חברת ה.ה. משקיעים במקרקעין ואח' נ' המכללה לקוסמטיקה (הנמל בע"מ ואח'

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר חוב בסך 233,000 ₪ (להלן: "השטר"), משוך על ידי המבקשת 1 לפקודת המשיבה מחדש יולי 2010 ונושאת חתימת ערבות אוואל של המבקשים 2 ו- 3 ושל שני ערבים נוספים – ורד לוי וחיים לוי (להלן: "החייבים הנוספים").

בד בבד עם ההתנגדות הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתה אולם בדיון אשר התקיים בפני ביום 7.2.12 הודיעה המשיבה על הסכמתה להארכת המועד. על יסוד הסכמה זו מוארך המועד להגשת ההתנגדות עד למועד הגשתה ותתברר ההתנגדות לגופה.

העובדות וטענות המבקשים

במהלך יולי 2010 נכרת חוזה שכירות (להלן: "חוזה השכירות") בין המשיבה כמשכירה לבין המבקשת 1 ולפיו שכרה המבקשת 1 מהמשיבה נכס ברח' פלמר 1 בחיפה (להלן: "הנכס"). השטר נמסר למשיבה כבטוחה לקיום התחייבויות המבקשת 1.

המבקשת 1 נוהלה על ידי שותפים ובהם המבקשת 2 וגב' ורד לוי, אחת החייבים הנוספים. לאחר כריתת חוזה השכירות, נתגלעו מחלוקות בין השותפים בבעלות על המבקשת 1 והוסכם כי גב' ורד לוי תיטול על עצמה את כל ההתחייבויות בקשר עם השכרת הנכס לפי החוזה. בהתאם להסכמה זו, שילמה המבקשת 1 את כל דמי השכירות למשיבה עד לסוף ינואר 2011. ממועד זה ואילך, אמורה הייתה גב' ורד לוי לשאת בהתחייבויות אלו.

המשיבה הסכימה להחלפת זהות שוכרי הנכס והחזקה בנכס אף הועברה על ידי המבקשת 1, אולם לאחר מכן פעלה המשיבה בחוסר תוך לב ובניסיון לשפר את הביטחונות שהיו בידה. בנסיבות אלו טוענים המבקשים שאינם חייבים דבר למשיבה. לחילופין, כופרים המבקשים בסכום התביעה וטוענים שהמשיבה לא פעלה להקטנת נזקיה.

דיון

מושכלות יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית המה, כי בשלב זה של דיון בהתנגדות לביצוע שטר עול ההוכחה המוטל על המבקשים מצומצם. המבקשים אינם נדרשים בשלב זה להראות כיצד יוכיחו את גרסתם ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לא שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקשים או את סיכויי הצלחתם בתיק העיקרי. די להם למבקשים בשלב זה להראות כי יש בידיהם טענות הגנה לכאורה, אשר אם יוכחו יובילו לדחיית הבקשה לביצוע השטר.

מאידך, חייבים המבקשת להכבד ולפרט את טענותיהם, כאשר טענות כלליות וסתמיות לא יצדיקו מתן רשות להגן. באם מתברר בחקירה הנגדית של המצהיר כי טענות המבקשת נתבדו לחלוטין, הרי שהגנת המבקשים תיחשב להגנת בדים. במצב של היעדר פירוט או הגנת בדים לא תינתן רשות להתגונן.

טענתם הראשונה של המבקשים הינה כי למעשה הופטרו מערבותם למשיבה על פי השטר. כך נטען על ידי המבקשים בסיכום טענותיהם בעת הדיון.

מאידך, כאשר בוחנים את ההתנגדות, לא נמצאת טענה מפורשת שכזו. בהתנגדות, נטען שהמשיבה הסכימה להעברת החזקה בנכס לחייבים הנוספים אך דרשה לשפר את מצב הביטחונות שבידיה. אין כלל טענה להפטר המבקשים מהתחייבותם למשיבה.

זאת ועוד, הנה אשר טענה המבקשת 2 בעת שנחקרה על תצהירה:

יש הסכם פירוק שותפות שבו נאמר שאני עוזבת את העסק וורד ממשיכה וזאת באישור המשיבה, המנהל שאחראי על כל המתחם, יוחאי ועורכי הדין, שרצו לראות מסמכים שאכן אני לא ממשיכה, הם התנו זאת בכך שאנו נשאר ערבים והסכמנו... המשיבה הסכימה שנהיה ערבים שלישי ורביעי במספר החוזה החדש וזאת במקום ערבים 1 ו- 2 שהיינו בחוזה המקורי. הסכמנו לזה ואז הכשרת הישוב החליטו לשנות את חוזה השכירות ומעלים לי ולבעלי את סכום הערבות ליותר מ- 233,000 ₪ שהיה בחוזה המקורי ולזה לא הסכמתי..."

עדות המבקשת 2 שונה לחלוטין, הפוכה ממש, מהטענה להפטר המבקשים מערבותם. לפי גרסת המבקשת 2 בעדותה, כלל לא הוסכם על שינוי תנאי הערבות לפי חוזה השכירות שכן לא הושגה לכך הסכמה. ואם לא שונו תנאי חוזה השכירות משמע שגם לא בוטלה ערבות המבקשים.

למעלה מכך, אפילו נכרת הסכם חדש, המבקשת 2 מודה שהסכימה להוסיף ולערוב להתחייבויות במסגרתו ובלבד שלא יעלו על אלו המקוריות. ואלו המקוריות הן שבאות לביטוי בשטר דנא.

אם כך, לא זו בלבד שהטענה להפטר המבקשים מערבותם לא נטענה בהתנגדות אלא שהטענה בסיכומים הופרכה והתבררה כהגנת בדים. אין איפה מקום למתן רשות להגן בטענה זו.

טענתם השנייה של המבקשים הינה כי החזקה בנכס הועברה לחייבים הנוספים ביום 31.1.11 וזו גם הסיבה למכתב המציין את היעדר החוב למשיבה למועד זה. לצורך הדיון בבקשה זו אניח שהטענה תוכח, אולם אפילו כך, ברי שאין הדבר מקנה טענת הגנה למבקשים. המבקשים עצמם מודים כאמור כי ערבו בחוזה השכירות והסכימו לערוב אפילו יתוקן. העברת החזקה לחייבים הנוספים או הסכמות כלשהן בין המבקשים לחייבים הנוספים אינם מחייבים את המשיבה, אינם מאיינים את הבטוחות שקבלה המשיבה ולא נטען אחרת. גם טענה עובדתית זו איננה מבססת לפיכך טענה הגנה המצדיקה רשות להגן.

הטענה השלישית של המבקשים הינה ביחס לסכום התביעה והימנעות המשיבה מפעולה להקטנת נזקיה.

השטר נמסר למשיבה כבטחון לקיום התחייבויות המבקשת 1 בחוזה השכירות, דהיינו: כדי שתקום למשיבה הזכות להציגו לפירעון נגד המבקשת 1 והערבים לה, צריך להתקיים התנאי לפיו חוזה השכירות הופר וצריך שעקב ההפרה ייווצר חוב בר פירעון למשיבה. כיוון שהשטר נוקב בסכום של 233,000 אשר נקבע מראש ולמעט השטר לא הוצגה גרסת המשיבה או תחשיב לחוב, לא ניתן לדעת בשלב זה כיצד חושב החוב ואם אכן הוא מגיע כדי סכום השטר. בנוסף, אם אכן הוחזרה החזקה הנכס למשיבה (וכך נטען בדיון) יש לבחון אם בכלל פעלה המשיבה להקטנת נזקיה, למשל בהשכרתו שנית.