חדיגה נ' ביבל ואח'

פסק דין

1.ביום 5.7.10 אירעה תאונת דרכים בה היה מעורב רכב בבעלות התובע 2 נהוג על ידי התובע 1, ורכב שהיה נהוג על ידי נתבעת 1 ומבוטח על ידי נתבעת 2.

לטענת התובע במהלך הנסיעה סטתה הנתבעת 1 מנתיב נסיעתה ופגעה ברכב התובעים וגרמה לו נזקים שונים, ועליה לפצות אותם בגין נזקים אלו כאמור בכתב התביעה.

עם פתיחת הדיון הודיע התובע כי הוא מעמיד את סכום התביעה על הנזק הישיר בלבד, ומוותר על הנזקים האחרים.

2.הנתבעת הכחישה את אחריותה לתאונה וטענה כי זו מוטלת על התובע אשר הוא זה שסטה מנתיב נסיעתו, פגע ברכבה וגרם לנזק.

3.שני הנהגים העידו על נסיבות התאונה, כאשר התובע הרחיב והסביר כי מדובר בפניה לתוך דרך רחבה הכוללת חמישה מסלולים, שלושה מהם ממשיכים ישר ושניים שמאליים ביותר מאפשרים פניה, הוא פנה מהנתיב השמאלי והשתלב בנתיב הנסיעה ישר, ואילו הנתבעת שהגיעה מימינו ביקשה להשתלב במסלול הפניה, סטתה לתוך נתיב נסיעתו ופגעה בו.

הנתבעת לא זכרה באיזה נתיב עמדה אולם הסכימה כי היה בכוונתה להשתלב במסלולי הפניה, היא לא ראתה את התובע מגיע ורק כשנפגע רכבה הבחינה בו.

שני הנהגים הדגימו את נסיבות התאונה, והוגשו תמונות של כלי הרכב בהם נראית פגיעה ברכב התובעים בכנף הימנית ובחזית, ואילו בתמונות הנתבעת נראית פגיעה בדלת האחורית ושריטות לאורך החלק התחתון של הרכב.

שני הצדדים לא הביאו עדים, למרות שברכבו של התובע נכחה אישתו אשר לא הגיעה למסור עדות.

4.לאחר שבחנתי את גירסאות הצדדים, עיינתי בתרשים ובתמונות של כלי הרכב שניזוקו, יש קושי לקבוע איזו מהגירסאות משקפת את מה שאירע.

התובע תיאר את מצב הדרך ואת הפניה שביקש לבצע, כאשר מהמסלול השמאלי שבו עמד לכיוון המשך נסיעתו, היה עליו לחצות את שני נתיבי הפניה, בעוד שהנתבעת אומנם לא ידעה את נתיב נסיעתה המדוייק, אולם היה ביכולתה להשתלב בשני נתיבי הפניה ללא סטיה. העובדה שלא ראתה את רכב התובע עד לרגע התאונה, והעובדה שהפגיעה ברכבה הוא בחלק האחורי, בעוד שהפגיעות ברכבו של התובע היא בחלק הקדמי, מלמדת כי היא היתה לפניו, ומהתרשים שצורף על ידי התובע (גם אם אינו משקף באופן מלא וברור את מקום התאונה), ניתן להתרשם כי קשה לבצע את הפניה הנטענת בצורה זו. מדובר בכביש רב נתיבים שהנסיעה בו מחייבת זהירות מירבית ותשומת לב, והסברי הצדדים באשר לנסיבות לא היו מספקים.

עול ההוכחה מוטל על התובע ועליו להרים את הנטל לגבי אחריותה של הנתבעת לקרות התאונה, וזאת לא נעשה בדרך הראויה, כאשר אי הבאת העדה שהיתה נוכחת בקרות התאונה פועלת אף היא לחובתו של התובע.

5.בנסיבות אלו ומשלא הורם הנטל אני דוחה את התביעה.

לאור האמור לעיל, אינני עושה צו להוצאות.

זכות לבקש רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ב, 27 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.