חברת חשמל מחוז דן נ' עבודי

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 4,320 ש"ח (לא כולל הוצאות ושכ"ט), שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל על ידי חברת החשמל בע"מ ("התובעת") כנגד מר אילן עבודי ("הנתבע"), לתשלום חוב נטען של דמי שימוש בחשמל. הנתבע הגישה התנגדות לביצוע התביעה. התנגדות זו הוגשה באיחור משמעותי, ובבקשה להארכת מועד טען הנתבע שלא קיבל מסמכים כלשהם עד "לפני ימים". ההתנגדות עצמה נתמכה באותו תצהיר, וכל שנטען בו הוא שהנתבע לא חתם על חוזה עם התובעת, ולא צרך את החשמל המדובר.

הדיון בפני התנהל באופן לא פורמאלי, והצדדים העלו טענותיהם באופן חופשי. התמונה שהצטיירה היא, שבשנת 2001 שילם הנתבע חשבון חשמל בנכס המדובר, והחוב נוצר בחודשים שלאחר תשלום זה (והגיע לסך של כ-3,150 ש"ח בחודש ספטמבר 2002). התביעה הוגשה להוצאה לפועל בשנת 2008, סמוך לפני תום תקופת ההתיישנות. גרסת הנתבע, שלתובעת אין לגביה כל מידע, היא, שהוא שכר את הנכס המדובר ביחד עם דיירים רבים אחרים, ורק במקרה הוא זה ששילם את חשבון החשמל עבור כולם. לדבריו, מעולם לא הסכים להפוך ל"לקוח" של התובעת בקשר עם הנכס המדובר, ואף עזב אותו סמוך לאחר התשלום שביצע. הנתבע הציג הסכם שכירות של נכס חלופי. לשיטת התובעת, הנתבע הוא המשתמש הרשום, ועל כן על פי דין עליו לשלם את החשבון. התובעת אף סברה שההתנגדות היא לאקונית, ונטולת פרטים מספקים לשם מתן רשות להתגונן.

בתום הדיון החופשי בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על הטיעונים וכתבי הטענות.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), לרבות בשאלות של סדרי דין, ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 1,350 ש"ח לסילוק התביעה.

הנתבע הפקיד בקופת בית המשפט סך של 1,500 ₪ לשם עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל. לפיכך אני מורה לגזברות בית המשפט להעביר לתובעת באמצעות ב"כ סך של 1,350 ₪ מתוך הערבון, ולהחזיר את היתרה לנתבע.

תיק הוצאה לפועל מס' 1709998085 ייסגר, וההליכים שננקטו בו (אם ננקטו) יבוטלו.

ניתן היום, י"ז חשון תשע"א, 25 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.