חב' ביטוח שלא העבירה למבוטח העתק מפוליסת הביטוח אינה רשאית להפחית תגמולים

בפני תביעה בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי.

עיקרי כתב התביעה:

1.      התובעים טוענים כי בתאריך 1.9.04 רכשו פוליסת ביטוח אצל הנתבעת בסכום כולל של 9,500 ש"ח. במועד רכישת הפוליסה , לא בדקה הנתבעת את ערכו המדויק של הרכב.

2.      התאריך 28.3.05, התהפך רכב התובעים והושבת על ידי הנתבעת. אז, לטענת התובעים לא שילמה להם הנתבעת את ערכו המלא אלא הפחיתה כ- 15,000 ש"ח מסיבות שונות.

עיקרי כתב ההגנה:

3. לטענת הנתבעת פוצו התובעים בהתאם לקביעת השמאי בסך של 58,505 ש"ח. על פי חוו"ד השמאי ערך רכב מדגם זה הינו 75,000 ש"ח אך מסכום זה נוכה סכום מסוים בגין בעלויות קודמות של הרכב, כן נוכו 1,000 ש"ח בגין רדיו שפורק מהרכב ע"י התובע וכן נוכו 12% מהערך בגין תאונה קודמת בה הוכרז הרכב כאבדן להלכה.
4. לטענת הנתבעת  העיקרון המנחה הינו חובת המבטח להביא את המבוטח למצב בו היה ערב קרות מקרה הביטוח. עוד טוענת הנתבעת כי בפוליסת הביטוח הופיעו שתי דוגמאות הממחישות את שיטת החישוב על ידי הפחתה, בהתאם לגורמים המשפיעים על הערך.
5. עוד טוענת הנתבעת כי העובדה שהתובעים רכשו את הרכב מבלי לערוך בדיקה ומשום כך לא ידעו על תאונה קודמת, הינה באחריותם ואין להם להלין מלבד על עצמם.

טענות הצדדים בדיון בפני:

6. ראשית יצוין כי בפתח הדיון ביום 1.12.08 התייצב עו"ד ארז גלעד בשם התובעים וביקש היתר ייצוג מן הטעם שהנתבעת מיוצגת ע"י גורם מקצועי וכן מן הטעם שטיעוניי התובעים הינם באופים טיעונים משפטיים. נציג הנתבעת התנגד לבקשה ובהחלטתי המנומקת באותו המועד, אישרתי את ייצוג התובעים על ידי עורך דין.
7. בדיון העיד התובע כי רכישת הביטוח נעשתה בעסקה טלפונית ורק לאחר התאונה, קיבל פוליסה מסודרת לביתו.
8. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי לא בדק את הרכב טרם רכישתו. התובע העיד כי השמאי אשר בדק את הרכב לאחר התאונה, הינו שמאי שפרטיו נמסרו ע"י הנתבעת. התובע טען כי לא ידע שבאפשרותו או שנדרש לערער על חוו"ד השמאי תוך 7 ימים.
9. ב"כ התובע סיכם כי כאשר בוצעה עסקת רכישת הביטוח, טלפונית, לא דובר על גורמי הפחתה והתובעים שילמו פרמיה מלאה. פוליסת הביטוח הגיע לידי התובעים, ככל הנראה, רק לאחר קרות מקרה הביטוח.
10. הנתבעת תומכת כתב הגנתה ברע"א 7042/00 חי בן ציון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (1.11.00) . בתגובה, תוקף בא כוחו התובעים פסק דין זה בטענה, כי זה ניתן ביום 1.11.00 ואילו ביום 13.11.00 ניתנה הנחיית המפקחת על הביטוח בעניין תגמולי ביטוח במקרה של אובדן גמור (להלן: "ההנחיה"). הנחייה שלטענת ב"כ התובעים, הינה בבחינת נורמה מחייבת, ולפיה חובת מבטחת הרכב, למסור לתובעים, בשלב הצעת הביטוח ובטרם הפקתו, מסמך בכתב לעניין פרטי הביטוח הכולל גורמים מפחיתים. לטענת ב"כ התובעים, הנתבעת לא מילאה אחר הנחייה זו.  בנוסף, טוען ב"כ התובעים, היה על הנתבעת להבליט, הבלטה מיוחדת, את הגורמים המפחיתים וליתן הסבר מפורט למשמעותם.
11. כמו כן, מצביע ב"כ התובעים על פסק דינו של בית משפט השלום בראשל"צ, בתיק א 1385/07 שיפר אמיר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, (14.2.08), בו נקבע חד משמעית, במקרה דומה, כי על הנתבעת לשלם את ההפרשים.
12. נציג הנתבעת בסיכומיו חזר על טענתו כי לו רצה התובע לערער על חוו"ד השמאי, היה עליו, בהתאם לפוליסה, להגיש חוו"ד נגדית תוך 7 ימים ומאחר ולא עשה כן, כאילו קיבל עליו את חוו"ד היחידה.
13. בהתאם לחוו"ד השמאי, טוען נציג הנתבעת כי בוצעו הפחתות המותרות על פי הפוליסה. זאת ועוד, מאחר והתובעים בחרו שלא לבדוק את הרכב טרם קנייתו, אין להם אלא להלין על עצמם.
14. ב"כ התובעים טען כי טענות נציג הנתבעת לעניין המועדים להגשת חוו"ד נגדית, לא באו בכתב ההגנה, ולפיכך הינם בגדר הרחבת חזית.

דיון והכרעה: