חב' הביטוח ניסתה להתחמק מתשלום- תפצה את המבוטח בגין עגמת נפש

התובע יצא ביום 28.12.05 לטיול בפיליפינים, וטרם נסיעתו פנה לנתבעת 1, סוכנות לביטוח, על מנת שתבטח אותו בביטוח רפואי וביטוח מטען בעת שהותו בחו"ל. הנתבעת 1 ערכה לו ביטוח  אצל הנתבעת 2.

לטענת התובע, במהלך אחת ההפלגות בפיליפינים מהעיר סבו לעיר איליגן, גילה כי אחד מתיקיו, שהכיל מחשב נייד, מצלמת וידאו ומצלמה דיגיטלית (בשווי כולל של 8,000 ש"ח ו- $850), חסר. לדבריו, לאחר בירור שערך על האוניה, התברר לו כי התיק אבד/נגנב בנמל סבו.

לטענתו, הוא דיווח אודות האובדן/גניבה לנתבעת 1 באמצעות בתו, רק לאחר מספר ימים, מיד כשהאוניה עגנה בנמל איליגן, ובשיחות טלפון שערך, באמצעות בתו, הוסבר לו כי עליו לדווח על האובדן/גניבה למשטרה המקומית, בצירוף הצהרה חתומה ע"י נוטריון. בהתאם לאמור, פנה התובע למשטרה המקומית באיליגן, אך אלו הפנו אותו להגיש תלונה במשטרת סבו, ולכן נדרש התובע לחזור לעיר סבו, דיווח על הארוע וחתם על הצהרה בפני נוטריון.

כאשר חזר התובע ארצה, פנה לנתבעת 1, העביר מסמכים שנדרש להמציא, ונאמר לו כי בתוך 60 יום יקבל את כספו. לאחר מספר חודשים, ולאחר פניות ובירורים רבים מול הנתבעת 1, הודע לו כי תביעתו נדחתה ע"י הנתבעת 2, אך למרות פניותיו הרבות, לא קיבל הסבר לסיבת הדחיה.

לאור כל האמור לעיל, עתר התובע כי הנתבעות תפצנה אותו עבור הציוד שאבד/נגנב, על פי פוליסת הביטוח, ועתר לפיצוי כולל של 15,000 ש"ח.

התובע צירף לכתב התביעה את הפוליסה "שיר לנוסע" (2 עמודים בלבד) שקיבל מהנתבעת 1 (להלן- הפוליסה), את כל מסמכי התביעה שהגיש לנתבעות, לרבות אישור משטרה וכרטיסי הפלגה בפיליפינים, וכן מכתבים ששלח לנתבעות.

בכתב ההגנה של הנתבעת 1, טענה כי היא סוכנות ביטוח בלבד, אינה מעניקה כיסוי ביטוחי, ואינה אחראית להחלטה להמנע מתשלום תגמולי הביטוח לתובע. לטענתה, התובע יודע היטב כי דחיית התביעה נעשתה ע"י הנתבעת 2 בלבד, ולכן ביקשה התובעת 1 לדחות את התביעה כנגדה על הסף, ולהטיל על התובע הוצאות לדוגמה.

לטענת הנתבעת 2 בכתב ההגנה, התובע אינו זכאי לשיפוי עפ"י הפוליסה, שכן לא פעל בהתאם לתנאי הפוליסה, וזאת משום שהיה עליו למסור הודעה בכתב לא יאוחר מ- 3 ימים מיום קרות הנזק, לקבל אישור מחברת האוניות ולדווח למשטרה המקומית בתוך 24 שעות מרגע גילוי הנזק.

עוד טענה הנתבעת 2 כי בכל מקרה, לפי הפוליסה, אין כיסוי לאובדן/גניבה של מחשבים, ולגבי המצלמות נקבע כי במקרה והרכוש היה חדש ויש בידי המבוטח קבלות, ישולם ערכו בניכוי המע"מ הנהוג במדינה בה נרכש, ובמידה ואין קבלות קניה, יוערך ערכו של הרכוש ע"י המבטח, והתשלום המירבי יהיה כערכו של פריט חדש בניכוי בלאי שלא יפחת מ- 35%, וגם זאת בתנאי שיצורף אישור מהמכס בדבר הוצאת הפריטים מהארץ, והתובע כלל לא המציא אישור כזה. יתרה מכך לטענתה, קיימת הגבלה בפוליסה, כך שהפיצוי המירבי לכל דברי הערך הוא $500 בלבד.

לפיכך, טענה הנתבעת 2, כי גם אם היה התובע פועל לפי תנאי הפוליסה, הרי שבהעדר קבלות היה זכאי לסך של $323 בלבד (לאחר ניכוי בלאי והשתתפות עצמית), ובכל מקרה למקסימום של $500.

הנתבעת 2 צירפה לכתב ההגנה "דוגמת פוליסת ביטוח" בחוברת ורודה (להלן- החוברת).

בדיון שהתקיים בפניי ביום 10.9.08, טען התובע כי אין בידיו קבלות על רכישת הציוד, שכן רכש את המצלמות בדיוטי פרי בישראל לפני צאתו, והקבלות היו בתוך התיק שנעלם, וכן כי לגבי המחשב שנרכש כשנה קודם לכן, לא שמר את הקבלות.

עוד טען התובע בדיון, לנוכח טענות הנתבעת 2, כי יש לו גם ציוד מקצועי יקר המוחזק בפיליפינים, ומשמש אותו בתפקידו כביולוג ימי, אך הציוד שאבד/נגנב הוא ציוד אישי פשוט יותר.

נציגת הנתבעת 2 טענה, כי התובע לא המציא הוכחה לקיומו של הציוד, וכי אם יביא שחזור של קבלות הרכישה, ישולם לו שווי המצלמות בלבד. ואולם, לאחר מכן טענה כי לפי הפוליסה, אין גם כיסוי למצלמת וידאו.

לאור טענות הצדדים, איפשרתי לתובע להציג שחזור של קבלות הרכישה של הציוד שאבד/נגנב. וביום 23.10.08 הגיש התובע לבית המשפט מסמכים אודות הציוד שאבד, כדלקמן : קבלה מיום 28.12.05 עבור מצלמה דיגיטלית שעלותה $249, קבלה מיום 6.6.05 עבור מצלמת וידאו  שעלותה $599, קבלה מיום 26.4.04 עבור מחשב נייד שעלותו 8,531 ש"ח, וכן תמונות מהפיליפינים בהם ניתן לראות לטענתו את הציוד שאבד ואת הציוד המקצועי היקר.

התובע הוסיף וטען במסמך שהגיש, כי מעולם לא ראה את החוברת שצורפה לכתב ההגנה (דברים אשר זכור לבית המשפט כי נאמרו גם בדיון, אך משום מה אינם מופיעים בפרוטוקול).

מעיון בפוליסה שצירף התובע עולה, כי סעיף 1 לתנאים הכלליים קובע :

"בהיוודע למבוטח על קרות מקרה העשוי להוות עילה לתביעה על פי פוליסה זו עליו :

א.      א.       להודיע מיד למבטח על המקרה, ולהמציא בהקדם האפשרי את המסמכים הדרושים לדעת המבטח לשם סילוק התביעה.