חובת אב השותף בדירה במדור ילדיו למרות הכנסותיו השוטפות הדלות ויישומה

א.   רקע

לפני בית הדין מונחות בקשותיהם של הצדדים למתן הוראות והבהרות.

בית הדין טרח רבות וארוכות במשא־ומתן עם הצדדים כדי להגיע לפשרות והסכמות בצורה שתרגיע את הסכסוך בין הצדדים ותאפשר לכל אחד מהם להמשיך את דרכו בנסיבות תיק זה.

המקרה שלפנינו הוא מקרה קשה שבו האיש – האב המשיך בחייו ואינו מגלה למעשה מחויבות לילדיו, ומאידך גיסא האישה – האם מטופלת בשלושת הילדים, שהקטן שבהם נכה בעל מוגבלות קשה, ובפועל היא הנצרכת להתמודד עם הילדים בין שתרצה ובין שלא. לפיכך בית דיננו מחויב לפתרון הסכסוך באופן מיטבי באופן שלא תקופח זכותם של הצדדים.

בית הדין בהחלטתו מיום כ"ב באלול תשע"ט קבע:

בסופו של משא־ומתן נקבע הסכום על סך 700,000 ש"ח, ובית הדין מורה לבאי כוח הצדדים לנסח הסכם בהתאם למה שהוסכם ולהביאו תוך שבועיים לאישור בית הדין.

סכום זה נקבע על פי הצעה שהציע צד האישה לאיש במסגרת המשא־ומתן שנערך ביניהם מחוץ לכותלי בית הדין ולפני קיומו של הדיון שנערך בפנינו.

לצערנו הצדדים ממשיכים להתכתש ביניהם ומנסים לשנות הסכמה זו. בית הדין העדיף ומעדיף להגיע לפתרון בהסכמה ולא בפסק דין, אלא שכאמור, לצערנו, כל אחד מהצדדים מחזיק בעמדתו ומתעלם מהמצב המורכב שנוצר אחרי הגירושין בנסיבות סכסוך זה – מצב מורכב שעדיף שייפתר בפשרה ובהסכמה ולא בפסיקה.

ייתכן שהחלומות שטווה כל אחד מהצדדים בראשו מונעים ממנו את הסרת המחסום הרגשי לפתרון המצב, והאב – אולי מתוך תקווה שהתנהלותו של בית הדין האזורי תביא לשינוי החלטתנו או לכל הפחות תאפשר לו הישגים ממוניים ותפטור אותו מחובותיו, בעיקר בגין חוסר יכולתו לקיים חיובי אב לילדיו. משכך גם אחרי מתן ההבהרות דלהלן, שרובן נאמרו ונרמזו לצדדים בעת הדיון, ימשיך בית הדין וינסה להגיע להסכמות לפני שיוצרך לתת את הכרעתו בפסק דין. לשם כך יוזמנו שני הצדדים למשא־ומתן נוסף בפני הרב אהרן כץ, אחד מחברי ההרכב החתום מטה.

עם זאת עוד לפני המשך המשא־ומתן חובתנו להבהיר את עמדתנו בשאלות המונחות לפתחם של הצדדים והמצריכות הכרעה.

ב.   זכויות האישה בדירת הצדדים ומועד תחולתן

נפתח תחילה בהבהרת החיובים החלים אחרי מתן פסק דיננו, בפרט אחרי הכרעתו (או אולי חוסר הכרעתו) של בית הדין האזורי במזונות ומדור הילדים.

הצדדים התגרשו ולהם שלושה ילדים משותפים. הבן הצעיר סובל מנכות קשה. עקב נכותו קנו הצדדים דירה בקומה ראשונה, דירה שהותאמה לצרכים הייחודיים של הבן. עם הגירושין נשארה האם לגור בדירה זו, האם היא הנושאת בפועל בעול גידול הילדים בכלל והבן הנכה בפרט, האב מתגורר ברחוק ממקום מגורי האם. והסדרי השהות שלו עם הילדים מועטים (אם הם מתקיימים).

בית דיננו דן בערעורה של האישה על קביעת בית הדין האזורי בנוגע לזכויות הצדדים בדירה. בית דיננו קבע שהדירה תתחלק בין הצדדים. הדברים נקבעו בפסק דיננו המנומק, ולמרות חוסר הנחת של בית הדין האזורי מפסק דיננו, על פי הדין פסק דיננו הוא הקובע. מכיוון שבית הדין האזורי בהחלטתו האחרונה הסתפק לגבי מועד חלות פסק הדין (– לדעתנו: דבר שאין מקום להסתפק בו), נבהיר שהמועד לחלות פסק הדין הוא יום הגירושין. טעמו של דבר הוא שמאחר שבמועד הגירושין אמורים הצדדים להתחלק בדברים המשותפים, לפיכך אף במקום שנקבע שהצדדים יתגרשו מיידית וענייני הרכוש ידונו לאחר מכן. ההכרעה בענייני הרכוש מגלה על זכויות כל צד מן הצדדים למפרע, במועד שבו היו הדברים אמורים להתחלק (שהרי לדעת פוסקים רבים אין לסדר גט לפני ההכרעה בעניינים אלו, ולכולי עלמא הכרעה מקדמית עדיפה, אלא שלפעמים ההכרח לא יגונה ונצרך סידור הגט לפני הכרעה בשאר הנושאים, כנידון שבפנינו).

משכך פסק דינו של בית הדין מברר את הזכויות ואינו יוצר זכויות מעתה ואילך. וזהו שורש החילוק בין 'ממון' ל'קנס' ועיין גיליון הש"ס לרבי עקיבא איגר (מכות ה, א). ולפיכך – לא שנא פסק דינו של בית הדין האזורי ולא שנא פסק דינו של בית דיננו בערעור – פסק הדין מברר מה הם יחסי הממון והבעלות שחלו בין הצדדים בעת הגירושין. לאור האמור, למה שכתבנו בפסק דיננו שלאישה זכויות במחצית הדירה , בין שכך הדבר מחמת פיצויים ובין שכך הוא מחמת כוונת השיתוף, הזכויות חלו בעת הגירושין. משכך האישה מתגוררת בחלקה בדירה מעת הגירושין ואין היא חייבת לשלם מאומה כדמי שימוש לאיש בגין מגוריה בדירה שהרי היא מתגוררת בחלקה בדירה ולא בחלקו.

ג.    זכויות האיש בדירת הצדדים וחובותיו במדור ילדיו

עם זאת ודאי שמחצית הדירה שייכת לאיש וזכותו בין על פי דין ובין על פי חוק לדרוש 'גוד או איגוד' ופירוק השיתוף. כן צריך לנהוג משורת הדין, והדבר צריך להיעשות בהקדם האפשרי, ומעיקר הדין אין ביכולת האישה למנוע מהאיש את קבלת ממונו.

אומנם הדירה שימשה ומשמשת בפועל גם למגורי הילדים. והנה על פי דין תורה האב חייב במדור ומזונות הילדים בין שחיובו מעיקר הדין ומכוח תקנות חז"ל ובין שהוא הכוח תקנות הרבנות הראשית, האם אינה חייבת לספק את צורכיהם על פי דין. עם זאת בתנאים מסוימים האם חייבת בדבר מדין צדקה. אך גם במקום שהחיוב מדין צדקה חיובו של האב קודם לחיובה של האם, ואין כאן מקום להאריך.