חבר נ' איגוד הערים לכבאות והצלה טבריה

החלטה

1.המבקש הגיש ביום 24.1.13 בקשה לצו מניעה זמני כנגד החלטת המשיב – איגוד הערים לכבאות והצלה טבריה (להלן:"המשיב" או "האיגוד") מיום 16.1.2013 להורות על פיטוריו לאלתר.

המבקש טען בבקשתו כי פיטוריו בוצעו שלא כדין בניגוד להחלטת בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, בניגוד לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) התשל"ח-1978, בניגוד לנוהל הפיטורים שנקבע בחוזה העבודה של המבקש, בחוסר תום לב ומשיקולים זרים. המבקש ביקש להמשיך במעמד של עובד בהשעיה עד לתום ההליך הפלילי (לאחר פסק דין חלוט) בהתאם להחלטה של בית הדין למשמעת לעובדי הרשויות המקומיות.

2.נקבע דיון בבקשה, במעמד שני הצדדים, ליום 31.1.13, כאשר המשיב נדרש להגיש תשובה, באמצעות תצהיר. כך, הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אבי קרמפה (להלן:"מר קרמפה") יו"ר הוועדה הקרואה לאיגוד.

מתצהירו של מר קרמפה עולה כי ההחלטה על פיטורי המבקש התקבלה לאחר שניתנה הכרעת דין בהליך הפלילי המתנהל כנגד המבקש, שבה הוא הורשע במספר אישומים. לפי ההצהרה, בעקבות הדיון בוועדה הקרואה המבקש הוזמן לשימוע בפני ועדת שימוע ולאחר היוועצות עם נציב כבאות ראשי, מר שחר איילון, התכנסה הוועדה הקרואה ביום 16.1.13 והחליטה לאמץ את המלצת ועדת השימוע ולפטר את המבקש, ללא הודעה מוקדמת ותוך שלילת פיצויי פיטורים. נטען כי הליך הפיטורים בוצע על פי הנוהל שנקבע בחוזה העבודה המיוחד, תוך מתן אפשרות למבקש לטעון בפני ועדת השימוע.

3.בדיון אשר התקיים בבקשה, ביום 31.1.13, בנוסף לטענות הצדדים, עלתה האפשרות שהמבקש יצא לפרישה בהסכמה, לגביה כבר נוהל משא ומתן מזה תקופה ארוכה. הומלץ לצדדים למצות מו"מ בעניין זה, תוך הקפאת החלטת הפיטורים, והמשך השעיה, עד ליום 31.1.13.

התקיימו עוד שני דיונים בתיק, במטרה להגיע לפתרון הסכסוך, כאשר במהלך הדיון, ביום 8.2.2013, הוקמה הרשות הארצית לכבאות והצלה (תוך פירוק הגופים המקומיים) והעובדים הפכו להיות עובדי מדינה, והאיגוד כבר לא קיים כאישיות משפטית. המשיב המשיך להיות מיוצג בהליך במשותף על ידי ב"כ האיגוד, עו"ד טיבי וב"כ המדינה, עו"ד נחמיאס.

לצערנו, המשא ומתן הממושך לא צלח ועל כן, בדיון מיום 28.2.13 נשמעו סיכומי הצדדים והתיק הועבר להכרעה.

4.רקע עובדתי:

א.המבקש עבד באיגוד משנת 1990 במשך למעלה מ- 17 שנה, ולפני כן עבד במשך כ-15 שנה במשטרה. בתפקידו האחרון שימש המבקש מפקד שירותי הכבאות של האיגוד בדרגת טפסר.

ב.המבקש מועסק על פי "חוזה מיוחד להעסקת עובד" מיום 10.7.2001, בתוקף החל מיום 1.1.2001 (להלן:"חוזה העבודה").

ג.ביום 7 בינואר 2008 נעצר המבקש ואחרי שבוע שוחרר בתנאים מגבילים, כאשר אחד התנאים היה הרחקה ממקום העבודה לתקופה של 30 יום. בתום התקופה האמורה האריך בית משפט השלום מפעם לפעם את תוקפו של התנאי האוסר על המבקש להגיע למקום עבודתו עד ליום 27 ביולי 2008.

ד.ביום 23 ביולי 2008 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד המבקש והחל להתנהל משפט בעניינו (ת"פ 92/08).

ה.בחודש מרץ 2010 פתח האיגוד בהליכים להשעיית המבקש. ביום 8 במרץ 2010 התקיים דיון בהשעייתו של המבקש בוועדת השימוע מטעם האיגוד בנוכחות המבקש ובא כוחו. ועדת השימוע המליצה ליו"ר האיגוד להשעות את המבקש מעבודתו, וביום 14 במרץ 2010 החליט יו"ר מועצת האיגוד לאמץ את המלצת ועדת השימוע ולהשעות את המבקש.

ו.אולם, להשעיה הנ"ל לא היה תוקף שכן על פי סעיף 20 (1)(ב) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח-1978 (להלן:"חוק המשמעת") ליו"ר האיגוד אין סמכות להשעות עובד בעקבות הגשת כתב אישום, שכן הסמכות היא בידי בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (להלן:"בית הדין למשמעת") בלבד. לפיכך הגיש יו"ר האיגוד ביום 27 באפריל 2010 בקשה לבית הדין למשמעת להורות על השעייתו של המבקש.

ז.ביום 23 ביוני 2010 אב בית הדין למשמעת הורה על השעיית המבקש מעבודתו באיגוד החל מ-14.3.2010, נקבע כי ההשעייה תעמוד בתוקפה עד תום 15 יום מיום גמר ההליך הפלילי המתנהל נגד המבקש.

ח.ביום 15 באוקטובר 2012 ניתנה הכרעת הדין בעניינו של המבקש אשר זוכה ממספר אישומים והורשע במספר אישומים. הטיעונים לעונש טרם נשמעו.

ט.יו"ר הוועדה הקרואה אשר שימשה כמועצת האיגוד, מר קרמפה, שלח למבקש זימון לשימוע בטרם קבלת החלטה בדבר פיטורים ליום 14 בנובמבר 2012. הדיון בשימוע התקיים בסופו של דבר ביום 11 בדצמבר 2012.

י.ביום 11 בדצמבר 2012 הופיע המבקש עם ב"כ לפני ועדת השימוע כשהוא טוען לאי חוקיות השימוע במועד הנ"ל, שכן ההליך הפלילי בעניינו לא הסתיים.

י"א.המלצת ועדת השימוע הייתה לפטר את המבקש לאלתר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת ותוך שלילת פיצויי פיטורים.