חברת יעקובי ברזל לבטון ואח' נ' שלקובסקי אלכסנדר ואח'

החלטה

1.בפני בקשת רשות לערער על פסק דינו החלקי של בימ"ש השלום בב"ש (כב' השופטת מ. וולפסון) ובו נקבע כי החבות עפ"י חוק הפלת"ד בתאונה נשוא התובענה שבפניו הינה על המבקשת 1 ומבטחתה המבקשת 2 ולא על המשיבה 2 ומבטחתה המשיבה 1.

להלן תמצית העובדות הרלבנטית.

המשיב הפורמלי (התובע) עבד כנהג מלגזה של המשיבה 1 המבוטחת ע"י המשיבה 2.

ביום 14.5.07 עבד התובע על המלגזה בפירוק כלונסאות מתכת ממשאית. בעודו מניף במנוף המלגזה כלונסאות מהמשאית החל לפתע נהג המשאית בנסיעה וכתוצאה מכך נגררה המלגזה, התהפכה והתובע נפגע בגופו.

התובע תבע בראשונה את נזקי גופו, עפ"י הפלת"ד, מבעלת המלגזה ומבטחתה. אלה טענו כי המלגזה, בענייננו, אינה "רכב מנועי" והתאונה – בכל הקשור לחלקה של המלגזה – באה בחריג ה"פריקה וטעינה" הממעט מהגדרת תאונת דרכים.

התובע צירף אפוא לתביעה את המבקשות – בעלת המשאית ומבטחתה – כנתבעות נוספות והדיון פוצל באופן בו נדונה בראשונה שאלת החבות.

בפסק דין חלקי החליט בימ"ש השלום, לאחר שמיעת ראיות, כי התאונה התרחשה שעה שהמלגזה היתה במצב נייח וכי המשאית בתנועתה היא שגרמה בנסיעתה להתהפכות המלגזה ולפציעת התובע כתוצאה מכך.

נקבע אפוא כי החבות עפ"י חוק הפלת"ד הינה על המבקשת 2 (מבטחת המשאית), התביעה נגד המשיבות נדחתה, ביהמ"ש הורה על הגשת כתב תביעה מתוקן – שיכלול גם את נהג המשאית – ונקבעו סדרי דין ומועדים לבירור סוגיית גובה הנזק.

2.בפני בקשת מבטחת המשאית לרשות לערער על פסק הדין החלקי.

לטענתה, המלגזה הינה כלי רכב מנועי, התובע נפגע בהיותו על המלגזה וכתוצאה מהתהפכותה, ה"כח המכאני" שגרם לתאונה היה הרמת מנוף המלגזה ועל כן החבות עפ"י הפלת"ד אינה על נהג המשאית ומבטחתו אלא על מבטחת המלגזה.

המבקשות מפנות להלכה שנפסקה ברע"א 418/03 בדבר נסיגת החריג הממעט של "פריקה וטעינה" מפני ההגדרה המרבה של "התדרדרות או התהפכות של רכב" לכלל הגדרת "שימוש ברכב מנועי".

3.לאחר עיון בבקשה החלטתי שלא ליתן רשות לערער – וזאת מבלי לבקש תגובת המשיבים.

ככלל יש לשאוף להימנע מפיצול בחינה ערעורית של הליכי תובענה בנזיקין ולהותיר הבחינה הערעורית לשלב הערעור בזכות לאחר שהערכאה הדיונית תסיים בירור התובענה במלואה ותפסוק הדין לגופה של תובענה.

עיון בנימוקי פסק הדין החלקי – נשוא בקשה זו – אינו מעלה לדעתי "טעות מובהקת" על פניה המצדיקה בחינה ערעורית נפרדת בסוגיית החבות עוד בטרם התבררה התובענה עד תום.

בעניין דנן קביעת החבות נסמכת על ממצאים עובדתיים בדבר נסיבות התרחשות התאונה, על ההבחנה הנדרשת בכלי מסוג מלגזה בין יעודי שימוש נפרדים של "פריקה וטעינה" מחד ושימוש תעבורתי מאידך ועל ה"כח המכאני" הדומיננטי שבהתרחשות התאונה – לאמור – נסיעת ונהיגת המשאית שעה שהמלגזה נייחת ואינה מתפקדת אלא בפונקציית הפריקה.

איני מוצא כי בנסיבות אלה מוצדק להיזקק לבירור ערעורי טרם השלמת הליכי בירור התובענה לפרטיה ומתן פסק הדין הסופי.

מחמת כן אמנע מלחוות דעתי בשאלה שמעורר ב"כ המבקשות לעניין זהות הסוגיה הנטענת על ידו בין הסיטואציה העובדתית דנן לבין דברים שנפסקו ברע"א 418/03 הנ"ל.

העת לכך תהיה לאחר השלמת בירור התובענה ומתן פסק הדין – אם ימצא לנכון מי מהצדדים לערער על פסק הדין בזכות.

4.ומילה של התנצלות.