חובות שני ההורים בנסיבות ניכור הורי שההורה המנוכר הביאו על עצמו

התיק שבפנינו מהקשים והכואבים ביותר שידע בית הדין בנושא קשר הורים וילדים.

המדובר במשפחה מרובת ילדים, חלקם נשואים. המצב כיום הוא שהילדים הגדולים אינם מתראים עם האם.

במועד הסמוך לגירושי הצדדים נקבע כי הילדים הקטנים יהיו במשמורת האם. לאחר מכן במסגרת הסכסוך נעשה (על ידי אחרים) מעשה נפשע שבו הורחקה האם מילדיה בעלילת שווא [...] למשך תקופה ארוכה. מאז ניסה בית הדין להגיע למצב של משמורת משותפת וחידוש הקשר בין האם לילדיה הקטנים, כאשר דרכו של בית הדין לא הייתה סוגה בשושנים בלשון המעטה.

בית הדין השקיע בניסיון הגישור שעות רבות של דיונים, התייעצויות אין קץ, חיפוש אחרי מומחים ומגשרים כדי להגיע למצב בו קשר הילדים הקטנים עם שני הצדדים יהיה טוב ככל שאפשר, דבר שהוא לדעת בית הדין טובת הילדים.

לצערנו, בית הדין נתקל בקשיים רבים בניסיון ליישם את מגמתו. הקשיים הינם משני הצדדים, ונבהיר את דברינו.

הסכסוך בין ההורים במקרה שבפנינו וה"חרם" שנוקטים הילדים הבוגרים של המשפחה כלפי אימם אינו נובע מיחסה של האם כלפיהם או טענות של הילדים או האב על חוסר תפקוד של האם וכדומה.

הרקע הקשה של הנתק במשפחה הוא נישואי האם ל[...] – דבר שאין ספק שיש בו כשל אתי חמור ביותר שלא ברור לנו מה הייתה תוצאתו במישור המשפטי שיכול להגיע עד ללקיחת רישיון ולתביעת פיצויים וכד'. כל זאת אף כאשר המדובר הוא בעולם הכללי, כאשר בעולם הדתי וקל וחומר החרדי הדבר גורם גם ללחשים חמורים על מעשים האסורים לפי ההלכה.

תוצאה ראשונית היא שיתוף פעולה מינימלי מצד האב עם הנחיות בית הדין בדבר קשר האם עם הילדים.

נציין עוד שבעקבות שיתוף הפעולה מינימלי כל כך (בלשון המעטה) לא מוכן היה מומחה בית הדין הד"ר גבי וייל להמשיך ולטפל בתיק, והדבר השליך גם על מטפלים אחרים שסירבו אף הם ליטול את השליחות החשובה הזו עד שהתאפשר לבית הדין למנות איש מקצוע, כפי שיובא להלן.

מעשה זה גרם לא רק לניכור הורי בין האם לילדים הבוגרים אלא לניכור בין האם למשפחתה הקרובה, הוריה אחיה אחיותיה וכו'. הכעס על המעשה בקהילה הביא גם למעשה הנפשע של העלילה נגד האם.

הצד השני של המטבע הוא מלחמתה של האם להשבת הילדים אליה ולקשר יותר בריא איתם. אנו הראשונים לנסות ולחבר בין ילדים להוריהם, הן לאב הן לאם. במקרה זה אנו מרגישים שעם כל הרצון והכאב של האם להיות בקשר עם ילדיה, בכל פעם שיש התקדמות מסוימת, נעשים מהלכים מצד האם הגורמים למשבר אצל הילדים המוביל לנתק ולנסיגה, כאשר אנו כבית הדין המתבוננים מן הצד לא מבינים ושואלים את עצמנו: למה? מדוע דפוס ההתנהגות הזה חוזר על עצמו מספר פעמים? מדוע האם, הנתפסת בעינינו כאם משכילה והגיונית, יוזמת צעדים שכל בר בי רב מבין לאן יובילו? הכול מבינים לאן, חוץ מן האם המיתממת כלא מבינה מה קרה.

אף אנו התרשמנו כד"ר וויל שלא מועבר מסר שלילי נגד האם בצד האימהי שלה ואין מייצרים כלפיה דמות של מכשפה, רשעה, אם מזניחה וכד'.

מאידך גיסא ראוי שנזכור את המצב שבו היינו: לאחר מאמץ והשקעה בלתי־נדלית של בית הדין חזרו כמה מהילדים הקטנים, כולל הבן [אלמוני], ללון בבית האם, ואז לפתע – אין אנחנו מבינים מהיכן זה בא – חוטפת האם את הילדים לשבוע ל[עיר פלונית] ורק אחרי מסע מפרך הילדים חוזרים. מה האם חושבת? מי או מה מנתב אותה במעשיה, בהליכה של 'פיל בחנות חרסינה'?

קשה לנו להרחיב במקרים אלו מפני שאנו מרגישים שכל שאנו אומרים משמש כנשק בטיעוני הצד השני.

לתוספת נציין גם את שאירע בדיון האחרון שהיה בבית הדין בחקירתו של המומחה ד"ר וויל שנוגעת לחיי ילדיה חווינו התנהגות ילדותית של האם. התנתקות מן הדיון, קריאת פרקי תהילים בצורה מופגנת וילדותית שאינה מכבדת את שיקול דעתה של האם, בטיעונים כגון "אני צריכה כוח לגדל את הילדים שלי."

ושוב: אין אנו אנשי מקצוע בתחום הטיפולי, אבל זו דוגמה חיה לחוסר יכולת של קריאת הסיטואציה המתכחשת ותוצאותיה.

לפעמים אנו חשים בהתנהגות האם גישה, במודע או שלא במודע, של "ככל שיהיה יותר רע, בסוף אולי יהיה יותר טוב". אחרת קשה לנו להבין את המחשבה – מה חושבת האם להשיג במעשים שהיא עושה, מול תוצאות אותו מעשה? פעם אחר פעם אנו מקבלים מאנשי המקצוע המלווים את ההורים ניסיונות לסנגר בסגנון "האם נלחמת כלביאה על ילדיה".

כאב לנו ביותר לשמוע בשיחה עם הילדים הבוגרים שלמרות רצון (עקרוני) לחזור ולהיות שוב בקשר עם האם, כמו אצל הילדים הקטנים, הם תולים את אי־הרצון לחזור (עתה) לא במה שקרה בגירושין המכוערים של ההורים אלא בסיטואציות מלחמתיות שהאם יוצרת, לטענתם בהדרכת בעלה – ה[...] לשעבר, וכל זמן שלא תיווצר רגיעה אין להם כל רצון לחזור ולהיות בקשר.