רכב התובע הוכרז כ"אובדן גמור" בעקבות תאונה שארעה כחודש לאחר חידוש הפוליסה. המבטחת שילמה לתובע תגמולים, לאחר שהפחיתה משווי הרכב בגין ירידת ערך עקב תאונה קודמת ובשל ריבוי בעלים (לפי מחירון יצחק לוי).
האם לאור הנחיית המפקח על הביטוח, שעניינה "
תגמולי ביטוח במקרה של אובדן גמור", היתה רשאית המבטחת לבצע הפחתות אלה, כאשר לא ערכה הצעת ביטוח טרם חידוש הפוליסה? - זו השאלה העומדת להכרעה.
התביעה ועיקר טענות הצדדים
1. רכב התובע היה מבוטח אצל הנתבעת (להלן:"
המבטחת") בביטוח מקיף לפי פוליסה קודמת, במשך שנה, מספטמבר 2004. ביום 9/10/05, כחודש לאחר חידוש הפוליסה, היה הרכב מעורב בתאונה והוכרז כ"אובדן גמור".
2. המבטחת שילמה לתובע סך ראשוני של 48,687 ש"ח. סכום זה שיקף את ערך הרכב הבסיסי לפי מחירון יצחק לוי (60,500 ש"ח), לאחר הפחתות בגין בעלות יד רביעית (3% שהם 1,815 ש"ח) וירידת ערך עקב אובדן להלכה בתאונה קודמת (15%), וקיזוז חוב הפרמיה (923 ש"ח). לאחר מכן, שילמה המבטחת לתובע, בעקבות פנייתו אליה, סך נוסף של 3,116 ש"ח עבור התוספת של חלון בגג. סך הכל, שילמה המבטחת לתובע סך של 51,803 ש"ח.
3. התביעה היא על סך 20,802 ש"ח, שהם ההפרש בגין תגמולי הביטוח המגיעים לתובע, לשיטתו, ללא הפחתות כלשהן לבין הסכום ששולם, בצירוף תוספת ערך לרכב לפי המחירון בגין קילומטראז' נמוך, ערכו המלא של הגג הנפתח (שמחירו לטענת התובע 3,800 ולא 3,116 ש"ח, כפי ששולם) וסך של 5,000 ש"ח "נזקים ממוניים ושאינם ממוניים" בגין הפרת חוזה הביטוח. כן נתבעה ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981.
4. אין חולק כי המבטחת
לא ערכה ו
לא מסרה לתובע הצעת ביטוח לתקופה הרלבנטית לתאונה, טרם חידוש הפוליסה. אין חולק, כי המבטחת שלחה לתובע הודעה בדבר חידוש הפוליסה מיום 24/8/05, לה צורפה "הרשימה". התובע טוען, כי לא קיבל גם את חוברת התנאים הכלליים של הפוליסה (ג'קט), טענה שהמבטחת מכחישה.
5. לטענת התובע, באי-עריכת הצעת ביטוח טרם חידוש הפוליסה, הפרה המבטחת חובתה לפי הנחיית המפקח על עסקי הביטוח שפורסמה בחוזר ביטוח 12/2000 מיום 13.11.00, שעניינה "
תגמולי ביטוח במקרה של אובדן גמור" (להלן: "
ההנחיה"). ההנחיה מחייבת העמדת המבוטח על ההפחתות שיחולו במקרה של "אובדן גמור" או "אובדן גמור להלכה"
כבר בשלב הצעת הביטוח. לטענת התובע, משלא הועמד על ההפחתות במקרה של "אובדן גמור", הרי שכאמור בהנחיה, אין המבטחת רשאית לבצע הפחתה כלשהי. מן העבר השני, ועל פי אותה הנחיה, יש להוסיף, לשווי הרכב מרכיב של קילומטראז' נמוך, שהמבטחת לא התחשבה בו.
6. לטענת המבטחת, מדובר בחידוש פוליסה שנעשה בשנת 2005, כאשר הצעת הביטוח משנת 2004הועברה לתובע. כן נמסרו לתובע, טרם התאונה, מכתב הודעה על חידוש ורשימת הפוליסה, שבה מפורט נושא ההפחתות במקרה של אובדן גמור. כפי שגם עולה מחקירת התובע, התובע לא התעניין בפרטי הפוליסה ולא ביקש לקבל את תנאי הפוליסה הכלליים. הוא לא סבר שיש להם חשיבות עד לקרות מקרה הביטוח. מכאן, לטענת המבטחת, פעל התובע בחוסר אכפתיות, לא גילה כל עניין בתנאי הפוליסה, ואין לו אלא להלין על עצמו.
7. עוד טוענת המבטחת, כי עסקינן בפוליסה שבה משתלם הפיצוי בערכי שיפוי, דהיינו: לפי שווי הרכב בעת קרות מקרה הביטוח. מטרת הפיצוי היא השבת המצב לקדמותו, באופן שמשקף את ההפסד הממשי שנגרם למבוטח. פיצוי שאינו כולל הפחתות חורג ממסגרות אלה, יטיב את מצבו של התובע בהשוואה למצבו קודם לתאונה, ויביא להתעשרותו שלא כדין. לטענת המבטחת, התובע ידע והסתיר או צריך היה לדעת על התאונה הקודמת ומכל מקום, הדברים נכונים גם אם לא ידע עליה.
8. השאלה המתעוררת היא, האם לאור ההנחיה, רשאית המבטחת, בהעדר הצעת ביטוח לשנת 2005, להפחית משווי הרכב בגין ירידת ערך עקב תאונה קודמת וריבוי בעלים.
דיון
9. תחילה לטענה המקדמית של המבטחת, הטוענת כי בקבלת התשלום החלקי, יש משום ויתור וסילוק סופי של התביעה. המבטחת טוענת, כי התובע ידע לפנות אליה בדרישה לקבל סכומים נוספים בגין הגג הנפתח, שלא שולמו מלכתחילה. בשתי ההזדמנויות שבהן הצטלבו דרכיו עם המבטחת לא טען התובע כי ההפחתות בוצעו שלא כדין, וכי הוא זכאי להפרש תגמולי ביטוח. התביעה הוגשה כ- 16 חודשים לאחר שקיבל את הפיצוי הנוסף בגין הגג הנפתח.
10. לא מצאתי ממש בטענה. לא נחתם הסכם פשרה או כתב ויתור. בהתנהגותו של התובע שהגיש את התביעה לאחר 16 חודשים, אין משום ויתור על זכות כלשהי העומדת לו כלפי המבטחת. מחובתה של המבטחת לשלם את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת ללא דיחוי. לא ייתכן, אפוא, כי מעצם קבלת התשלום על ידי המבוטח, יוסק שויתר על טענותיו בעניין יתרת התשלום השנויה במחלוקת, כפי שטוענת המבטחת. זאת, גם אם במועד התשלום טרם ידוע אם קיימים כלל סכומים נוספים השנויים במחלוקת ובמיוחד כאשר לא נמסר למבוטח דין וחשבון מפורט בכתב על ההפחתות שנעשו. זכותו של המבוטח לבדוק לאחר שקיבל את תגמולי הביטוח, אם שולמו לו תגמולים כדין, ולהגיש תביעה במגבלות תקופת ההתיישנות (ככל שימצא מקום לתביעה שכזו).
הנחיית המפקח על הביטוח
11. הנחיות המפקח על הביטוח מחייבות את חברות הביטוח (ראו,בין היתר, פסק הדין ברע"א 10641/05
הפניקס חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אסולין).
12. בדברי ההסבר שבאו במבוא להנחיה נקבע, כי "
מטרת ההסדרה היא, ליצור, בעת קשירת העסקה כמו גם בשלב יישוב התביעה, הבנה ברורה של
היקף ומהות הכיסוי למקרה ביטוח של אובדן גמור לרכב מבוטח, וזאת באמצעות הוראה לפיה
כבר בשלב הצעת הביטוח (לפני קשירת עסקת הביטוח להלן - שלב הצעת הביטוח), יפרט המבטח
את הכללים שיחולו לעניין קביעת תגמולי הביטוח במקרה ביטוח".
13. הסעיף הראשון להנחיה קובע את החובה לציין, כבר בשלב הצעת הביטוח, מהו המחירון שישמש לקביעת ערך הרכב לצורך חישוב התגמולים. סעיף 2 קובע מהו המידע שיש למסור למבוטח בשלב הצעת הביטוח לעניין האופן שבו מבוצעות ההפחתות, וסעיף 3 קובע את הסנקציה בצדה של אי-מילוי ההנחיה, לאמור: חוסר האפשרות לבצע הפחתות. סעיף 4 מתייחס לשלב ביצוע התשלום ומחייב את המבטחת לפרט פירוט מלא של החישוב שלפי המחירון ואילו סעיף 5 קובע חובתה של המבטחת לציין כבר בשלב ההצעה, את השפעת המשתנים המיוחדים על גובה דמי הביטוח.
14. לנוכח חשיבותם של סעיפים 2 ו- 3 להנחייה להמשך הדיון, נביאם כלשונם (ההדגשות שלי - י.ב):