסופי הנמצא בשוק אמרינן כל דפריש מרובא פריש. וכ"כ הישועות יעקב (בפי' הארוך סקי"ד) דמשמעות הרמב"ם והשו"ע דאין צריך כלל לעדות אמו, וזה דלא כמ"ש הפ"ת (סק"א) בשם המהרי"ט דבאסופי שלא הושלך למיתה עדיין צריך לעדות אמו. ומוכח מדבריהם דאזלינן בתר רובא להכשירו לבוא בקהל, ורק בשתוקי שאפשר לשאול את אמו אין להתירו.
ואם כן אף באשה שילדה מתרומת זרע שאין ספק בכשרות האם, הואיל ולא היתה ביאת איסור כמבואר בהגהת סמ"ק בשם רבינו פרץ הנ"ל, ממילא לגבי העובר יש לילך בתר רובא, ומותר לבוא בקהל, הואיל והוי כאי אפשר לשאול את אמו.
אלא דלכאורה הגם שיש להתירו לבוא בקהל ואין לחוש בו משום ממזרות משום דכל דפריש מרובא פריש, מכל מקום כשיבוא לשאת אשה, איכא למיחש שמא ישא אחותו בת אביו, וכדאשכחן בגמ' יבמות (לז:): "אמר רבי אליעזר בן יעקב לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו זה לזה, ונמצא אח נושא את אחותו" וכו'. ובגמ' יומא (יח:) יש תוספת על הנ"ל: "ונמצא אח נושא אחותו וממלא כל העולם ממזרות, ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה". וכ"כ הרמב"ם (פכ"א מאיסורי ביאה הכ"ט) וטושו"ע (סימן ב סי"א). הא קמן הגם דחששא שמא יפגע באחותו בת אביו היא מיעוטא דמיעוטא, מכל מקום אסרו חז"ל שלא ישא אדם אשה במדינה זו, ושוב ילך וישא אשה במדינה אחרת. וכבר כתבנו כן לעיל בשם הגהת הסמ"ק בשם רבינו פרץ, אלא שיש להסתפק לענין דיעבד שכבר נעשה מעשה אם כשיבוא ולד זה לשאת אשה, אם מחויב לבדוק שלא נושא אחותו מאביו.
והנה הבית שמואל (סימן ד סקנ"ד) כתב וז"ל: "אבל אם יש סימן באסופי דאינו ממזר, רשאי לישא אשה ולא חיישינן שמא ישא אחותו, וכ"כ הרמב"ם (פט"ו מאיסורי ביאה הכ"ט)". וז"ל הרמב"ם שם:
"ומנין אני אומר שאין השתוקי והאסופי אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו? שהרי הכשר שנבדקה אמו אינו אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו, והרי נאמר בתורה אל תחלל את בתך להזנותה, ואמרו חכמים שאם יעשה זה נמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו, ואילו היה הדין שכל מי שאינו יודע אביו בודאי אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו, לא היינו באים למדה הזאת לעולם ולא תהיה הארץ מלאה זמה, הא למדת שאין אוסרין עריות ומחזיקין אותן בשאר בשר בספק עד שיודע בודאי שזו ערוה עליו, שאם אתה אומר כן כל היתומים שבעולם שלא הכירו אבותיהם היו אסורין להנשא בכל מקום שמא יפגעו בערוה."
וכתב הה"מ (שם) הגם דמדרבנן שתוקי אסור בישראלית ובממזרת, מכל מקום דברי הרמב"ם הנ"ל נפק"מ בכל אותם שאין בהם משום שתוקי או אסופי שהם מותרים בכל הנשים שבעולם אע"פ שאין מכירים אביהם. הא קמן דמוכח מדברי הה"מ והב"ש דהיכא דהשתוקי או אסופי מותרים לבוא בקהל, הרי הם מותרים בכל הנשים שבעולם. ויסוד לזה מהגמ' קידושין (עג סע"א) דהא דאסופי פסול לבוא בקהל לא משום שמא ישא אחותו משום דלא שכיח, אלא משום מעלה עשו ביוחסין.
אלא דהב"ש גופיה (סימן ד סקס"ו) תמה על מה שכתב הרמב"ם (פט"ו מאיסורי ביאה הכ"ז-הכ"ח) וז"ל:
"וכן יראה לי שהשתוקי שנשא אשה שאפשר שהיא ערוה עליו, הרי היא ספק אשת איש, שאין קידושין תופסין בעריות.