חברת ונטורה אלי נ' פקיד שומה אשקלו

פסק דין

1. המערערת בע.מ.ה 554/06 (להלן המערערת) הינה חברה פרטית בשליטתו המלאה של המערער בע.מ.ה 555/06 (להלן – המערער).

בפני ערעור המערערת על שומות מס הכנסה שהוצאו לה לשנים 2001/2 וערעור המערער על שומת מס הכנסה שהוצאה לו לשנת 2002. הדיון בשני הערעורים אוחד.

בשנות המס הרלבנטיות עסקה המערערת במתן שירותי כריית וחציבת חול לחברת פ.נ. המשקם עבודות עפר בע"מ – שהיתה בעלת זכיון מהמדינה לכריית חול. (להלן – פ.נ.).

שירותי הכרייה האמורים ניתנו לפ.נ. ע"י שותפות רשומה בשם "אור עבודות עפר" (להלן ן- השותפות) שהיתה מורכבת משלושה שותפים: המערערת, מ. לוי ניהול בע"מ ורם אביר בע"מ – וזאת בהתאם להסכם שנערך ביום 15.8.00 בין פ.נ. (בעלת הזכיון) לבין השותפות (נספח "ח" לנימוקי הערעור, להלן – הסכם פ.נ. – שותפות).

אפתח בערעורי המערערת לענין השנים 2001 ו- 2002.

ערעור המערערת לשנת 2001

2.ערעורה של המערערת לשומת שנה זו מתמקד בזקיפת שווי שימוש ברכב בסכום של 32,385 ₪ שיוחסו בשומה כתוספת הכנסה של המערערת. לטענתה, שגה בכך המשיב שכן המדובר ברכב שהוצמד לשימושו של עובד המערערת, ועל כן המדובר בתוספת הכנסה שיש לזוקפה לחובת העובד ולא לחובת המעבידה (המערערת).

המשיבה בסיכומיה, ובהגינותה, מסכימה כי הדין עם המערערת לענין זה וזאת מכוח הוראת תקנה 3 לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב) התשנ"ה – 1995. לאור זאת דין פרק זה שבערעור המערערת להתקבל ועל המשיב לבטל תוספת הכנסה זו שייחס למערערת בשנת 2001. הדברים אמורים, לענין מרכיב זה, גם ביחס לשנת המס 2002 – ור' התייחסות לענין זה בסע' 14 להלן.

ערעור המערערת לשנת 2002

3.דו"ח המערערת לשנת 2002 הוגש בראשונה ביום 25.2.04 (נספח ד' לתצהיר המשיב).

המשיב לא קיבל את הדו"ח כפי שהוגש, וביום 26.10.05 הוציא למערערת דו"ח לפי מיטב השפיטה לשנה זו (2002) ולשנת המס 2001. (נספח ה' לתצהיר הנ"ל).

בעקבות שומה זו הגישה המערערת ביום 27.3.2006 "דו"ח מתקן" לשנת 2002 (להלן – הדו"ח המתקן) ובו דרשה ניכוי שני סכומי הוצאות שלא נכללו על ידה בדו"ח המקורי.

הראשון – הוצאה בגין הפרשה לחוב תלוי בסך 3,249,242 ₪ (להלן – "החוב התלוי") והשני – הוצאה נטענת בסכום של 1,200,000 ₪ ששילמה לטענתה כ"דמי ניהול" לחברת ח.מ.ת בע"מ (להלן "דמי הניהול", "ח.מ.ת").

הדו"ח המתקן ל- 2002 הוגש על ידי המערערת חמישה חודשים לאחר שהוצאה לה השומה לפי מיטב השפיטה. המשיב כפר, ועודנו כופר, בעצם זכותו של נישום (ובעניננו המערערת) להגיש "דו"ח מתקן" בשלב זה של הדברים.

עם זאת – בשלבי הדיון בהשגה בחן את דרישת ההוצאות האמורה שבדו"ח המתקן ודחה אותה לגופה.

המערערת טוענת כי זכאית היא, להגיש בכל שלב "דו"ח מתקן" וכי זכאית היא לניכוי שני סכומי ההוצאות הנ"ל מהכנסותיה לשנת 2002.

4.השאלה אם זכאי נישום להגיש דו"ח מתקן במהלך שלב ההשגה על השומה שהוצאה לו בעקבות הדו"ח המקורי נדונה לא אחת בפסיקה.

בעמ"ה 186/81 טמפו תשלובת מפעלי ירוחם בע"מ נ. פשמ"ג (פד"א יג' עמ' 204) הוכרה עקרונית דרך זו של הגשת דו"ח מתקן כדרך אפשרית במהלך בירור ההשגה. מאידך בעמ"ה 1237/01 אלוני נ. פה"ש כפר סבא, מסים יח/5, ה- 128 סוייגה הכרה זו ל"מצבים מסויימים בדו"ח שכבר הוגש, ובלבד שטרם הוצאה לו שומה" (וזאת בעקבות ע.א. 625/87 לין סיטי סנטר נ. פשמ"ג, מסים ה/3, ה-44).

כמפורט בפסיקה (הנסקרת בסיכומי המשיב) אין בפקודה סימוכין לזכות נישום להגיש דו"ח מתקן בשלבי ההשגה ויש לכאורה טעם בטענות המשיב כי המדובר במתודה לתקיפת השומה השונה במאפייניה מהדרך הקבועה בפקודה, דהיינו הליך ההשגה.