חאין נ' חברת החשמל לישראל בע"מ

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שינמן), מיום 27.9.2017, בת"א 46448-03-13, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לסילוק התביעה שהוגשה נגדו מחמת היעדר סמכות עניינית ולחלופין להורות על עיכוב ההליכים בתובענה נגדו עד להכרעה בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי לעבודה נגד משיבה 1.

הרקע לבקשה

1. ביום 9.4.2017 הגישה חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: חברת החשמל או המשיבה) תביעה (מתוקנת) נגד המבקש והמשיבים 2-8, במרכזה פרשיית שוחד, מרמה ושחיתות מן החמורות שידעה מדינת ישראל. על פי המתואר בכתב התביעה, במסגרת פרשה זו שילמו חברת סימנס העולמית (Siemens AG) וחברת סימנס ישראל בע"מ (אשר יקראו ביחד להלן: סימנס) שוחד בסך של מיליוני דולרים לעובדי החברה – נתבעים 1-6 בכתב התביעה, וביניהם המבקש (נתבע 4), על מנת שאלו יפעלו לקידום ענייניהן בחברת החשמל ויסייעו להן לזכות במכרזים מול חברת החשמל בסכומי עתק. התביעה, בסך כולל של כ-13.5 מיליון יורו, עוסקת בהשבת כלל הכספים שהועברו על ידי סימנס לנתבעים לצורך תשלומי שוחד לגורמים בחברת החשמל.

2. על פי המתואר בכתב התביעה, המבקש כיהן בתפקיד סגן מנהל באגף הייצור של חברת החשמל משנת 1996 ועד לשנת 2002, אז מונה למנהל תחנות כוח באגף הייצור. בשנת 2004 מונה לתפקיד מנהל אגף הייצור ובשנת 2007 קודם לתפקיד סמנכ"ל פרויקטים הנדסיים. בשנת 2012 מונה לתפקיד ממלא מקום סמנכ"ל הייצור וההולכה והמשנה למנכ"ל חברת החשמל. בדצמבר 2014 פרש מתפקידו בחברת החשמל.

3. במקביל לכתב התביעה האמור, ביום 2.5.2016 הוגש כתב אישום (מתוקן) נגד סימנס ושאר המעורבים בפרשה, ביניהם גם המבקש. ביום 9.3.2017 הודה המבקש במיוחס לו בכתב האישום והורשע בביצוע עבירות של לקיחת שוחד, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים. במסגרת הסדר הטיעון נידון המבקש ל-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל וחילוט מלוא סכום השוחד שקיבל. נקבע כי ריצוי העונש יידחה לתקופה של שנתיים ממועד מתן גזר הדין בשל נסיבות אישיות חריגות.

4. במסגרת ההליך האזרחי מושא הדיון שלפנינו שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי, הגיש המבקש ביום 3.7.2017 בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית. לחלופין ביקש להורות על העברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה ולחלופי חלופין ביקש להורות על עיכוב ההליכים נגדו, עד להכרעה בתביעה אחרת שהוגשה על ידו בבית הדין האזורי לעבודה (סע"ש 1548-07-17) שעניינה תשלום פיצויים המגיעים לו לאור סיום העסקתו אצל המשיבה. הודגש כי אחת מטענות ההגנה שנטענו בהליך האזרחי היא טענת קיזוז הנובעת מאותם סכומים המגיעים לו כפיצויים. בבקשתו טען כי עילת עשיית העושר, עילת הפרת החובה החקוקה ועילות הפרת האמון השונות המועלות כנגדו מצויות בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. בנוסף, הסכומים אותם קיבל שולמו לו כשוחד על מנת שיעשה שימוש בתפקידו כעובד החברה ואין מחלוקת שהכספים מושא התביעה נתקבלו אצלו בעת שהתקיימו בינו לבין חברת החשמל יחסי עובד-מעביד. באשר לעילת הרשלנות טען כי היא נטענה באופן סתמי וכוללני ויש לדחותה. ככל שתיוותר על כנה, נטען כי אין מנוס מפיצול הדיון בין התביעות המתנהלות בעילות השונות.

5. בית המשפט המחוזי דן בשאלה האם מדובר בעניין המסור לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. בית המשפט עמד על ההלכה שנקבעה ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (14.10.2015) (להלן: עניין רוחם) על פיה תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה לערכאות האזרחיות מבוסס על מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים – היינו, האם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק; מבחן עילת התביעה – האם העילה נסובה על יחסי עבודה; מבחן העילות שעליהן נסוב כתב התביעה – ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזיקיות שאינן בסמכות בית הדין לעבודה.

6. במקרה זה, חברת החשמל ביססה את תביעתה על עילות התביעה הבאות: התעשרות שלא כדין בניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר); הפרת חובות אמון כלפי חברת החשמל מכוח דיני אמונאות; רשלנות בהתאם לסעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין); תרמית בהתאם לסעיף 56 לפקודת הנזיקין; הפרת חובה חקוקה בניגוד לסעיף 63 לפקודת הנזיקין. בית המשפט בחן את סוגיית סמכותו לדון בתביעה ביחס לכל אחת מהעילות האמורות. באשר לעילות בדבר התעשרות שלא כדין והפרת חובות אמון, נקבע כי הגם שאין מחלוקת כי מדובר בתביעה שבין מעביד לעובד – אין עילת התביעה כלפי המבקש עילה ביחסי עבודה. מדובר בתביעה העוסקת בתשלומי שוחד ששולמו למבקש על ידי צדדים שלישיים באמצעות מתווכים לשוחד. הגם שהמבקש היה אכן עובד של המשיבה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, לא עלתה כל טענה על ידי הצדדים לפיה הכספים שולמו לו במסגרת יחסי העבודה. בית המשפט קבע כי יש לאבחן בין עניין זה לבין עניין רוחם, שם השתמשה עוֹבדת בדיווחים שהם חלק מעבודתה על מנת לבצע פעולות מעילה וטענה כי ההטבות שהיא נטלה שלא כדין הגיעו לה במסגרת תנאי עבודתה. בענייננו לעומת זאת, המבקש אינו יכול להישמע בטענה דומה. המבקש אף טען בכתב הגנתו כי קיבל את הכספים על רקע היכרות אישית ולא במסגרת ניצול תפקידו כעובד חברת החשמל. כלומר, התקיימות יחסי עבודה בין חברת החשמל לבין המבקש היא שולית למחלוקת מושא התביעה.

7. באשר לעוולות הרשלנות והתרמית צוין כי עוולות נזיקיות אלו הוצאו במפורש מסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. באשר לעוולת הפרת חובה חקוקה הוזכר כי מדובר בעילת תביעה ייחודית לבית הדין לעבודה אך זאת בתנאי שהינה "בקשר לסכסוך עבודה". מאותם הנימוקים שפורטו לעיל נקבע כי בענייננו לא מדובר ב"סכסוך עבודה" בין עובד למעבידו ועל כן נמצא לבסוף שכל עילות התביעה נגד המבקש מצויות בסמכות בית המשפט המחוזי. לפיכך נקבע כי דינה של הבקשה, על כל חלקיה, להידחות.

טענות המבקש