השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. השאלות העומדות לפתחנו בערעור שלפנינו הן: פרשנותו ובחינת תכליתו של סעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן גם
חוק עבודת נשים), אשר קובע איסור על פיטורי עובדת בתקופה שלאחר תום חופשת הלידה. תקופה זו עמדה בזמנים הרלוונטיים לתובענה על 45 ימים (להלן גם
תקופת 45 הימים). כן עלינו להכריע בשאלה האם על פי העובדות שהוכחו בתובענה מושא הערעור, הפרה המעבידה את הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן גם
חוק שוויון ההזדמנויות).
הרקע העובדתי כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי
:
2. גב' אורלי מורי (להלן גם
העובדת) עבדה במשיבה 1, חברה המפעילה חנויות בתחנות התדלוק של חברת "פז" (להלן גם
החברה) בתפקיד מנהלת חשבונות. העובדת פוטרה מעבודתה במועד בו היתה אמורה לשוב מחופשת לידה, תוך ששולמו לה פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון עבור תקופת 45 הימים. המשיב 2 (להלן גם
מר בונס) היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה מנכ"ל החברה והמשיבה 3 (להלן גם
גב' מלמד) היתה הממונה הישירה על העובדת.
העובדת הגישה תביעה לבית הדין האזורי נגד שלושת המשיבים, המבוססת בעיקרה על הפרת הוראות חוק שוויון ההזדמנויות, בטענה כי פיטוריה בוצעו שלא כדין ובחוסר תום לב על רקע הריון, יציאה לחופשת לידה והיותה אם לילדים רכים. כן טענה העובדת להפרת הוראות חוק עבודת נשים.
התביעה התקבלה רק בחלקה כנגד החברה (בית הדין האזורי בתל אביב, השופטת ורדה סאמט ונציג הציבור מר יואב מרחבי; עב 4983/03), ברכיב של התביעה לתשלום הפרש פיצויי פיטורים עבור תקופה של כשלושה חודשים. יתר רכיבי התביעה נדחו. כן נדחתה התביעה נגד מר בונס וגב' מלמד, משלא נמצאה עילת תביעה נגדם. מכאן הערעור שבפנינו.
3. העובדת החלה לעבוד בחברה בחודש ינואר 2000, בתחילה כעובדת חברת כוח אדם. ביום 1.4.00 החלה העובדת לעבוד כעובדת החברה ושכרה עמד על סך של כ-4,800 ש"ח בחודש.
העובדת נכנסה להיריון, והודיעה על כך למעסיקיה על פי גרסתה, בתחילת חודש מרץ 2002. גב' מלמד מסרה בבית הדין האזורי כי נודע לה על ההיריון בחודשים מרץ-אפריל.
4. ביום 15.5.02 נאלצה העובדת להפסיק את עבודתה עקב שמירת היריון. על פי טענתה, מר בונס וגב' מלמד הבטיחו לה באותה העת בעל-פה כי משרתה שמורה לה לכשתשוב.
החברה קיבלה לעבודה עובדת מחליפה במקומה של העובדת, גב' נילי אברג'יל, אשר החלה לעבוד בחברה ביום 1.7.02. גב' אברג'יל מסרה בחקירתה במשרד התמ"ת כי הובהר לה שהיא התקבלה למשרה קבועה ולא זמנית.
5. בין לבין, ביום 24.3.02 ערכה גב' מלמד לעובדת מסמך הקרוי "סיכום מפגש תקשורת שנת 2001" (להלן גם
דו"ח המשוב). בדו"ח המשוב העלתה גב' מלמד על הכתב שיחת משוב הדדי שהתקיימה בין העובדת למעסיקה. בדו"ח המשוב מצוינת הערכה של המעסיקה באשר לתפקודה של העובדת בעבודה. ההערכה בעניינה של העובדת היתה חיובית בעיקרה אך היא כללה גם הערות ביקורתיות (ראו ניתוח ופירוט של האמור בדו"ח בהמשך), ונכתבה בדו"ח הערה בזו הלשון:
"
לעובדת יכולות להגיע להישגים והתקדמות מקצועית עד לרמת ניהול. מצבה האישי בשלב זה מונעים ממנה התקדמות זו"
(כך במקור - ו.ו.ל).
6. ביום 31.8.02 ילדה העובדת במזל טוב תאומים ויצאה לחופשת לידה. בהנחה כי היא צפויה לשוב לעבודה לאחר חופשת הלידה, שכרה העובדת מטפלת על מנת שתטפל בילדיה החל מחודש דצמבר 2002.
7. ביום 17.10.02, במהלך חופשת הלידה של העובדת, זימנו מר בונס, גב' מלמד ומר רפי שדה, ששימש כסגן מנהל משאבי אנוש בחברת "פז" באותה התקופה (להלן גם
מר שדה), פגישה בהשתתפות העובדת. במהלך הפגישה
נמסר לעובדת לראשונה על פיטוריה עקב חוסר התאמה לתפקיד, והוצע לה לקבל פדיון עבור תקופת 45 הימים במקום לחזור לעבודה בפועל. אנשי החברה הבהירו במהלך הפגישה לעובדת כי עניין הפיטורים למעשה סופי.
8. לאחר הפגישה, פנתה העובדת לעזרת ההסתדרות בניהול המגעים עם החברה. ביום 24.10.02 מסרה גב' אסתר שומכר, מזכירת איגוד מקצועי במרחב נתניה בהסתדרות החדשה, בשם העובדת, מכתב המופנה לחברה ובו הודגשו הוראות סעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים, בו קבועה תקופת 45 הימים, וההוראה בחוק המחייבת בנוסף מתן חודש עבודה כהודעה מוקדמת.
9. ביום 4.12.02, עוד במהלך חופשת הלידה, נמסר לעובדת מכתב פיטורים בו נמסר כי מועד סיום יחסי העבודה יהיה ביום 8.12.02, מועד סיום חופשת הלידה של העובדת.
10. עם סיום יחסי העבודה, ביום 8.12.02, קיבלה העובדת פדיון כספי בעד תקופת 45 הימים. כן קיבלה העובדת דמי הודעה מוקדמת של 30 יום.
11. בעקבות פיטוריה, הגישה העובדת בחודש יוני 2003 תלונה פלילית למשרד התמ"ת בגין חשד להפליה בפיטוריה ואי קיום זכותה לעבוד במשך תקופת 45 הימים. בעקבות תלונתה נפתח תיק חקירה, במסגרתו נתנו מר בונס, מר שדה וגב' מלמד עדות בפני חוקרי משרד התמ"ת. בסיום החקירה נסגר התיק מהטעם שלא נמצאו ראיות לעבירה על חוק שוויון ההזדמנויות או על חוק עבודת נשים.
12. העובדת הגישה תביעה לבית הדין האזורי נגד החברה, מר בונס וגב' מלמד על סך של 276,545 ש"ח, במסגרתה תבעה את הסעדים הבאים:
א. הפסד השתכרות לתקופה של שנה מסיום חופשת הלידה בסך של 74,880 ש"ח;