פלוני נ' ממונה על חדלות פירעון - מחוז תל אביב ואח'

לפני בקשה לאישור תכנית שיקום ולצידה בקשה להחרגת חוב בטענה למרמה.

המבקש רכש סירה יוקרתית והתחייב לשלם תמורתה באמצעות שיקים מעותדים אותם מסר לנושה. הסירה נמסרה למבקש, המבקש עשה בסירה שימוש במשך למעלה משנתיים, לא שילם דבר בגין הסירה שרכש, ובסמוך למועד בו התחייב לשלם את התמורה, פנה להליכי חדלות פירעון. במסגרת אותם הליכים, טען המבקש שאין בבעלותו כל נכס אשר מאפשר פירעון אפילו מקצת חובותיו, וודאי שלא כזה המאפשר פירעון החוב לנושה ממנה נרכשה הסירה.

על רקע זה, עולה השאלה אם יש מקום להחרגת החוב לנושה מהחובות בגינם יהיה זכאי המבקש להפטר. בירור שאלה זו מחייב הצגת הנטלים להוכחת הטענה ויישומם בנסיבות העניין.

הרקע לבקשה

1. בתיק זה מתנהלים הליכי חדלות פירעון למבקש, לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 ("החוק").

   הליכי חדלות הפירעון החלו בבקשת המבקש מיום 6.9.20. צו פתיחת הליכים ניתן ביום 1.12.20 והמשיב 2 מונה כנאמן ("הנאמן").

2. הליכי חדלות הפירעון נמשכים מאז מתן הצו, ולקראת הדיון בתכנית השיקום הוגשה חוות דעת מטעמו של הממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב ("הממונה"), ובמסגרתה סקירת המידע שנצבר בעניינו של היחיד והצעה לתכנית שיקום.

3. לפי חוות הדעת מטעמו של הממונה, הוגשו לנאמן 7 תביעות חוב מצד נושים של המבקש, ובאלו גם תביעת חוב של המשיבה 3, חברת ארטמיס שיווק בינלאומי בע"מ ("ארטמיס"). סך חובותיו של המבקש בעקבות בדיקת הנאמן עומד על 421,282 ₪, ותביעת החוב של ארטמיס עומדת על 1,019,139.98 ₪, אולם זו טרם נבדקה.

   הנאמן מעריך את כושר ההשתכרות של המבקש בסך של 8,500 ₪ לחודש, מציין שלא נמצאו כל נכסים בני מימוש בבעלות המבקש, ומציע להעמיד את תכנית השיקום על תשלום סך כולל של 352,600 ₪, בתקופת שיקום בת 60 חודשים. סכום אשר יאפשר חלוקת דיבידנד לנושים בשיעור כולל של 300,000 ₪ כאשר היתרה תיועד לכיסוי הוצאות ההליך.

   במהלך הדיון הודיע ב"כ המבקש שהוא מסכים להצעת הנאמן, וכי אין באפשרות היחיד לעמוד בתשלום סכום שכזה מהכנסתו הוא, שלכן הכוונה הינה להיעזר בבני משפחתו לצורך תשלום הסכום לקופת הנשייה.

   ההתנגדות לתכנית השיקום והבקשה להחרגת החוב לארטמיס

4. לטענת ארטמיס יש להחריג את חוב המבקש כלפיה מהחובות בגינם יהיה זכאי להפטר בתום תקופת השיקום.

   וזו גרסת ארטמיס לאופן היווצרות חוב המבקש כלפיה:

   • ארטמיס, הינה חברה פרטית העוסקת במכירת סירות, ובמסגרת זו גם נקשרה בקשרים עסקיים עם המבקש.

   • מאז 2015 נהג המבקש לרכוש ממנה סירות יקרות ערך, כאשר התשלומים תמורתן משולמים בשיקים מעותדים שמועד פירעונם נדחה מעת לעת, וכאשר מפעם לפעם מבצע המבקש שדרוג של הסירה הנרכשת.

     לכל אורך מערכת היחסים העסקית שבין ארטמיס למבקש, הציג עצמו המבקש כמי שמגיע ממשפחה אמידה, כמי שעומד לקבל לבעלותו דירות יקרות ערך, וכמי שלא יתקשה לפרוע החוב לארטמיס.

   • בתום מספר שנים של עסקאות כאלו, ביום 1.12.17 נכרת בין ארטמיס לבין המבקש הסכם לרכישת סירה יוקרתית מסוג "Master Craft" ומדגם "Xstar" ("הסירה"). מדובר בסירה יוקרתית ויקרת ערך, כמוה יש אחת דומה בלבד בישראל.

     יתרת החוב של המבקש לארטמיס בעת רכישת הסירה עמדה על 767,800 ₪. המבקש הוסיף עוד שדרוגים לסירה, וסוכם כי את התשלום עבור הסירה יפרע בשתי המחאות דחויות המשוכות ליום 30.7.20: האחת בסך של 794,440 ₪ והשנייה בסך של 44,965 ₪. הסירה נמסרה לחזקתו של המבקש מספר חדשים לאחר מכן, בחדש מאי 2018.

     מאז נמסרה לו הסירה עשה בה המבקש שימוש רצוף, ותמונות שהציגה המבקשת מראות את המבקש ובני משפחתו מבלים וחוגגים בסירה.

      

      

   • דא עקא, טוענת ארטמיס, שלקראת מועד פירעון השיקים אותם מסר המבקש, כאשר ארטמיס מביעה דאגה מפני יכולת המבקש לפרוע את החוב, נמסרה לה מטעמו של המבקש הודעה שאין ביכולתו ואין בכוונתו לפרוע את החוב לארטמיס, ועליה לזנוח את החוב שכן בדעתו לפנות להליכי חדלות פירעון.

   • המועד לתשלום חלף, השיקים שנמסרו לא נפרעו, אבל המבקש הוסיף להחזיק בסירה ולעשות בה שימוש במשך חודשים רבים, עד אשר במהלך יוני 2021 נמסר לארטמיס שבאפשרותה ליטול החזקה בסירה. וכאשר עשתה כן, התברר לה שהשימוש שנעשה בסירה בידי המבקש, שימוש שבא לכדי ביטוי בתמונות ברשתות החברתיות, נפגעה הסירה כדי כך, שערכה צנח משמעותית כדי כ- 200,000 ₪ בלבד.

5. לפי טענת ארטמיס, נמצא שנפלה קורבן למעשה מרמה חמור של המבקש. מעשה של עוקץ ממש.

   המבקש, כך נטען, רכש את הסירה ועשה בה שימוש במשך כ- 3 שנים בלי שיהיו לו המשאבים לממן את הרכישה ובלי שהתכוון כלל לשלם עבור הסירה. החוב לארטמיס, כך לטענתה, איננו פרי אירועים מאוחרים שאירעו למבקש, אלא פרי תכנון קר וחסר תום לב. פרי מזימה שזמם ואשר הותירה אותה בפני שוקת שבורה.

6. עמדתה של ארטמיס הוצגה כבר בבקשה מיום 23.8.21, שאז עתרה לביטול ההליך. בהחלטה מיום 1.3.21 נמחקה הבקשה, וביום 14.7.22 הוגשה התנגדות ארטמיס להצעת הנאמן לצו השיקום למבקש.

   המבקש הגיש את תגובתו לטענות ארטמיס (תגובה מיום 3.10.21) והציג את גרסתו גם במהלך הדיון אשר התקיים.

   המבקש איננו מכחיש את קיומו של חוב שלו לארטמיס בגין רכישת הסירה, אך כופר מכל וכל בטענות לחוסר תום לב ומבקש לדחות את הבקשה להחרגת החוב מכלל החובות בגינן יהיה זכאי להפטר בתום תקופת השיקום.

   לפי גרסת המבקש, כל חייו הבוגרים הוא קבל את תמיכת סבו וסבתו, וכאשר רכש את הסירה הראשונה מארטמיס, בשנת 2015, מימן סבו את המקדמה והבטיח להוסיף ולשאת בתשלומים בגינה. על הבטחות אלו סמך היחיד כאשר נקשר בהסכמים עם ארטמיס וכאשר רכש את הסירה. למרבה הצער, הלך סבו של המבקש לבית עולמו במהלך 2018 (במהלך הדיון נמסר שהסב נפטר ביום 1.9.18) ומני אז הופסקה התמיכה הכלכלית במבקש. מצבו הפך קשה עוד יותר כאשר התדרדר מצב סבתו הקשישה ואף הופסקה העברת דמי השכירות שקבל המבקש מדירת הסבתא. נוכח שינויים אלו במצבו הכלכלי, נקלע המבקש לסחרור, חובותיו תפחו והוא הגיע למצב של חדלות פירעון. כולל לחוסר אפשרות לפרוע החוב לארטמיס.

   טוען לפיכך המבקש שאין כל בסיס לטענה לחוסר תום לב ביצירת החוב לארטמיס ואין כל סיבה להחרגת החוב לארטמיס מכלל חובותיו בגינן הוא מבקש הפטר בתום תקופת השיקום.

7. הנאמן עצמו איננו מציע בדו"ח מטעמו להחריג את החוב לארטמיס ואף לא לבטל את ההליך על רקע התנהלות המבקש. עם זאת, מציין הנאמן בדו"ח כי אף הוא סבור שהמבקש התנהל בחוסר תום לב ביצירת חובותיו. הנאמן סבור שחוסר תום לב זה צריך לבוא לכדי ביטוי בהארכת תקופת השיקום ל- 60 חדשים. במהלך הדיון ובמענה לשאלת בית המשפט, ציין הנאמן שלא הוצגו לו ראיות שתומכות בטענות המבקש לעזרה שקבל מסבו המנוח.

   דיון

8. בהתאם לסעיף 161 (ב) (6) בחוק, במהלך הדיון במתן צו לשיקום כלכלי מוסמך בית המשפט, בין היתר, לקבוע מה יהיו "חובות היחיד שלגביהם לא יחול ההפטר בהתאם להוראות סעיף 175". בהתאם לסעיף 175 (א) (2) בחוק, לא יחול ההפטר שינתן על חובות עבר אשר נוצרו "בדרך מרמה".

   בהוראה זו באה לכדי ביטוי מדיניות של המחוקק המיועדת למנוע היווצרות של חובות מסוג זה (מאור ודגני, הפטר, עמ' 355). אחת התכליות המרכזיות של החוק הינה שיקומו של יחיד ופתיחת הדרך בפניו להשתלבות מחודשת במרקם החיים הכלכליים. תכלית זו מיועדת למי שאיתרע מזלם ונקלעו למצב של חדלות פירעון. תכלית זו איננה מיועדת למי שלא המזל נמנע מלהאיר להם פנים, אלא התנהלות חסרת תום לב היא שהביאה אותם ליצירת חובות. לכאלו, אין מקום בהליכים המיועדים לקראת הפטר, ולבית המשפט אף אין שיקול דעת וסמכות לפטור מכאלו חובות.

   אם כך, מקום בו נמצא כי במועד היווצרות החוב התנהל היחיד שלא בתום לב, כשהוא מודע לכך שלא יעמוד בהתחייבויותיו או שיש סיכון גבוה שלא יעמוד בהתחייבויותיו, כי אז יחול החריג הקבוע בחוק ואותו החוב יוחרג מההפטר שיינתן ליחיד.

9. אשר לנטל הוכחת אותה המרמה עליה מתבססת הבקשה להחרגת החוב, הרי שהנטל רובץ לפתחו של זה הטוען לה. במקרה דנא – הנושה. ארטמיס.

   • ככלל, כאשר טוען בעל דין לקנוניה או מרמה מצדו של הצד שכנגד, טענות המטילות כתם מוסרי על התנהלותו של אדם, הנטל שהוא נדרש לעמוד בו גבוה מזה הנדרש כרגיל במשפט אזרחי. טענת מרמה דורשת נטל מוגבר של ראיות (ראו למשל: ע"א 9040/10 פנחס גדעון ובניו בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [פורסם בנבו] 17.10.12, פסקה 11).

     זה הכלל. ולזה הכלל גם חריג. וזה החריג מוצאו אותה אכסניה בה מתבררת הטענה – הליכי חדלות פירעון.

   • הסכסוך האזרחי מתנהל בין בעלי הדין לבדם. לא כך הליכי חדלות הפירעון. להליכים אלו 3 צדדים – היחיד, הנושים והציבור. לציבור אינטרס ברור בשיקום היחיד והחזרתו למעגל החיים הכלכליים, אך גם האינטרס הברור לאפשר כזה שיקום רק למי שנקלעו למצב של חדלות פירעון בתום לב ולא לאפשר התחמקות מפירעון חובות לכאלו שלא בתום לב נקלעו לחובות. ביחס לאלו האינטרס הציבורי הפוך.

     זאת ועוד. הוכחת חוסר תום לב ומרמה בעת יצירת חובות, נעשית בשילוב מבחן כפול – מבחן סובייקטיבי (ידיעתו בפועל של היחיד בעת יצירת החובות) ומבחן אובייקטיבי (ראיות המראות שהיה על היחיד לדעת שלא יעלה בידיו לעמוד בהתחייבויותיו). דא עקא, שבדומה לנאמן כך גם הנושה מצוי בנחיתות אינפורמטיבית מובהקת ביחס ליחיד. הנושה הרי התקשר עם היחיד בעסקה, וחדשות לבקרים אין לו ידיעה ואין לו את הגישה למכלול עסקיו ונכסיו של היחיד.

   • שילוב זה של ייחודו של הליך חדלות הפירעון נוכח האינטרס הציבורי למניעת הפטר מיחיד שיצר חובות שלא בתום לב, עם הנחיתות האינפורמטיבית המובהקת של הנאמן והנושה ביחס ליחיד עצמו, מחייבים התאמה בקביעת הנטל הרובץ לפתחו של הטוען לחוסר תום לב ביצירת חובות. והתאמה זו באה לכדי ביטוי בדרישה להצגת "אותות מרמה" והעברת הנטל ליחיד עת הוצגו כאלו "אותות מרמה". כך נפסק (השופט אליקים רובינשטיין):

     ואולם, נטל השכנוע כאמור הוא על מבקש ההצהרה, וברור גם שבית המשפט יידרש לכך בהקפדה, שהרי מדובר בהוצאת נכס מידי בעליו הרשום. דרך ההוכחה בנויה על קיומם של אותות של מרמה (Badge of Fraud), שהן חזקות שבעובדה שפותחו במשפט האנגלו-אמריקני, אשר אם נותרות הן ללא מענה מצביעות הן על מרמה. באלה ייכללו, למשל, חדלות פרעון של מעביר הבעלות, קשרים בין המעביר לנעבר, חריגה מדרך מקובלת לניהול עסקאות, שמירת החזקה בנכס ועוד (פס"ד דיסקונט נ' סבג, 433). ככל שמצטברים יותר אותות כאלה, כך עובר הנטל לנתבע להפריכם... (ע"א 1680/03 חנה לוי נ' אלי ואמירה ברקול [פורסם בנבו], 2.8.04, פסקה 7 (ה) בפסק הדין)

     ועוד נפסק (השופטת טובה שטרסברג כהן):

     זאת ועוד, שני גורמים חברו להקל את הנטל המוטל על המערער במקרה זה. האחד הוא הכלל הראייתי בדבר מידע המצוי ברשותו של הנתבע. השני, חזקות שבעובדה שקמו לטובת המערער. בהקשר זה יש לציין את כללי ה- BADGES OF FRAUD ("אותות המרמה") שפותחו במשפט האנגלו- אמריקאי. כללים אלה מכילים חזקות שבעובדה ואם חזקות אלה נותרות ללא מענה, הן מצביעות על קיומה של מרמה. ככל שמצטברים יותר "אותות מרמה" כך עובר הנטל על הנתבע להפריכן. מבין אותות המרמה ניתן למנות קשרים בין המעביר לנעבר; איום בתביעות שתוגשנה נגד החייב; חשאיות; שמירת הנאה למעביר ושמירת החזקה בידיו ועוד. הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב ועליו להראות כי העסקאות נעשו בתום לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת. אמנם נטל השכנוע נותר על כתפי התובע, אולם ככל שהמידע מצוי בידי הנתבע, וככל שהתובע יראה יותר אותות מירמה ונסיבות עובדתיות המצביעות על מירמה מצד הנתבע, ניתן יהיה להפחית את נטל הראיות המוטל על התובע. (ע"א 8482/01‏ ‏ בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סנדובסקי אילנה [פורסם בנבו] 17.7.03, פסקה 5)

     עקרון זה המבקש להקל על הנטל המוטל כרגיל לפתחו של זה הטוען לחוסר תום לב ומרמה, מיושם תדיר בהליכי חדלות פירעון, בדגש על ייחודיות ההליך. דגש על האינטרס הציבורי להביא לכך שאלו אשר "יהנו" מהיתרונות הגלומים בהליכי חדלות הפירעון ובפרט מהאפשרות לצאת לדרך חדשה בהפטר מחובות העבר, יהיו רק הראויים לכך ולא אלו שהתנהלו שלא בתום לב. כך נפסק (השופט איתן אורנשטיין):

     לטעמי, ההיגיון שמונח בבסיס הדוגמאות שהובאו לעיל ישים גם בענייננו. ככלל, יש מקום להקל על בעל תפקיד בנטל שנדרש ממנו גם בטענות תרמית בכל הקשור להברחת רכוש מנושים. בהקשר זה יש מקום ליישום העקרון של הוכחת אותות מרמה ברמה מוגברת על מנת לבסס טענת תרמית. יש בכך הקלה לעומת הנטל הרב שמוטל כרגיל על בעל דין בהליך אזרחי שאינו הליך חדלות פירעון, תוך שאדגיש שאין בהקלה זו כדי לאיין את הדרישה המוגברת של נטל ההוכחה בטענות מעין אלה. להשקפתי האיזון האמור משקף באופן ראוי את התכלית שבבסיס הדרישה לנטל מוגבר בטענות תרמית מחד-גיסא ואת התכליות של הליכי פשיטת רגל מאידך-גיסא. (ת"א) 1494/00 פשר (ת"א) 1494-00 עו"ד יהושע שועלי נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] 12.6.17, פסקה 17)

   • וכך ניתן לסכם את ההלכה המתייחסת להוכחת טענת חוסר תום לב מצד יחיד ביצירת חוב לנושה.

     נטל הוכחת הטענה רובץ לפתחו של הטוען לה, הנושה או הנאמן, ונטל זה הוא נטל מוגבר בשים לב לחומרת הטענה ובדומה להעלאת טענת קנוניה ומרמה בהליך אזרחי.

     מאחר ועסקינן בהליך של חדלות פירעון, נוכח האינטרס הציבורי והנחיתות האינפורמטיבית המובהקת של הנושה והנאמן ביחס למצבו הכולל של היחיד בעת יצירת ההתחייבות ובכלל, די בהצגת "אותות מרמה" כדי להעביר את הנטל לכתפיו של היחיד להציג ראיות ולהביא הסברים שיניחו את הדעת, ושיראו כי העסקה או ההתחייבות שנטל על עצמו נעשו בתום לב.

10. לפי טענות ארטמיס, התנהלות היחיד בעת רכישת הסירה ובעת שהתחייב לשלם תמורתה בשיקים מעותדים, הייתה חסרת תום לב. היחיד, לגרסתה, כלל לא התכוון לשלם את התמורה.

     

    הראיה הראשונה עליה מבססת ארטמיס את טענתה הינה מצגי היחיד בפניה בעת רכישת הסירה ומאז החל בקשרים עסקיים עם ארטמיס. לפי טענת ארטמיס, הציג היחיד את עצמו כאדם אמיד, כבן למשפחה אמידה, כמי שיש לו חסכונות, וכמי שבבעלותו דירות יקרות ערך, כך שלא יתקשה לפרוע את החוב לארטמיס בגין רכישת הסירה. טענות ארטמיס נתמכו בתצהיר מנהל ארטמיס, סהר רם.

    הראיה השנייה שהוצגה, הינה תצהיר של גב' ר' ג' – סבתו של המבקש (נספח ה' לבקשה). תצהיר זה מיום 21.6.16 הוצג לארטמיס על ידי המבקש ובו מצהירה גב' ג' כי הינה (ביחד עם סבו של המבקש) בעלת הדירה שברחוב תלפיות 24 ברמת גן, וכי המבקש משכיר את הדירה ומקבל את דמי השכירות בגינה. לפי טענת ארטמיס הועבר תצהיר זה על ידי המבקש כדי לבסס בפניה את אותו מצג של היותו בעל נכסים.

    הראיה השלישית הינה התנהלות היחיד עובר לחתימת ההסכם לרכישת הסירה ובמשך כל התקופה שלאחר. מסתבר כי בעת שהיחיד עושה שימוש רצוף בסירה (כעולה מהצילומים שצורפו לבקשה), נמנע היחיד מלשלם ולו מקצת מהחוב לארטמיס ואפילו נמנע מהשבת הסירה לארטמיס בעת שהוא כבר שקוע בהליכי חדלות פירעון. בקשה לצו פתיחת הליכים הוגשה ביום 6.9.20, אך היחיד הוסיף לעשות שימוש בסירה במשך חודשים לאחר מכן עד יוני 2021.

    הראיה הרביעית התומכת בטענות ארטמיס לא הוצגה על ידה אלא דווקא על ידי הממונה והנאמן – דו"ח הממונה ביחס למצב המבקש. לפי דו"ח זה מסתבר שהחוב לארטמיס מהווה כ- 70% מכלל חובות המבקש. תביעת החוב של ארטמיס עומדת על 1,019,139 ₪ בעוד כל יתר החובות בגינם הוגשו תביעת חוב מסתכמות בסך של 421,282 ₪. משמע, המבקש נטל על עצמו התחייבות כלפי ארטמיס בהיקף שעולה פי כמה על כל שאר חובותיו לנושים אחרים. ולמעלה מכך. באותו הדו"ח, הסעיף המיועד לפרט את "נכסי המבקש" ריק מכל תוכן. מסתבר שלא עלה בידי הנאמן לגלות ולו נכס בודד של המבקש ושעשוי להשיא את קופת הנשייה. לא נכס מקרקעין, לא רכב, לא תכנית חסכון ולא כלום. המבקש, זה שהציג עצמו לפני ארטמיס כבעל נכסים ואפילו העביר לה תצהיר מסבתו לתמיכה במצג זה, התגלה כנטול נכסים כלשהם.

    כאשר מסכמים את אותן הראיות שהוצגו, אין מנוס מהמסקנה לקיומם של "אותות מרמה" בהתנהלות היחיד. כאשר מסתבר כי מצגי היחיד להיותו בעל נכסים התבררו כמקסם שווא, כאשר מסתבר כי המבקש רכש והשתמש בסירה יוקרתית כ- 3 שנים, גם לאחר שכבר פנה להליכי חדלות פירעון, בלי שישלם תמורתה ולו מקצת החוב, וכאשר מתברר שלפי טענת היחיד אין לו ולו נכס בודד לרפואה – רב החשש למעשה הונאה של המבקש כלפי ארטמיס. רב החשש כי בעת שרכש את הסירה, בעת שהתחייב לשלם תמורתה סכום עתק, לא התכוון המבקש כלל לשלם את התמורה ולמצער, נטל על עצמו סיכון גבוה מאד שלא יעמוד בהתחייבותו.

11. במצב זה של קיום "אותות מרמה", עובר הנטל למבקש להפריך את הטענה. להציג ראיות ולהסביר כיצד דווקא כן התנהל בתום לב. כיצד התכוון לפרוע החוב לארטמיס בעת רכישת הסירה וכיצד אין יסוד לטענה שנטל על עצמו סיכון לא סביר.

    דא עקא, ובחינת הראיות מותירה תמונה עגומה.

    המאפיין הבולט ביותר בתגובת המבקש (תגובה מיום 9.2.21) הינו היעדרו של מסמך כלשהו שיתמוך בגרסת המבקש. כאשר נטען שהמבקש כלל לא התכוון לפרוע את החוב לארטמיס, כאשר נטען שהמבקש ודאי שנטל על עצמו התחייבות לא סבירה ובהיעדר אמצעים שבכלל יאפשרו את פירעון החוב, וכאשר המבקש כופר בטענות אלו – מצופה היה שיציג מסמכים שיתמכו בטענתו. שיציג מסמכים שיראו את מצבת נכסיו בעת רכישת הסירה. את החסכונות שהיו לו. את הנכסים שצבר. דבר מאלו לא מציג המבקש. תגובתו מתבססת על תצהירו שלו ותו לא.

    עיון בגרסת המבקש, כפי שהיא מובאת בתצהירו, מלמד שלשיטתו "כל חייו הבוגרים" הוא קבל תמיכה מסבו (שבינתיים הלך לבית עולמו) וסבתו (תבדל"א). אלו תמכו בו כלכלית ועל תמיכה זו הסתמך ברכישת הסירה. טענה זו נותרת לוטה בערפל. המבקש איננו מביא ולו פרט בודד לרפואה להמחשת הטענה. המבקש איננו מציין את היקף אותה תמיכה שקבל עד לפטירת הסב ביום 1.9.18, ואף לא את השינוי בתמיכה לאחר מכן. המבקש איננו מציין כיצד אותה תמיכה עשויה הייתה לאפשר לו לפרוע החוב לארטמיס וכיצד אותו שינוי שארע גדע את האפשרות לפירעון החוב.

    המבקש טוען כי מזה שנים ארוכות שהוא מועסק כעובד שכיר בחברה בשם דניאל פז השקעות בע"מ, העוסקת בהתקנות ללקוחות חברת "יס". המבקש איננו מביא פרטים על שכרו והכנסותיו עובר לרכישת הסירה. מאידך, המבקש מדגיש שאין בבעלותו נכסים כלשהם. שאין בעלותו דירה, והוא מתגורר בדירה שכורה, ואף אין בבעלותו רכב, והוא עושה שימוש ברכב של המעסיקה. משמע, המבקש מודה שבעת רכישת הסירה לא היה לו את המשאבים הנדרשים לשלם את תמורתה. אם בעת רכישת הסירה היה המבקש עובד שכיר בלי נכסים, בלי חסכונות ובלי משאבים – אין אלא לתהות כיצד התכוון לשלם עבור סירה יוקרתית ויקרה. או שמא, כנטען, לא התכוון לשלם את תמורתה.

    ודוק. המבקש אפילו איננו טורח להסביר את התנהגותו לאחר רכישת הסירה בכל הנוגע לפירעון החוב לארטמיס. "הנאתו" של המבקש מהסירה שרכש בלי לשלם תמורתה הומחשה היטב בתמונות שהוצגו וצורפו לבקשה. מאידך, ניסיונות לפרוע את החוב, ולכל הפחות להקטין את החוב בהשבת הסירה לארטמיס, לא עשה המבקש. הוא איננו מציין כאלו ואיננו טוען לכאלו. בחינת תום הלב נעשית למועד יצירת החוב, אך האפשרות להיעדר כזה תום לב עשויה להילמד גם מההתנהגות במועד שלאחר יצירת החוב. כך בעניין המבקש.

12. כאשר מסכמים את העובדות שהתבררו המסקנה המתחייבת הינה שהמבקש אכן פעל שלא בתום לב בעת שהתחייב כלפי ארטמיס.

    הנטל להוכחת חוסר תום הלב רבץ לפתחה של ארטמיס, זו שטענה את הטענה.

    בהינתן מעמדה כנושה, זו שנמצאת בנחיתות אינפורמטיבית מובהקת ביחס למצבת נכסיו ויכולותיו של המבקש, די היה לה לארטמיס לעמוד בנטל הוכחת "אותות מרמה".

    ארטמיס עמדה בנטל זה. מצגי המבקש עובר לרכישת הסירה, כולל בתצהיר סבתו שלפיו הוא נהנה מדמי שכירות בגין דירה, התנהלותו לאחר כריתת ההסכם ואפילו מסקנת הנאמן לחוסר תום לב בהתנהלות המבקש – מספיקים כדי להצביע על "אותות מרמה".

    במצב זה עבר נטל הראיה למבקש, כדי שיציג ראיות והסברים להפרכת הטענה. שיציג כאלו ראיות שיוכלו להמחיש כיצד התכוון לשלם עבור הסירה שרכש. המבקש לא עמד בנטל זה. זולת אמירות סתמיות על כוונה ועל תמיכה משפחתית שהופסקה, לא הביא המבקש כל פירוט או ראיה שיראו כיצד התכוון לפרוע החוב לארטמיס.

    וכאשר המבקש לא עומד בנטל שהועבר אליו, אין אלא לקבל את טענת ארטמיס ולקבוע שהמבקש יצר את החוב לארטמיס בחוסר תום לב. אין מנוס מהמסקנה שהיחיד התנהל בחוסר תום לב, וודאי תוך נטילת סיכון בלתי סביר בעליל בכל הנוגע להתחייבותו כלפי ארטמיס. המבקש רכש סירה, ועשה בה שימוש בלי כל כוונה של ממש גם לשלם את תמורתה.

13. אשר על כן, אני מקבל את טענת ארטמיס ובהתאם להוראת סעיף 161 (ב) (6) בחוק, קובע כי ההפטר שינתן למבקש בתום ההליך לא יחול על החוב לארטמיס.

14. במהלך הדיון טען המבקש כי אין לו האמצעים לעמוד בהסדר שהוצע ובכוונתו להיעזר בבני משפחה. עוד טען המבקש כי ככל שהחוב לארטמיס יוחרג מההפטר שהוא מבקש, אין בכוונתו לקיים את ההסדר שהוצע. לצד אמירה נחרצת זו, הרי ברור שמיצוי כושר ההשתכרות של המבקש גרידא, לא יאפשר כשלעצמו עמידה בהסדר כפי שהוצע.

    לפיכך, אינני מאשר את תוכנית השיקום כפי שהוצגה. הנאמן ישלים את בדיקת תביעות החוב ויגיש דו"ח ובו הצעתו לתכנית שיקום הולמת במצב שנוצר. למבקש תינתן האפשרות להתייחס להצעה זו. ככל שיסתבר שאין תוחלת להמשך הליכי חדלות הפירעון, אפשר ולא יהיה מנוס מביטול ההליך.

    הודעת הנאמן תוגש עד ליום 15.11.22.

    לתז"פ ביום 15.11.22.

    ניתנה היום, כ"ח תמוז תשפ"ב, 27 יולי 2022, בהעדר הצדדים.