חאוי נ' ברהן וורקה ואח'

פסק דין

בבסיס התביעה שבפני השאלה האם השיק שהוגש לביצוע, הושלם בדיוק בהתאם להרשאה שניתנה לתובע.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים:

עסקינן בתביעה שראשיתה בשטר שהוגש לביצוע. לאחר שניתנה למבקשים רשות להתגונן, הועברו ההליכים לסדר דין מהיר.

התובע והנתבעים 1-3 חתמו ביום 12/03/08 על הסכם שכירות (להלן: "הסכם 2008"). במהלך חודש אוקטובר 2008, יצא הנתבע 1 מהמושכר והנתבע 4 עבור להתגורר בנכס. במעמד חתימת הסכם 2008, מסר הנתבע 2 לתובע המחאה ללא ציון סכום, תאריך או שם, המחאה עליה הוחתמו גם הנתבעים 1 ו-3, כערבים.

ביום 12/03/09, בתום תקופת השכירות בהתאם להסכם 2008, חתמו התובע והנתבעים 2-4 על הסכם שכירות לתקופה שבין מרץ 2009 למרץ 2010 (להלן: "הסכם 2009"). בתום תקופת השכירות האמורה המשיכו הנתבעים להתגורר במושכר, אך בין הצדדים לא נחתם הסכם נוסף.

אליבא דנתבעים בבקשתם למתן רשות להתגונן, ההמחאה נשוא הליכי הביצוע נמסרה לתובע ע"י הנתבע 2, ללא ציון סכום וללא ציון שם או תאריך, כשיק בטחון לקיום התחייבויות הנתבעים 1-3 בהתאם להסכם שכירות שנחתם כשלוש שנים לפני שהוגש השיק לביצוע, וכלל אינו רלוונטי לתקופת השכירות השלישית. כנטען בבקשה למתן רשות להתגונן, "השטר ניתן לטובת החוזה הראשון. אולם, טענות המשיב רלוונטיות רק לתקופת החוזה השלישי בעל פה, והמשיב כלל היה מנוע מלהשתמש בהמחאה". הנתבעים הוסיפו וטענו, כי התובע רשם סכום שרירותי על גבי השיק, ללא שום ביסוס ובניגוד להרשאה שניתנה לו.

מעבר לטענות הכלליות הנוגעות לארבעתם, העלו הנתבעים גם טענות פרטניות הנוגעות לכל אחד מהם בנפרד.

לטענת הנתבע 1, אין כל יריבות בינו לבין התובע שכן הנתבע 1 התגורר בדירה אך ורק בתקופת השכירות בהתאם להסכם 2008. מאחר שהשיק נועד להבטיח את עסקת היסוד (השכירות), הרי שאין הוא חב דבר לתובע.הנתבע 2 טען אף הוא כנגד חיובו. לטענתו, עזב את המושכר ביום 01/08/10, כחודשיים לפני פרוץ הסכסוך, בהסכמת התובע. מאחר שלא נותרו חובות מתקופת מגוריו בנכס, פקע השטר ואין מקום לחייבו בהתאם לשטר הבטחון שהוגש לביצוע. ביום עזיבת הנתבע 2 את המושכר, הודיעו הנתבעים 3 ו-4 לתובע, כי הם מחפשים דירה אחרת ובכוונתם לעזוב את המושכר במהלך חודש אוקטובר 2010. התובע ניסה לשכנע את הנתבעים להשאר בדירה ובמקביל, הראה את הדירה לשוכרים פוטנציאליים.

באשר לנתבעים 3 ו- 4 נטען במסגרת ההתנגדות, כי בתאריך 30/09/10, הודיע להם התובע כי עליהם לפנות את המושכר בתוך יממה. הנתבע 4 פינה את המושכר ביום 06/10/10. הנתבע 3 שהה בחו"ל במועד מסירת הודעת התובע, כאשר לטענתו סוכם עם התובע שיפנה את הדירה עד ליום 14/10/10 וישיב את המפתחות עד ליום 15/10/10. למרות האמור, בבוקר יום 14/10/10 פרץ התובע לדירה ופינה על דעת עצמו את חפצי הנתבע 3 למחסן שבבעלותו, תוך שהוא דורש מהנתבע 3 תשלום בסך 5,000 ₪, להשבתם, בגין חוב נטען בדמי שכירות לחודש אוקטובר 2010, בצירוף 500 ₪ עבור שיפוץ הדירה. בשיחות מאוחרות יותר העלה התובע דרישות שונות ובלתי עקביות. הנתבע 3, בלית ברירה, הסכים לתשלום הסך האמור בתשלומים, אך התובע סרב להשיב לנתבע את מטלטליו, אשר שווים נאמד ע"י הנתבע 3 בסך 11,050 ₪ לכל הפחות. למרות שהתובע דרש תשלום בסך 5,000 ₪, מילא על גבי שטר הבטחון " 24,000 ₪".

בנוסף, בתצהירו הכחיש הנתבע 4 כי חתם על השיק נשוא ההליכים שבפני. לטענתו, החתימה הנחזית להיות חתימתו, זויפה.

לטענת התובע בכתב תשובה שהגיש מטעמו, שיק הבטחון נשוא תיק זה ניתן להבטחת התחייבויות השוכרים להסכם השכירות שהוארך בהסכם נוסף, תוך הותרת שיק הבטחון גם להבטחת הסכם השכירות לתקופה המוארכת וגם להארכה הנוספת שנעשתה על ידי הצדדים, ללא חתימתם על הסכם שכירות שלישי. לגישתו, לא נערכה אליו פניה בבקשה לסיים את הסכם השכירות על ידי מי מהשוכרים וכי לא הסכים לסיום מוקדם של שכירות הנתבע 1. לדידו, תנאי להחלפת מר ברוך גברה במר וורקה ברהן נחמיה, היה כי מר גברה יוותר כערב להתחייבויות השוכרים על פי הסכם השכירות. בעת חידוש הסכם השכירות, בכדי לשכנע את התובע להעתר להחלפת השוכרים כאמור, הוצע להוסיף את חתימתו של הנתבע 1 על גבי השיק.התובע הבהיר, כי למיטב ידיעתו, כלל החתימות המופיעות על גבי השטר הינן אותנטיות ונחתמו ע"י מי שנחזה להיות החותם. לגישת התובע, דמי השכירות לא שולמו כסדרם ובמועדם. ברוב מוחלט של החודשים הודיעו לו הנתבעים מפעם לפעם שלא יפקיד את השיקים, מאחר שלא יהיה להם כיסוי, ובכל פעם שילמו את דמי השכירות רק לאחר שהמשיב נדרש לפנות אליהם. כאשר התבקשו הנתבעים לחתום על הסכם השכירות השלישי, דחו הנתבעים את התובע בטענה שהם עומדים לעזוב את הדירה.
החובות החלו להצטבר מחודש מרץ 2010. לנוכח האמור, ביקש ודרש התובע מהנתבעים לפנות את הנכס ולעזוב את הדירה, אך ללא הועיל.

באשר לטענה להוצאת מטלטלי הנתבע 3 מהמושכר שלא כדין טען התובע, כי לאחר שהנתבע סיפר שאין בידו להוביל את חפציו ואף לא ארגזים לאורזם, סייע התובע לנתבע באיתור ארגזים ואף הסתובב עמו עד לשעות הערב בעניין זה. בשעות הערב הודיע הנתבע 3 כי אין לו מוביל לחפציו ולכן הציע כי יאסוף את מטלטליו ביום המחרת. הנתבע הוא שביקש מהתובע שיאפשר לו לאחסן את חפציו במחסן השייך לו, כתנאי לפינוי הדירה. התובע שילם את עלות המוביל, לאחר שהנתבע 3 טען בפניו שאין לו כסף לשלם עבור ההובלה וכי ישפה את התובע בגינה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית שהונחה בפני והתרשמתי מעדויות הצדדים, הגעתי למסקנה שהדין עם הנתבעים ועל התביעה השטרית להדחות, באשר השלמת השטר לא היתה "בדיוק לפי ההרשאה שניתנה", כלשון סעיף 19(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות"). אבאר.

עסקינן בשיק שנמסר בידי התובע לבטחון במסגרת הסכם השכירות מיום 12/03/08 (להלן: "הסכם 2008"), כאשר גדרי ההרשאה נקבעו בסעיף 16 להסכם (אשר נוסח ע"י התובע או מי מטעמו).

בהתאם לסעיף 16א להסכם השכירות, שיק הבטחון ימסר לידי המשכיר כשיק "פתוח", כאשר המשכיר "יהיה זכאי לגבות דרכו כל סכום שהשוכר יהיה חייב לו בגין הסכם זה" (הדגשה הוספה), הסכם שהסתיים ביום 11/03/09. האמור מפורט גם במסגרת סעיף 16ג להסכם הקובע, כי המשכיר יהא רשאי "לממש את השטר ולגבות את סכומו אם השוכר לא יקיים התחייבות כלשהי על פי הסכם זה" (הדגשה הוספה).

הסכם השכירות מוסיף וקובע בסעיף 16ב, כי "בתום 60 יום מפינוי המושכר יחזיר המשכיר את השטר לשוכר אם יקיים השוכר את כל התחייבויותיו על פי הסכם זה" (הדגשות הוספו).

בהינתן ואין כל מחלוקת בין הצדדים, כי בגין הסכם 2008 לא נותר כל חוב ואף לא בגין הסכם 2009 (אלא "החל מחודש מרץ 2010", כנטען בסעיף 14 לתשובת התובע, קרי- בגין התקופה שלאחר תום הסכם 2009), אזי מסקנת הדברים הינה שעסקינן בהשלמה בניגוד להרשאה שניתנה לתובע. סעיף 19(א) לפקודת השטרות, קובע כי "היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו". ס"ק (ב) מוסיף ומורה את שלהלן: "מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה" (הדגשה הוספה). מאחר שהשטר נשוא ההליכים שבפני ניתן להבטחת התחייבויות השוכרים מכח הסכם 2008, כאשר אליבא דתובע עצמו, ההשלמה נעשתה לנוכח חובות שנצברו בשנת 2010, לאחר תום תקופת השכירות ולאחר שנחתם הסכם אחר (הסכם 2009) עם הנתבעים 2-4, הרי שההשלמה היתה בניגוד להרשאה.