האם יש לבטל את הענקת זכויותיו של החייב בדירת בני הזוג לבת זוגו במסגרת הסכם גירושין, המקביל להליך להתרת נישואיהם?
רקע וטענות הצדדים
1.ביום 26.5.21 הגיש הנאמן בקשה לביטול הענקה מכוח סעיף 220(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי , בגין הסכם גירושין מיום 2.5.16 אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה באילת ובו התחייב החייב להעביר את זכויותיו בדירה ברחוב XXX באילת לאישה, המשיבה.
בפרוטוקול הדיון הצהירו הצדדים כי הדירה שווה כ- 900,000 ₪ ורובצת עליה משכנתא בסך של כ- 400,000 ₪, ולכן עולה כי מדובר בוויתור של כ- 250,000 ₪ נכון למועד הסכם הגירושין. במקביל לוויתור על זכויותיו התחייבה המשיבה לשאת במלוא תשלומי המשכנתא. נקבעו מזונות בסך 3,400 ₪ לשני קטינים והצדדים וויתרו הדדית על כל רכוש וזכויות אחרות מכן סוג שהוא. אין בהסכם התייחסות לחובות משותפים או לחשבונות בנק של הצדדים.
בבקשת הנאמן הפנה לכך כי הדירה עדיין רשומה על שם בני הזוג וכי בבירור בפני הנאמן הצהיר החייב כי בעת הוויתור היה חייב כסף לבנקים בסך של 100,000 ₪ עליהם הצהיר בבקשתו.
על בסיס נתונים אלו טוען הנאמן כי החייב העביר זכויותיו בנכס ללא תמורה או בתמורה שאינה הולמת וכי היה מצוי בחובות בעת העברת הנכס. מאחר והוויתור היה ביום 2.5.16 והבקשה לצו לפתיחת הליכים הוגשה לממונה ביום 31.12.19, הפעולה היא בטווח ארבע השנים המאפשר ביטולה, ולכן סבור הנאמן כי התמלאו כל תנאי החוב ועתר לביטול הפעולה.
2.החייב, בייצוג קודם, טען בתגובתו לבקשה כי העניק את הדירה בתום לב למען הבטחת קורת גג לילדיו, מתוך הבנה כי המשיבה תשלם את החוב במשותף לבנק מזרחי בסך של כ- 100,000 ₪. עוד טען כי חובותיו בהליך זה נוצרו משנת 2017 ואילך. ביחס לחובות משותפים טען שהיה חוב לבנק ירושלים שאת פרטיו לא מכיר וחוב לבנק מזרחי בסך של כ- 100,000 ₪, אותו התחייבה המשיבה לסלק אולם לא עשתה כן ונכלל בהליך פש"ר קודם של החייב.
3.המשיבה לא הגיבה לבקשה והחייב התנגד לה בקול ענות חלושה, ובדיון מיום 23.2.22 ניתנה החלטה על ביטול הענקה. לאחר שמונה שמאי שביקר בדירה לצורך יישום ההחלטה, ומצא כי שווי הדירה כ- 1,310,000 ₪, הגישה המשיבה ביום 30.11.22 בקשה לביטול ההחלטה.
בבקשתה פירטה את מסכת חייה והבעיות הרפואיות שלה ושל הבת הקטינה ואת הסיבות בגינן לא הבינה כי עליה להתייחס לבקשה. החייב, לאחר החלפת ייצוג, מתנגד לביטול ההחלטה ותומך בעמדת הנאמן. לאחר הגשת תגובות נוספות נקבע דיון חוזר בבקשה לביטול הענקה ביום 7.2.23.
דיון והכרעה
4.לאחר בחינת טענות המשיבה, ועמדת הנאמן כי ראוי לדון בבקשה שנית לגופה, מצאתי כי למרות מחדלי המשיבה, ניתן הסבר למחדלה להתייצב ולאור הנושא העומד על הפרק, גורל דירת מגוריה, יש לדון בבקשה לגופה. על כן, אני מורה על ביטול ההחלטה שניתנה בהעדר המשיבה ביום 23.2.22.
אין מחלוקת כי הוויתור חל בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק והמאפשר ביטול פעולה לגריעת נכסים. המחלוקת היא לקיומם של שני התנאים הנוספים בסעיף 220(א) לחוק, היות החייב בחדלות פירעון והתמורה בגין הוויתור. יוזכר כי סעיף 220(ב) קובע חזקה לכאורה כי החייב היה בחדלות פירעון לגבי פעולה בתוך התקופה, אלא אם הוכח אחרת.
האם היה החייב בחדלות פירעון
5.הנאמן נסמך על הצהרת החייב בבירור כי היו לו חובות בעת הבירור, לבנק לאומי בסך של כ- 100,000 ₪. עוד טען כי היום מצבת הנשייה של החייב היא כ- 700,000 ₪. בעדכון מטעם הנאמן פירט כי הוגשו 14 תביעות חוב בהיקף של 880,432 ₪ אשר הוכרעו בסך של 744,060 ₪ בדין רגיל ו- 6,795 ₪ בדין קדימה. פני ההליך הם לביטול לאור מחדלי החייב, אולם בגין הנכס אותו מבקש הנאמן לממש או לקבל חלקו של החייב, נותר ההליך פתוח. עוד ציין הנאמן כי לחייב זכויות פיננסיות בחברת מגדל בסך של 222,640 ₪.
בדוח ממצאי הבדיקה פירט הנאמן את גרסת החייב לפיה קריסתו הכלכלית החלה לאחר גירושיו, לטענתו עקב משיכת כספים על ידי המשיבה מחשבון בנק משותף בבנק מזרחי. מעיון בטבלת החובות שצורפה לדוח עולה כי כל הנושים שפורטו מועד יצירת החוב משנת 2017 ואילך.
לגבי החוב לבנק לאומי, אשר לא מופיע בין החובות המוצהרים בהליך זה, הפנה הנאמן לשתי הלוואות ממרץ 2016, סמוך לפני הסכם הגירושין, בסך של כ- 106,511 ₪, ולפניית בנק לאומי מיום 1.5.19 בהליך הפש"ר הקודם של החייב, פש"ר 6557-03-18,בה פירט כי תביעת החוב המקורית הוגשה על סך של 86,000 ₪ והתקבל סכום נטו של 51,711 ₪ ממימוש רכב ונותרה יתרת חוב של כ- 34,000 ₪.
יוער כי תיק הפש"ר בוטל בהחלטה מיום 18.3.19 עקב מחדלי החייב, ולא הוגשה במסגרתו בקשה לביטול הענקה, למרות שהוטל צו איסור דיספוזיציה. עיון בבקשת בנק לאומי שם למימוש הרכב מלמדת כי שתי ההלוואות נועדו לצורת רכישת רכב חדש מסוג סיאט איביזה.
6.לטענת המשיבה החייב לא היה חדל פירעון במועד הסכם הגירושין הואיל ורכש רכב חדש בשנת 2016, טס לחופשה במרץ 2017 ולשיטתה רק לאחר תאונה שעבר החייב בשנת 2017, חלה התדרדרות כלכלית. בעדות החייב אישר למעשה טענות אלו וטען כי רכש את הרכב לפני החובות ואחרי כמי חודשים נכנס לחובות ולקחו לו את הרכב. טען כי רכש את הרכב לאחר הגירושין, אולם טענה זו סותרת את העולה ממועד נטילת ההלוואות לרכישת הרכב. עוד אישר כי עבר תאונה עם הרכב ולטענתו קיבל רכב חדש מהביטוח. עוד אישר כי טס לחופשה לאחר הגירושין.
על בסיס תשתית עובדתית דלה זו יש לברר האם סתרה המשיבה את החזקה כי החייב היה חדל פירעון בעת הענקת זכויותיו בדירה. החייב לא התייחס במפורש בתגובתו לבקשת המשיב לביטול ההחלטה לעניין זה. כאמור, בתגובתו הראשונית, עת התנגד לבקשה לפני ששינה עורו לאחר שהבין כי מימוש הדירה יכול להציל אותו מביטול ההליך, טען כי חובותיו נוצרו לאחר ההסכם.
הנאמן הציג למעשה רק את החובות לבנק לאומי כעילה לקבוע שהחייב היה חדל פירעון. למרות שהחייב והמשיבה טענו כי היו חובות משותפים לבנקים, ההסכם שותק ביחס לחובות אלו. החייב בתגובתו הראשונה אישר את טענת המשיבה כי התחייבה לסלק את החוב לבנק מזרחי בסך 100,000 ₪, אולם לטענתו לא עשתה כן. יוער כי ברשימת החובות המוצהרים אין חוב לבנק מזרחי והמשיבה טענה כי פעלה לתשלום חוב זה ועמדה בהתחייבויותיה לשלם לבנקים. לבקשתה צירפה הסדר עם בנק מזרחי בת"א 49849-03-18. עיון בתיק זה ובהסדר שצורף לו, עולה כי הוא בגין תיק הוצל"פ מינואר 2018 כנגד החייב והמשיבה. המשיבה הגיעה להסדר חוב עם הבנק עת תיק ההוצל"פ היה חוב של כ- 60,000 ₪, ונקבע כי תשלם 55,000 ₪, לרבות בדרך של פירעון קרן השתלמות.
עולה כי לא נסתרו טענות המשיבה כי פעלה לתשלום החובות המשותפים לבנקים וכי במועד ההסכם החייב לא היה במצוקה כלכלית. אמנם חובות משותפים לבנקים יכולים להעיד על חדלות פירעון של החייב, אולם לא הוצגו ראיות להיקף החובות, ומנגד לא מצאתי כי הוצג כי חובות משותפים בעת הגירושים הם חלק מהחובות בהליך זה ושוכנעתי כי החייבת עמדה בהתחייבויותיה לשלם את חלקו של החייב.
אשר לחוב לבנק לאומי, אכן נלקחו שתי הלוואות, אולם נרכש תמורתן רכב, ולכן מבחינה מאזנית אין הדבר מעיד על חדלות פירעון.
לא הוצגו ראיות כי מבחינה תזרימית ביום 2.5.16 לא עמד החייב בהתחייבויותיו ולא יכול היה לשלם את חובותיו במועדם.
כאמור בהצעת החוק, הצידוק ל" כלל הייחוס לאחור" המאפשר ביטול גריעת נכס מקופת הנשייה, הוא כי החייב היה בחדלות פירעון בעת הפעולה. ההנחה היא כי כאשר החייב בחדלות פירעון, אין לאפשר לו לנצל את פרק הזמן עד שפונה להליך, כדי להעביר את נכסיו לאחרים. מהוראה זו יש להסיק כי מקום בו החייב ביצע את הפעולה עת ידע שהוא בחדלות פירעון או מתוך כוונה להבריח נכסיו, ראיות להחמיר עם הקביעה כי הוא היה חדל פירעון. מנגד, מקום בו כמו חלק גדול מהאוכלוסייה היו לו התחייבויות שיכול היה לעמוד בהן, לא בנקל ייקבע כי היה בחדלות פירעון.
לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי עלה בידי המשיבה לסתור את החזקה כי החייב היה חדל פירעון בעת הסכם הגירושין. החוב לבנק לאומי מתאזן עם הרכב שרכש ואי עמידה בהחזרים ארעה לאחר ההסכם. חובות אחרים לבנקים לא הוכח טיבם ולא נסתרה טענת המשיבה כי נשאה בחובות אלו. החייב החל לצבור חובות החל משנת 2017 ופנה לפש"ר בחלוף כשנה במרץ 2018, אולם שוכנעתי כי בעת הגירושין לא היה במצב של חדלות פירעון, אלא נקלע אליו לאחר מכן, הן לאור אורח החייב שבחר לנהל תוך הוצאות מעבר להכנסותיו, וככל הנראה הן לאור תאונה שעבר. לא הוצגה ראשית ראיה לטענתו כי קריסתו הכלכלית באה בעקבות משיכת כספים על ידי המשיבה, ובעדותו טען כי משכה 8,000 ₪, ולא ברור כיצד סבור כי סכום זה הוביל לקריסתו הכלכלית.
על כן, די במסקנה זו כדי לדחות את הבקשה לביטול ההענקה.
האם ניתנה תמורה הולמת
7.מדובר בפעולה שבוצעה אגב הסכם גירושין כולל, כחלק מהליך התרת נישואין בין בני הזוג, כאשר אין חולק כי מדובר בפרידה אמיתית ולא למראית עין לצרכי הליך זה. כאמור באסמכתאות בספרם של מאור ודגני, הפטר, התשע"ט – 2019, עמ' 988 – 999, ויתור על נכס במסגרת הסכם גירושין יכול להיחשב כעסקה לגריעת נכס מקופת הנשייה, אולם יש לנקוט משנה זהירות מהתערבות בהסכם גירושין תקף אשר נועד לצרכי סיום הקשר הזוגי, תוך יתרונות וחסרונות לשני הצדדים.
עמד על כך כב' השופט ר' חיימוביץ, בפש"ר (מחוזי מרכז) 14488-12-16 עו"ד אופיר פדר נ' יוגב ברקוביץ, 02.10.2022, בפסקה 12:
"אולם כאשר מדובר בבקשה לביטול הענקה שבוצעה אגב הסכם גירושין שאושר בערכאה שיפוטית יש לנהוג זהירות יתרה, הן מטעמים של כיבוד ערכאות והן משום ששיקולים של בני זוג שמתגרשים מורכבים. זהירות זו מתחייבת במיוחד אם הצדדים התגרשו לפני שבן הזוג החייב נקלע לחובות ולבן הזוג הגרוש אין קשר לחובות מאוחרים אלה".
וביישום הכללים בפסקה 25:
"כנ"ר והמנהל מיוחד מדגישים כי מבחינה אובייקטיבית החייבת ויתרה על כספים וכי בהענקות לפי סעיף 96(א) לפקודה חייב אינו יכול לוותר על משאבים, גם בתום לב. אכן, מבחינה תיאורטית ניתן היה לדרוש תמורה גבוהה יותר, לפרש את הסכם הממון באופן שונה ולדרוש חלוקת משאבים אחרת, ואפילו לקבל סכום כסף גדול יותר במסגרת הפרשנות המוסכמת. אולם משנמצא כיצד חושבה התמורה בעת הגירושין, וכי על פי הבנת הצדדים את היחסים ביניהם החייבת קיבלה תמורה בת ערך, ומאחר וגם מבחינה אובייקטיבית ניתנה תמורה בת ערך לא נמצא מקום להיעתר לבקשה לביטול הענקה".
יוער כי במקרה נדון אין צורך להידרש לשאלה מתי בוצעה הפעולה הואיל וההסכם שביצע את ההענקה הוא בתוך התקופה הקובעת, ולכן אין לבחון את נפקות העובדה כי לא הועברה הבעלות בנכס. יוער כי מאחר ולא מדובר בפעולה למראית עין, נדמה כי אין חריגים לכלל כי מועד ביצוע ההענקה הוא בעת ההתחייבות לבצע את העסקה ולא במועד השלמת העסקה והרישום (ראה הפטר, עמ' 995 ואילך והאסמכתאות שם, עוד ראה לעיין תוקפו של הסכם ממון שאושר הגובר על עיקול מאוחר, ע"א 1629/11 מאיר יצחקי נ' סמדר וכטר , 04.11.2012).
8.בחינת אמות מידה אלו על נסיבות העניין מלמדת כי ניתן לראות בהסכם הגירושין והאיזונים בו כתמורה בת ערך בגין וויתור החייב על חלקו בדירה. כפי שציין החייב תחילה, ויתר על חלקו בדירה כדי להעניק לילדיו קורת גג. טענות המשיבה לסיבה כי פנתה להליך פירוד לאחר כשלוש עשרה שנות נישואין לא נסתרו, וכאמור אין חולק כי מדובר בפרידה אמיתית. המשיבה הבהירה כי יוצגה על ידי עו"ד מהלשכה לסיוע משפטי והיקף החובות המצומצם שהוטלו על החייב בהסכם, מלמדות כי מדובר היה באיזון ראוי בין נכסי בני הזוג. הודגש כי החייב לא נדרש לשאת בהוצאות מיוחדות עבור הקטינים ובנוסף לא נקבעו זמני שהות עם הקטינים, כך שכל נטל הגידול נפל על כתפיה.
עוד הודגש כי נשאה בתשלום חובות משותפים וכי לא דרשה את חלקו של החייב בזכויות פנסיוניות שנצברו לזכותו. המשיבה הפנתה לכך שהחייב נטל הלוואה מקרן הפנסיה לאחר הסכם הגירושין, כאמור בבקשת מגדל מקפת בתיק, כחיזוק לטענתה. כאמור בעדכון הנאמן, לחייב עדיין זכויות פנסיוניות ממשיות.
כאמור לעיל, שוכנעתי כי המשיבה נשאה בחובות משותפים, בנוסף וויתרה על זכויות פנסיוניות של החייב. כמו כן, היקף החיובים שהוטלו על החייב בהסכם הגירושין, יש בהם כדי לתמוך בבקשת המשיבה כי קיבל הוא תמורה בגין הוויתור על חלקו.
יש לזכות כי לפי הצהרת הצדדים בעת אישור ההסכם, הוויתור היה על זכויות בשווי נקי של כ- 250,000 ₪ בלבד, תוך שהמשיבה התחייבה לשאת במשכנתא, אשר מחציתה הייתה שווה לערך לזכויות החייב בדירה. אמנם כפי שציין הנאמן ככלל, אין להכיר בטענת קיזוז של תשלומי משכנתא כתמורה, והנושה רשאי להגיש תביעת חוב בגין תשלומים אלו (ע"א 8760/14 ארז חבר עו"ד, נאמן לנכסי ה אייל סלור (בפשיטת רגל) נ' אייל סלור (בפשיטת רגל), 27.01.2016), אולם נתון זה מהווה שיקול נוסף במסקנה כי וויתור החייב לא היה על זכויות רבות ובחינת מכלול ההסכם ונסיבותיו מלמדת כי החייב קיבל תמורה בעד ערך בגין הוויתור.
לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי המשיבה הוכיחה כי הוויתור של החייב היה כנגד תמורה בת ערך.
סוף דבר
9.לאחר בחינת מכלול הנסיבות, מצאתי כי יש לבטל את ההחלטה בדבר ביטול הפעולה בהסכם הגירושין. לגופו של עניין, שוכנעתי כי המשיבה הוכיחה כי החייב לא היה חדל פירעון וכי קיבל תמורה בת ערך בגין וויתורו על זכותו בדירה.
על כן, הבקשה לביטול ההענקה נדחית.
לאור החלטה זו יפרט הנאמן עד ליום 1.11.23 את היקף מחדליו של החייב והאם יש טעם בהמשך ההליך.
ניתנה היום, ט' תשרי תשפ"ד, 24 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
