חב' ניו לינג נ' עיריית לוד-השרות המשפטי ואח'

פסק דין

העותרת מפעילה את בריכת השחייה העירונית בעיר לוד.

בין העותרת לבין המשיבות התגלעו חילוקי דעות ביחס לחיובי העותרת בתשלומי מים וארנונה.

הצדדים הגיעו להסכמות חלקיות ביניהם ביחס לחיובי המים.

שאלה אחת נותרה ביניהם במחלוקת – שאלת חובתה של העותרת לשאת בתשלומי ארנונה עבור התקופות בהן הבריכה לא הופעלה.

העותרת הפעילה את הבריכה החל משנת 2005, מכוח הסכמים בינה לבין המשיבה 2 (להלן: "חכ"ל"). ההסכם הראשון נועד להפעלת הבריכה מיום 18.4.05 ועד יום 30.10.05 (נספח א' לתשובת המשיבות). ההסכם השני נועד להפעלתה מיום 14.5.05 עד ליום 15.10.06 (נספח ב' לתשובת המשיבות).

בשנת 2007 פורסמו שני מכרזים לשדרוג הבריכה ולהפעלתה. לא הוגשו הצעות למכרזים, ולכן בוצעה התמחרות בין העותרת לבין חברת טסט פוינט בע"מ, כשבסופו של דבר החליט דירקטוריון חכ"ל ביום 17.4.07 לבחור בעותרת להפעלת הבריכה.

טענות הצדדים

העותרת טענה כי אין מקום לחייב אותה בארנונה בגין התקופות בהן בריכת השחייה לא פעלה.

לטענתה, הואיל ובמסמכי המכרז לא היתה התייחסות לחיובי הארנונה שלא היו מוסכמים על העותרת, צוין בפרוטוקול ישיבת ועדת המכרזים מיום 1.4.07 (נספח ד' לתשובת המשיבות), בס"ק ג' כי "המפעיל יחויב בארנונה אך ורק בתקופות שבהם יפעיל את הבריכה". העותרת טענה כי חרף הסכמה זו, חייבה אותה העירייה בארנונה עבור כל חודשי השנה.

מנגד, טענו המשיבות כי אין מקום לקבל את עמדת העותרת.

נטען כי יש לסלק את העתירה נגד חכ"ל על הסף, בהעדר סמכות עניינית. עוד נטען כי דין העתירה סילוק על הסף גם מטעמי שיהוי, שכן החובות הנדונים בעתירה הם מהשנים 2007 – 2008, כאשר העותרת היתה מודעת לכך שהעירייה גובה ממנה ארנונה עבור כל חודשי השנה עוד בשנת 2007. אף על פי כן, העתירה הוגשה רק בחודש נובמבר 2008. עוד נטען כי העותרת היא חסרת תום לב, ואיננה משלמת את חובותיה לעירייה.

לטענת המשיבות, בהסכמים שקדמו להסכם דנן, מכוחם הפעילה העותרת את הבריכה עד שנת 2006, נקבע כי העותרת תשלם את כל ההוצאות בגין הפעלת הבריכה בתקופת ההסכם, לרבות הוצאות מים וארנונה.

פרוטוקול ועדת המכרזים מיום 1.4.07, הוא פרוטוקול של ישיבה בה הוצע למנהל העותרת על ידי הוועדה להגיש הצעה, בה יוצע כי העותרת תשלם ארנונה רק עבור חודשי הקיץ בהם הבריכה לא פועלת. ביום 18.4.07 הגישה העותרת הצעת מחיר לניהול הבריכה (ההצעה צורפה כנספח ה' לתשובת המשיבות). בס' 1.4 להצעה אכן צוין כי העותרת מבקשת לשלם מיסים "לפי מספר חודשי ההפעלה בעונת הקיץ".

אולם, ביום 30.4.07 חתמה חכ"ל על הסכם עם העותרת (נספח ו' לתשובת המשיבות), בו נקבע כי העותרת תשא בארנונה בגין כל תקופת ההסכם.

לכן, טענו המשיבות כי הפרשנות שהעניקה העותרת לפרוטוקול ועדת המכרזים היא שגויה. אין מדובר בפרוטוקול של העירייה אלא בפרוטוקול של ועדת המכרזים, שהציעה למנהל העותרת להציע הצעה להפעלת הבריכה. חכ"ל אינה מוסמכת להבטיח הבטחות ביחס לארנונה, והיא לא הבטיחה כל הבטחה כזו לעותרת. בנוסף, הפרוטוקול אינו עולה בקנה אחד עם ההסכם שנחתם עם העותרת לאחר מכן.

דיון

על פי ההלכה הפסוקה, מחזיק בנכס שאיננו מפעיל אותו ברציפות כל השנה, איננו פטור מארנונה בגין התקופה בה הוא אינו מפעיל משיקוליו את הנכס. כך נקבע בפסה"ד חברת מצות ישראל בע"מ נ. עיריית פתח תקווה (ע"א 1130/90, פ"ד מ"ו(4) 778). באותו ענין קבע בית המשפט העליון כי:

"מחזיק הבוחר להשתמש בבניין שבהחזקתו שימוש עונתי חוזר ייחשב כמחזיק גם בתקופות בהן הוא עומד ריק. שימוש כאמור הוא שימוש אחד, רצוף ומתמשך בבניין, ועל כן אין לפטור מתשלום ארנונה את המחזיק בו".

העותרת טענה כי הובטח לה כי חרף הכלל הזה, היא לא תחויב בתשלום ארנונה ביחס לתקופות בהן הבריכה איננה פועלת. הנטל על העותרת להוכיח טענה זו.