ח' נ' ח'

עניינו של פס"ד בתביעה לאכיפת הסכם גירושין, תחולתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג שנפרדו ביחס לצדדים שהתגרשו וחתמו על הסכם גירושין שאושר וקיבלת תוקף של פס"ד, והמשכורת הקובעת על בסיסה יחושב חלקה של התובעת.

רקע בקצרה;

1. הצדדים נישאו ביום 00.00.79 והתגרשו בשנת 2007. המועד הקובע לאיזון נקבע בינהם ליום 31.12.98.

    

2. ביום 10.7.2002 חתמו הצדדים על הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פס"ד ביום 3.9.2002 במסגרת תיק תמ"ש *****(להלן: "ההסכם").

    

3. עיקר המחלוקת בין הצדדים נעוצה ביישום הוראת סעיף 14 להסכם הקובעת, כדלקמן:

   "מוצהר ומוסכם בין הצדדים כי לתקופת הנישואין, היינו מיום 00.00.79 ועד ליום 31.12.98 (להלן: היום הקובע"), תהיה זכאית האישה למחצית הזכויות הכספיות של הבעל במקום עבודתו, אף שטרם גמלו עדיין וכל זכות או כספים הרשומים על שם הבעל ו/או עומדים לזכותו במקום אחר, ואשר נצברו במהלך השיתוף".

   בגדרי המחלוקת; תחולתו של חוק לחסכון חלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד- 2014 (להלן: "החוק") במקרה הנדון, וכן בשאלת החישוב והמשכורת הקובעת ממנה יקבע חלקה של התובעת, קרי, באם מהמשכורת ביום הפרישה של הנתבע, כטענת התובעת (להלן: "התובעת או "האישה") או שמא ביום הקובע, 31.12.98 , כטענת הנתבע (להלן: "הנתבע או האיש").

    

    

   חוות דעת האקטואר:

    

4. ביום 1.1.18 מונה רו"ח אבי כהן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה או האקטואר") לצורך הכנת חוות-דעת בדבר יישום הוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו- תשע"ד - 2014, ביחס לזכויות התובעת, בהתאם להסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים ביום 10.7.02 ואושר בתוקף פסק דין ביום 3.9.02.

    

5. ביום 22.2.18 הוגשה חוות דעת המומחה (נושאת תאריך 31.1.18) במסגרתה קבע שתי חלופות לאיזון זכויות הצדדים שנצברו בתקופת החיים המשותפים, החל מתאריך הנישואין 17.10.1979 ועד ליום 31.12.1998 (המועד הקובע) בהתאם להוראות החוק (להלן: "חוות דעת"), כדלקמן:

   • חלופה ראשונה הקובעת איזון זכויות בסכום חד פעמי (מהוון) במועד חוות הדעת; הנתבע יעביר לתובעת סך של 1,606,966 ₪ הכולל את חלקה בזכויות אגב פרישתו מעבודתו בסך של 293,928 ₪ וכן את חלקה בפנסיה תקציבית שיקבל בגין עבודתו ב*****, החל ממועד פרישתו בחודש 12/18 בסך של 1,313,038 ₪. באם יפרוש בחודש 01/24 יפחת הסכום הכולל 1,204,257 ₪. ככל ותתקבל טענת האיש ולפיה משכורתו ביום הקובע היא המשכורת הקובעת, אזי תהא זכאית התובעת לסך של 1,251,710 ₪ באם יפרוש בחודש 12/18. ככל ויפרוש בחודש 01/24, תהא זכאית לסכום כולל של 955,083 ₪.

      

   • חלופה שניה איזון הזכויות נכון למועד הבשלתן; סה"כ אחוזי הפנסיה שנצברו לאיש בתק' השיתוף עם האישה 54.07%. עד למועד פרישתו, אחוז הפרישה שיצטבר הינו 76%. לפיכך שיעור השיתוף בזכות זו הינו 54/76 = 71.15% וחלקה של התובעת בגמלת הנתבע יהא 35.57% מגמלת הנתבע. סכום הקצבה בהגיע הנתבע לגיל פרישה לאחר תשלומי מיסים, החל ממועד פרישתו הצפוי ליום 31.12.2018 ועד לשיבה טובה בסך של 17,809 ₪ נטו וחלקה של התובעת 6,335 ₪ לחודש. ככל ויפרוש הנתבע בתאריך 1.1.2024 והלאה, הגמלה תהא בסך של 21,775 ₪ נטו וחלקה של התובעת 7,746 ₪ לחודש.

      

6. ביום 8.3.18 נחתמה פסקיתא המורה על הטלת עיקולים מתוך זכויות הנתבע בהתאם לחלקה של התובעת בזכויותיו.

    

7. ביום 27.03.18 הוגשו תשובות לשאלות הבהרה מטעם הנתבע, וכן תחשיב נוסף לפנסיה בערכי המועד הקובע כשהם משוערכים ליום עריכת חוות הדעת.

    

8. ביום 18.3.19 ובמענה לשאלות ההבהרה מטעם התובעת הוגשה פסיקתא מתוקנת מטעם המומחה (ראה נספח 6 לסיכומי התובעת).

    

   עיקר טענות הצדדים;

    

   טענות התובעת-

9. התובעת סבורה שעל פי הוראות החוק והפסיקה בעקבותיו [ תוך שהפנתה לבע"מ 4860/16 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים 5.9.17) (להלן: "בע"מ 4860/16") ועמ"ש (מחוזי חיפה) 16506-04-17 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים 10.11.2017) (להלן: "עמ"ש 16506-04-17")], הצדדים עומדים בכל דרישות החוק כתנאי לתחולתו. על כן זכאית לקבל את חלקה בזכויות הפנסיה שנצברו לטובת הנתבע בתקופת השיתוף עמה, ואין הנתבע זכאי להתנות על רישום הערה לטובתה בהתאם להוראות החוק. מכאן, עותרת לקבל את זכויותיה על פי החלופה השנייה, ולא לפי החלופה המהוונת, ולחלופה זו, לדבריה, גם מסכים הנתבע.

    

10. התובעת מתארת שמתחילת הנישואין (17.10.1979) הנתבע שירת בצה"ל בשירות קבע ולאחר שהשתחרר, בשנת 1982 לערך החל לעבוד ב****. בשנת 1993, נשלח לקורס ב*** שארך כשנה, והגיע לביתם ב*** פעם בשבוע. בתקופה זו, כשבתם בת כשנה וחצי, למדה לתואר בכלכלה ונכנסה להריון שלישי ממנו נולד בנם השני. עם סיום הקורס החל הנתבע לעבוד ב*** ובמקומות שונים בעולם, כשהיא מלווה אותו לכל מקום, מטפלת טיפול מסור בילדים וממלאת אחר צרכי המשפחה, בפרט כשעבר הכשרה של שנה רחוק מהבית ומסביב לשעון. לטענתה, בתקופה מסוימת הגיע הנתבע הביתה פעם בשבוע ללילה ובתקופות אחרות עבד ימים שלמים מהשעה 7:00 ועד 22:00 בלילה והיא טיפלה בכל ענייני הבית והילדים, לרבות מעברי דירות, אחזקת הבית והרכבים, כספים, לימודים, רופאים, חוגים ובכל ענייני המשפחה. בשנת 1996 היגרה המשפחה למדינה **** למשך שנתיים, כאשר הנתבע עבד במדינה הסמוכה **** והגיע רק בסופי שבוע, ובתקופה זו סיימה לימודיה בתואר הראשון מרחוק ועבדה שם לטובת הגדלת ההכנסה המשפחתית. בשנת 1998 נפרדו הצדדים והיא נותרה עם ילדיה בדירה שכורה בעודה בחודש הראשון להתמחותה ופרנסתה מועטה. בזכות כל מאמציה ותרומתה כמפורט לעיל, הנתבע יכול היה להמשיך בעבודתו והרוויח משכורת גבוהה פי 3 מהמקובל במשק, ואף הודה בכך במסגרת חקירתו. לגרסתה, לאחר הליכים מתישים שארכו מס' שנים הגיעו הצדדים להסכמות וחתמו על הסכם גירושין הכולל את חלוקת זכויותיו הסוציאליות של הנתבע בחלקים שווים עמה.

     

11. התובעת סבורה שצודק המומחה בקביעתו לפיהן זכויותיה יגזרו ממשכורת הנתבע ביום פרישתו ולא במועד הקובע בהסכם הגירושין, וגם לאחר שאלות ההבהרה מטעם הנתבע, לא שינה קביעתו זו. כמו כן, העובדה שהנתבע ויתר על חקירת המומחה חרף הצהרתו שהוא מעוניין לעשות כן, מלמדת שהוא מסכים עם קביעותיו.

     

12. לדבריה, ביום 15.9.2003, כ- 4.5 שנים לאחר המועד הקובע, הגיע הנתבע לצבירה מקסימלית וסופית של אחוזי הפנסיה שניתן לצבור בפנסיה תקציבית שהם 76% לגמלה. השנים הנוספות לעבודתו נחשבות ל"שנים עודפות" ואינן משנות מאחוז הפנסיה התקציבית לו זכאי. על כן, אין זה משנה מתי יפרוש בפועל והמשך עבודתו אינה פוגעת בשיעור ההעברה לו זכאית, שנשאר קבוע. לדידה, בהתאם לקבוע בעמ"ש 16506-04-17, אין לכלול את התקופות שמעבר לצבירת מלוא הזכויות בחישוב השיעור המשותף, דהיינו את ה"שנים העודפות".

     

13. כמו כן, סבורה שהמומחה פעל בהתאם להוראות הדין ועל פי אישורי המעסיק שכן הנתבע צבר את מירב אחוזי הפנסיה התקציבית במהלך 19 שנות הנישואין, המהוות 79.38% מהצבירה המקסימאלית. משכך, שיעור ההעברה לו זכאית הינו מחצית מהגמלה המקסימלית של הנתבע – קרי 35.57% מגמלת הפנסיה התקציבית, זכות שהתגבשה בשנת 2002. יתרת הצבירה ב- 4.5 השנים בהן חי עם אישה אחרת מהווים 20.52% בלבד מתוך הצבירה המקסימאלית– קרי 10.26% לכל היותר מגמלת הפנסיה התקציבית. וחרף זאת, המומחה שמונה ע"י הנתבע ואשתו השנייה (בהליכים ביניהם),העניק לה 19.5% מגמלת הפנסיה התקציבית. התובעת סבורה שאין בחו"ד שצירף הנתבע, הגם שהינה שגויה כמפורט לעיל, לפגוע בזכויותיה לקבלת 35.57% מגמלת הפנסיה התקציבית, מה גם שהנתבע הודה וטען לגבי אותה חו"ד כי "אני לא בטוח שזה הדוח האחרון לגבי ***" ( ומפנה לעדותו עמ' 13 לפרוטוקול ש' 14). עוד טוענת לעניין חוות הדעת שצורפה מטעם הנתבע כנספח לכתב ההגנה ובגדר "בקשה לצירוף ראייה", שזו עוסקת בהסדרת זכויות הנתבע עם אישה אחרת שאינה קשורה להליך זה, ועל כן יש להוציאה מן התיק. לעניין זה מפנה להסכמת הצדדים בדיון מיום 28.2.21 שם טענו כי הם: "מתנגדים לקבלת כל מסמך שצורף כנספח לתצהירים שלא באמצעות עורכו" (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 15). זאת ועוד, לדבריה, הנתבע לא הגיש בקשה לצירוף ראיה, כהגדרתה בבקשה, אלא להתיר לו להגיש חוו"ד מומחה נוספת, ומשכך חלות הוראות החוק לעניין צירוף חוות דעת בתיקים המתנהלים בביהמ"ש לענייני משפחה. בנוסף, בטרם קיבל הנתבע רשות, צירף את "חוות הדעת", בהכתירו אותה כ"ראיה", בניגוד לדין ובחוסר תום לב.

     

14. לדידה, לא יעלה על הדעת שיפגעו זכויותיה מגמלת הפנסיה של הנתבע מאחר וזה בחר להמשיך לעבוד לאחר שיכל לפרוש בשנת 2003 ולקבל את מלוא זכויות הפנסיה (76%). ומכאן, חלקה עומד לזכותה מאז שנת 2003 בשיעור של 35.57% מזכויותיו. כמו כן, שעה שחו"ד האקטואר שמונה מטעם ביהמ"ש מתיישבת וקוהרנטית עם פסיקות ביהמ"ש בדרך החישוב, וקל וחומר משלא נחקר על כך, ובשים לב לכך הנתבע אינו חולק על שיעור ההעברה אלא על המשכורת ממנה ייגזר הסכום, יש לראות בחו"ד "כותל המזרח של הכרעת הדין" כפי שמגדירה אותו הפסיקה בעניין זה ולקבל את דרך החישוב הקבועה במסגרתה.

     

15. מוסיפה התובעת וטוענת שהנתבע זנח את טענותיו בנוגע לאי תחולת החוק באופן רטרואקטיבי על הסכם הגירושין עת אינו חולק על עצם הרעיון המתמטי שקבע המומחה, ועל כך העידו מספר פעמים הן הנתבע בעצמו והן בא כוחו בדיון ההוכחות. לעניין זה מפנה לפסיקות שונות לרבות של ביהמ"ש עליון בבע"מ 4860/16, לפיהן, להבנתה, המועד הנכון ממנו יש לגזור את חלקה הינו יום הפרישה שכן זה תלוי בפירות העץ שנטעו הצדדים במשותף. לדבריה, עומדת במבחן אורך השנים בהיבט הפוזיטיבי שהינו מעל ל- 19 שנים מהלכן ניטע העץ במאמץ ניכר ומשותף ובתרומה אדירה מצדה כאשר אפשרה לצדדים לנטוע ולגדל את ה"עץ" שמפירותיו הנתבע נהנה לאורך השנים וייהנה בפנסיה. כמו כן, עצם העובדה שהנתבע מצרף חו"ד אקטוארית המתייחסת לאישה השנייה וזאת בתמיכה לטענותיו, בהתאם לקבוע בה תקבל האחרונה גמלתה בגזירה ממועד הפרישה ועל כך כבר נרשמה הערה לזכותה, מעידה שגם היא זכאית לגזירה ממועד הפרישה. לעניין זה סבורה שהנתבע לא ידע לתת הסבר רציונלי מדוע לגבי אישה אחת מסכים ופועל כך, ולגבי אחרת, מתנגד בחוסר תום לב היורד לשורשו של עניין תוך פגיעה בזכות מוקנית על פי חוק.

     

16. מבלי לפגוע באמור, עמדה בנוסף במבחן הזמן הקצר – שכן חלפו רק 4.5 שנים מאז היום הקובע עד למועד צבירת מלוא הזכויות בפנסיה התקציבית ואין בעובדה שהנתבע המשיך לעבוד לאחר שצבר מלוא זכויות עד לגיל 67, כדי לפגוע בזכויותיה בפירות תרומתה האדירה לצבירה מואצת זו, ולפירות העץ שניטע וגודל יחד.

     

17. בהיבט הנגטיבי, טוענת שהנתבע לא הציג כל ראיה להוכחת טענותיו, קרי, לא הציג שלמד לימודים אקדמאיים או נתונים ואישורים אחרים מהמעסיק להוכחת רכיבים שנצברו לאחר המועד הקובע, וכל טענותיו לעניין העוול הכלכלי, נטענות בעלמא. יתרה מזאת, הנתבע אף אישר שלא חלה התפתחות מקצועית או שינוי בתפקידו לאחר פרידת הצדדים, כך שעבודתו לאחר היום הקובע הינה המשך טבעי של ה"עץ" שניטע וצמח במהלך 19 שנות חיים משותפים.

     

18. לעניין טענות הנתבע הקשורות למוניטין אותו צברה המניב לה הכנסה נאה, טוענת שמדובר בטענה חסרת בסיס, ומפנה לבע"מ 50188-02-17 שם נקבע לטענתה שחרף צבירת מוניטין בחלק הארי מתקופת החיים המשותפת, עודנה זכאית לגמלה שתחושב מהשכר הקובע במועד הפרישה.

     

19. לאור כל האמור לעיל, עותרת לאשר את הפסיקתא אותה ערך האקטואר ביום 31.1.18 בדבר חלקה בפנסיה בשיעור של 35.57% בהתאם לשכרו של הנתבע בעת פרישתו, וכן לאשר את הפסיקתא המתוקנת מיום 18.3.19 שם קבע האקטואר שזכאית לסך של 303,971 ₪ בעת פרישת הנתבע בגין חלקה בשאר זכויותיו הסוציאליות צמוד למדד מיום חוה"ד (31.1.18) ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן עותרת לחייב את הנתבע לשלם לידיה שכ"ט בהן נשאה עבור האקטואר בסך כולל של 6,785 ₪ כולל מע"מ, כמו גם לפסוק לטובתה שכ"ט והוצאות בגין התנהלותו לאורך 4 שנים.

     

    טענות הנתבע-

20. בראשית טענותיו טוען הנתבע שהתובעת ביצעה הרחבת חזית אסורה ואין בכוונתו ליתן כל התייחסות לסעיפים 2-8 לסיכומיה המתייחסים לתיאור חיי הנישואין ותרומתה לבניית הקריירה שלו. בנוסף סבור שיש לדחות את עתירת התובעת להוצאת חוה"ד שצירף כראיה המסומנת כנספח ג' לכתב ההגנה, שכן התובעת מטעה וטועה עת אין המדובר ב"חו"ד פרטית" המהווה דעה על העניין שבמחלוקת, כמו גם אינה באה לסתור את האמור בחו"ד המומחה שמונה ע"י בימ"ש בהליך. לטענתו, חו"ד הינה ראיה לסיכום בינו לבין אישה אחרת, והוכחה לכספים שיוותרו בידו באם תתקבל תביעה זו. על כן ומאחר ומדובר בראיה לכל דבר ועניין אין להוציאה מהתיק.

     

21. לגוף הטענות גורס שעל מנת להחיל את הוראות החוק יש לעמוד בתנאים בסיסיים המוגדרים בסעיף 3; לדידו, ההסכם עומד בתנאים של קביעת תקופת צבירה משותפת ממועד הנישואין ועד מועד הפירוד, אולם אין כל התייחסות לגבי שיעור ההעברה. יתרה מכך, אין כל קביעה במסגרת ההסכם שקצבת הפרישה בפועל היא זו שתחולק בין הצדדים. במסגרת סעיף 14 להסכם נקבע שאך ורק זכויות שנצברו עד למועד הקרע יחולקו בין הצדדים, ומאחר ואין אזכור לקצבת פרישה או לקצבה עתידית, אין להחיל את החוק מקום בו ההסכם אינו קובע שיעור העברה מדויק שעליו לשלם לתובעת, ולבטח שלא מתוך קצבת הפרישה בפועל.

     

22. עוד סבור הנתבע שאין להחיל בתחולה רטרואקטיבית את החוק, ומדובר בעתירה חסרת תום לב במסגרתה עותרת התובעת ליהנות מזכויות וכספים שנצברו לטובתו, הרבה לאחר תום השיתוף ביניהם, באופן בלתי ראוי הנוגד את הוראות החוק, שיש בו בכדי לגזור עליו חיי עוני בשנים שלאחר פרישתו לגמלאות. לדבריו, קיומה של אישה נוספת החולקת עמו את זכויות הפנסיה שלו בשיעור של 19.5% יכולה להביאו למצב של נזקקות (ר' ס' ג' לפסה"ד בע"מ 4860/16), שכן יוותר עם פחות ממחצית מקצבת הפנסיה( 44.93% ) בעוד ששתי הנשים יחד יזכו ב 55.07% מהקצבה. גזירה כזו סותרת תנאי מרכזי מהוראות החוק כנזכר בהצעת החוק בעמ' 181, שם צוין כי "שיעור החלוקה לבנה"ז לשעבר של החוסך לא יעלה על מחצית מן השיעור המשותף – דהיינו, מחצית מן הזכויות הצטברו בקופת הפנסיה מיום נישואי הצדדים ועד למועד הפירוד".

     

23. לטענתו, אופן חישוב הזכויות ע"י המומחה שגוי, ויש לחלק את הזכויות הפנסיוניות בפריסה על כל שנות עבודתו (48 שנים). כן, אין להתייחס לעובדה שבשנת 2003 צבר את מלוא זכויות הפנסיה (76%) שכן מדובר בעניין פורמאלי בלבד הרלוונטי למישור היחסים בינו לבין מעסיקו, ואין בו להשליך על מערכות יחסיו עם נשותיו. לטעמו, אימוץ קביעות המומחה בחוות דעתו, תביא בהכרח לתוצאה בלתי סבירה והגיונית, בכך שכל שנות הקשר שניהל עם האישה האחרת לאחר שנת 2003, אינן מקנות לתובעת זכויות פנסיוניות, בפרט עת באותן שנים, השקיעו יחד משאבים משותפים והוא למד והתקדם בדרגתו ובעבודתו.

     

24. לדידו, ככל ויקבע שיש להחיל את הוראות החוק במקרה דנא, אזי יש לעשות שימוש ברשות שניתנה ע"י ביהמ"ש עליון, ולבחון את נסיבות המקרה לגופו, ובהתאמה לקבוע שצודק וראוי כי שיעור הזכויות לו זכאית התובעת, ייגזר ממשכורתו במועד הקובע כפי שהיה בדצמבר 1998 (שכר בסך 11,981 ₪) ולא ע"פ שכרו במועד הפרישה לגמלאות (שכר בסך 30,892 ₪).

     

25. הנתבע מפנה לפסיקת בית המשפט בבע"מ 4860/16 וטוען שבניגוד לטענות התובעת, נקבע שהחוק לחלוקת חסכון פנסיוני הינו "טכני" בלבד ואינו בא לשנות מדיני השיתוף המהותיים. עוד נקבע שם, לטענתו, שאין כלל גורף להחלת גזירה משכרו במועד הפרישה לגמלאות, אלא, יש לבחון נסיבות המקרה לגופו, והדבר יעשה על סמך גובה השתכרות הצדדים בעת הפירוד ולא יושפע מקידום או העלאה בשכר שהתרחשו לאחר מכן. כך לדבריו נקבע גם בעמ"ש 52760-03-17 שם חזר בית המשפט חזר על דברי כבוד השופט ג'יוסי, ונקבע שיש לבחון את נסיבות המקרה. לטענתו, בית המשפט העליון קבע כי "השכר הקובע באותו מקרה יהיה השכר במועד הפרישה (אף אם השכר יעלה), כשאין בכך כדי קביעת כלל על פיו יש להלך בכל מקרה". כחיזוק לדבריו מפנה הנתבע לעמ"ש (חיפה) 16506-04-17.

     

26. בעניינו סבור שישנן נסיבות שונות המצדיקות גזירה מהמועד הקובע, ובכלל זה העובדה שהסכם הגירושין מהווה "מעשה בית דין" הקובע את יום 31.12.98 כמועד תום השיתוף, בשונה מהמקרים אחרים שנדנו בפסקי הדין של בית המשפט המחוזי והעליון, העוסקים בערעורים על פסקי דין באיזון משאבים שניתנו ע"י ערכאות שיפוטיות. בענייננו, מדובר בהסכם המאזן אך ורק זכויות שנצברו במהלך שנות השיתוף ולא ניתן לזכות את התובעת בזכויות הנובעות מהשקעתו בלבד לאחר מועד תום השיתוף. אילו הייתה חפצה בכך התובעת, בהיותה עו"ד מנוסה, היה עלייה לנסח סעיף מפורש הקובע כאמור. בהעדר הוראה מפורשת לגזירה ממועד הפרישה, ביהמ"ש נעדר סמכות להתערב בהסכמות הצדדים לנתק את עתידם הכלכלי ולקבוע איזון זכויות לאחר המועד שקבעו.

     

27. הנתבע מוסיף שלאור חוק יחסי ממון ופסיקת בית המשפט בבע"מ 4860/16, החוק לחלוקת חסכון פנסיוני אינו משנה מדיני השיתוף המהותיים בין בני זוג. לפיכך, לפי הוראות הסכם הגירושין, המסקנה המתבקשת היא שהשכר הקובע צריך להיות השכר במועד הקרע. זאת ועוד, לאחר מועד הקרע, חלפו 25 שנים מהלכן למד לתואר ראשון ושני, עבר השתלמויות והכשרות בקורסים מקצועיים, התקדם בדרגות ובתפקידים באופן שהשפיע על העלאת שכרו, וכפועל יוצא על קצבת הפנסיה, ולא בכדי התובעת לא הכחישה עובדות אלה. על כן, קבלת התובענה תוביל לשיתוף התובעת בזכויות שנצברו לאחר מועד הקרע בהן התובעת אינה שותפה. יתר על כן, מדובר בפנסיה תקציבית ולשם גיבושה לא נגרעו כספים מהתא המשפחתי, ועל כן לא יגרם לתובעת כל חסרון כיס בגינו זכאית לתבוע זכויות אלה.

     

28. הנתבע סבור שככל והתביעה תתקבל יגרם עיוות דין ואפליה של ממש בין הצדדים, מאחר והתובעת תהנה "מפירות העץ שניטע וגודל יחד" ואילו הוא לא נהנה מה"עץ" של התובעת הנקרא לדבריו משרד "___". ודוק, התובעת הגדילה את כושר השתכרותה, הכנסותיה והמוניטין שלה באמצעות אותו "עץ שנטעו יחד". יתרה מזאת, בניגוד אליו, התובעת למדה שני תארים בתקופת הנישואין לרבות תואר ב****, וזאת במימונו ותמיכתו, ופתחה משרד *** מוביל ב*** (לכך מפנה לעדותה בעמ' 22 לפרוטוקול ש' 1-4). על כן, לא יתכן שהוא אינו זכאי לפירות העץ ועליית שכרה של התובעת, והיא תהא זכאית לפירות העץ ועליית שכרו, עשרות שנים לאחר מכן, באופן שאינו מתיישב עם עקרונות הצדק והשוויון.

     

29. מכל האמור, עותר לדחות את התביעה, ולחלופין, לקבוע ששיעור חלקה של התובעת יעשה על כל שנות עבודתו ללא קשר למועד הפורמאלי בגיבוש מלוא הזכויות (2003) כמו גם לקבוע שהמשכורת הקובעת לגביה יש להחיל את חלקה של התובעת תהיה נכון למועד הקובע. עוד עותר לדחות את טענותיה הכספית לקבלת כספים מקופת הגמל אשר לא כומתו, ובכי סעד זה לא שילמה אגרה כדין, בפרט מקום בו המדובר בטענה שחלה עליה התיישנות. לעניין זה מפנה לעדות התובעת לפיה "יכול להיות" שכבר קיבלה את הכספים האמורים (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 6-7). לטענתו, העובדה שלא העלתה טיעונים בגין כספים אלה בסיכומיה מוכיח שזנחה טענתה זו, זאת בהתאם לקבוע בע"א 244/87 ציון קוש נ' שלמה כהן וע"א 447/92 רוט נ' אינרקונטיננטל קרדיט.

30. כמו כן מבקש לחייב את התובעת בהוצאות משפט ועו"ד עקב התנהלותה במהלך ההליך, אשר זנחה את תביעתה הכספית וגרמה לו להוצאות באיתור מסמכים הקשורים לכך, בהגשת כתב הגנה מתוקן, חרגה מהיקף הסיכומים שהותר לה, וביצעה הרחבת חזית אסורה.

     

    דיון והכרעה;

    לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדות הצדדים לפניי ונתתי דעתי לחוות הדעת המומחה, מצאתי לקבל את התביעה, ולהורות שהוראות החוק חלות בעניינו, כמו גם שחלקה של התובעת יקבע ממשכורת הנתבע במועד הפרישה.

    בטרם אדרש לנימוקיי לגוף המחלוקת אדון בבקשת התובעת להוציא את חוות הדעת שהוגשה ע"י הנתבע וצורפה לכתב הגנתו;

31. את טענת הנתבע ולפיה המדובר "בראייה" ולא בחוות דעת, מצאתי לדחות; המסמך נשוא המחלוקת הינו חוות דעת שנערכה לבקשת הנתבע ואשתו השנייה, נושא כותרת "חוות דעת פנסיונית". מהות צירוף חוות הדעת, קרי טענת הנתבע שזו צורפה להוכחת טענתו לעניין שיעור התשלום לאשתו השנייה ונפקותו ביחס להליך לפניי, אין בה בכדי לשנות ממהות המסמך, שהינו חוות דעת, על כל המשתמע מכך. כידוע, מסמך המוגדר כחוות דעת הינו עמדת מומחה, וזו נערכת לבקשת צדדים באופן עצמאי, או באמצעות מינוי מומחה מטעם בית המשפט. מאידך, ראייה הינה כל דבר שיש בו בכדי להגיע לחקר האמת, ובכלל זה עדות ומידע. בנסיבות עסקינן, ודי מעיון במסמך, בכדי ללמד שהמדובר בחוות דעת שנערכה לבקשת הצדדים, וזו נפקותה גם להליך לפניי.

     

32. תקנה 25 (ח) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 היא הצריכה בשאלת הגשת חוות דעת בהליכים המתבררים בבית משפט לענייני משפחה. וזו לשונה ;

    "בעל דין לא יגיש חוות דעת של מומחה מטעמו אלא לאחר שבית המשפט בחן אם לתת החלטה לפי סעיף 8(ג) לחוק".

33. סעיף 8 (ג) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995, קובע:

    "מונה מומחה או יועץ מטעם בית המשפט, לא יהיה בעל דין רשאי להביא עדות נוספת של מומחה מטעמו, אלא ברשות בית המשפט".

34. צודקת התובעת בטענתה ולפיה בקשת הנתבע אינה בבחינת בקשה לצירוף ראייה, אלא דה- פקטו הגשת חוות דעת מומחה לעניין אופן חישוב חלוקת זכויות הנתבע עם אשתו השנייה; חיזוק לכך ניתן למצוא בכך שהנתבע במסגרת טיעוניו, מפנה לקביעותיה, ומבקש להסתמך עליה במכלול הנסיבות, ועל כן, חלים עליה הדינים הצריכים, כמפורט לעיל. חוות הדעת צורפה על ידי הנתבע מבלי שניתנה כל רשות לצרפה, ואף מבלי שהוגשה כל בקשה להתיר הגשתה, וזאת בניגוד להוראות הדין. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט שוחט בת"ע 103080/05, עזבון המנוח מ.י.י ז"ל נ ' ד.י (מהמאגרים 15.04.2007):

    "דרך המלך לקבלת חוות דעת של מומחים בבית משפט לענייני משפחה, היא לפנות לבימ"ש ולבקש ממנו למנות מומחה מטעמו. בעל דין, בבית משפט לענייני משפחה, אינו רשאי לפעול בהתאם לתקנה 127 לתקנות ולהגיש במצורף לכתב טענותיו חוות דעת בעניין שברפואה ו/או לפעול בהתאם לתקנה 129 לתקנות ולהגיש חוות דעת בעניין שבמומחיות מטעמו, על פי הטכניקה המפורטת שם, אלא אם פנה לבית המשפט וביקש ממנו 'לבחון' את האפשרות למנות מומחה מטעמו".

35. מבלי לפגוע באמור לעיל, וגם באם הייתי מוצאת לראות בבקשה "לצירוף ראייה" , ככזו אשר יש בה לרפא את המחדל, קרי, כבקשה לצירוף חוות הדעת, עדיין לא היה מקום להתיר הגשתה; כאמור, המדובר בחוות דעת שנערכה לצורך איזון זכויות בין הנתבע לאשתו השנייה, ואין לה כל נפקות לעניין הליך זה שלפניי. בניגוד לנטען, שיעור החלוקה שנקבע שם, אינו קשור במערכת היחסים בין הצדדים לפניי, או למחלוקת נשוא הכרעתי ולעניין זה אפנה להבהרת המומחה כאמור בהודעתו מיום 27.3.18, שם קבע: "חוות הדעת שהוכנה על ידי מתייחסת אך ורק לזכויות גב' ח' שנצברו בתקופת השיתוף, כך שחלקה בזכויות האיש נפרדות מזכויותיה של גרושתו השניה".

     

36. ככל וסבר הנתבע שיש מקום לתמוך טענתו לעניין חלקה של האישה השנייה, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת נפקותה למחלוקת לפניי, היה באפשרותו להציג ראייה אחרת שאינה בבחינת חוות דעת מומחה, כגון העתק ממנהלת הגמלאות המציג את שיעור ההעברה שנרשם בפועל לטובת האישה השנייה. בנוסף, מעדותו של הנתבע, אף עולה ספק רב באם חוות דעת זו, היא הקובעת בשאלת חלוקה בינו לבין גרושתו השנייה, שכן יכול ואין המדובר בדו"ח האחרון. לעניין זה אפנה לעדותו בעמ' 31 לפרוטוקול ש' 5-14, שם הצהיר;

     

    "ש.אתה צירפת את חוות הדעת של האדם מטעמך. במסגרת זאת קבע אותו נותן חוות הדעת שלגב' *** (האישה שנייה) מגיעים 19.5%, זה השיעור להעברה שלה. מציג בפניך.

    ת.יכול להיות, כן.

    ש.האם אותו שיעור להעברה נרשם לטובת *** (האישה שנייה)? כן או לא?

    ת.אמרתי לך הרגע כן. נרשם איפה? אל תבלבל אותי?

    ש. אני מסביר לך את מה שצירפת. המומחה שלך קבע מה שיעור ההעברה באחוזים שמגיע ל*** (האישה שנייה).

    ת.כן.

    ש.מי שיעביר ל*** (האישה שנייה) את האחוזים האלה מהגמלה שלך תהיה מדינת ישראל בבוא היום.

    ת.אני לא בטוח שזה הדו"ח האחרון לגבי *** (האישה שנייה). "

     

37. מכל האמור לעיל, ושעה שחוות הדעת צורפה לתיק בניגוד להוראות הדין, ומצאתי כי זו אינה צריכה למחלוקת לפניי, אני מקבלת את טענות התובעת, ומורה על הוצאתה מהתיק באופן שבו לא תהווה ראייה במכלול הראיות שהונחו לפניי.

     

    מכאן אדרש למחלוקת לגופה, ובכלל זה, החלת הוראות החוק בעניינו, כמו גם קביעת המשכורת הקובעת ממנה ייגזר חלקה של התובעת:

     

38. סעיף 3 לחוק, דן בקשה לרישום פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני. וזו לשונו:

     

    "בן זוג לשעבר שניתן לגביו פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני ומתקיימים לגבי פסק הדין התנאים כמפורט להלן, לפי העניין, רשאי להגיש לגוף המשלם בקשה לרשום ברישומיו את פרטי פסק הדין:

    (1)  לגבי פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת זכויות, ולגבי פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת כספים של חוסך שהוא גמלאי –

    (א)   אם החיסכון הפנסיוני הוא באמצעות קופת גמל לקצבה או באמצעות צבירת זכויות לפי הסדר פנסיה תקציבית – נקבע בפסק הדין כי התקופה המשותפת מסתיימת לא יאוחר ממועד הפירוד, וכן כי קצבת הפרישה תחולק בין החוסך ובין בן זוגו לשעבר באופן שהשיעור להעברה יהיה שיעור קבע מסך קצבת הפרישה שהיתה משולמת לחוסך אילולא ההעברה האמורה והשיעור האמור אינו עולה על מחצית מהשיעור המשותף;

     

39. הוראות סעיף 14 לחוק צריכות בשאלת העברת חלק מקצבת פרישה של גמלאי לבן זוגו לשעבר וקובע כדלקמן:

    "(א)  על אף האמור בסעיף 25(א) לחוק קופות גמל וכן בכל דין או הסכם כהגדרתו בסעיף 88 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל, ניתן פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת זכויות בין חוסך ובין בן זוגו לשעבר, ונרשמה הערה לפי סעיף 4, יחולו, כל עוד בן הזוג לשעבר בחיים, ההוראות כמפורט להלן, לפי העניין:

    (1)   הגוף המשלם יעביר לבן הזוג לשעבר, מקצבת הפרישה המגיעה לחוסך שהוא גמלאי בהתאם להסדר החיסכון (בפרק זה – הקצבה המלאה), במועד שבו הוא משלם לגמלאי את הקצבה החל ממועד ההעברה, סכום כמפורט להלן, לפי העניין:

    (א)   לעניין חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת זכויות בקרן ותיקה או לפי הסדר פנסיה תקציבית – ההפרש שבין מכפלת השיעור להעברה בקצבה המלאה ובין מחצית מסכום ההפחתה כאמור בסעיף 16(א), ואם מתקיים סייג מהסייגים להפחתת קצבת הפרישה כאמור בסעיף 16(ב) – סכום השווה למכפלת השיעור להעברה בקצבה המלאה;"

     

40. הסכם הגירושין בין הצדדים שאושר בתוקף של פס"ד בשנת 2002 קובע בסעיף 14, כדלקמן:

    "מוצהר ומוסכם בין הצדדים כי לתקופת הנישואין, היינו מיום 00.00.79 ועד ליום 31.12.98 (להלן: היום הקובע"), תהיה זכאית האישה למחצית הזכויות הכספיות של הבעל במקום עבודתו, אף שטרם גמלו עדיין וכל זכות או כספים הרשומים על שם הבעל ו/או עומדים לזכותו במקום אחר, ואשר נצברו במהלך השיתוף".

    כ- 13 שנים לאחר מועד פס"ד, ביום 6.8.14 פורסם החוק , שכידוע, תכליתו, בין היתר למנוע תלות בין בני זוג פרודים בכל הנוגע לזכויות הפנסיוניות, באמצעות קשר ישיר בין קרן הפנסיה לבין בן הזוג. החוק מאפשר לבן הזוג לרשום הערה המבטיחה את הפרשת כספי הפנסיה המגיעים לו מתוך קצבת בן הזוג לשעבר. בפסיקה מאוחרת לחוק נקבע שהוראות החוק לא באות לשנות מהדין המהותי ומטרתן בקביעת הוראות יישומיות להגדרת מנגנון טכני לתשלום ישיר של החלק בפנסיה באמצעות העברה ישירה מהגורם המשלם וזאת מבלי לבטל את האפשרות של גבייה אחרת כגון באמצעות ההוצל"פ. לעניין זה ראה דברי כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 4860/16 פלונית נ' פלוני (5.9.2017) שם קבע:

    "... אין בהוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני כדי לשנות מן האופן שבו איזנו עד כה בתי המשפט את הזכויות הפנסיוניות של בני זוג שנפרדו, והוא אינו מצמצם את שיקול דעתם הנרחב ... ככל שנוסחת האיזון שייקבע בית המשפט לא תעלה בקנה אחד עם הוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, לא תוכל חלוקת הזכויות להתבצע על פי הוראות החוק, אולם פסק הדין יוכל לבוא על יישומו במישור יחסי בני הזוג התחום האזרחי ה"רגיל"".

     

     

41. לעניין מועד תחולת החוק, קובעת הוראת סעיף 28 לחוק, כדלקמן:

    "(א)תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו (בסעיף זה – יום התחילה), והוא יחול גם לגבי פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני שניתן לפני יום התחילה.

    (ב) .....

    (ג)ניתן פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני לפני יום התחילה, ולא מתקיים תנאי

    מהתנאים להגשת בקשה לרישום פרטי פסק הדין בהתאם להוראות פרק ב', בהתאם לסעיף 42א לחוק הגמלאות כנוסחו בסעיף 24 לחוק זה או בהתאם לסעיף 47א לחוק שירות הקבע כנוסחו בסעיף 25 לחוק זה, לפי העניין, רשאי בן הזוג לשעבר לפנות לערכאה הראשונה בבקשה להורות בדבר אופן חלוקת החיסכון הפנסיוני באמצעות הגוף המשלם....; מצאה הערכאה הראשונה כי ניתן לחלק את החיסכון הפנסיוני כך שהחיסכון הפנסיוני, כולו או חלקו, יחולק באמצעות הגוף המשלם בהתאם להוראות החוקים המסדירים, יחולו הוראות אלה..."

     

42. הנה כי כן, בהתאם לחוק, רשאי בן זוגו של חוסך על שמו נצברו הזכויות הפנסיוניות, לפנות לבית המשפט בתביעה למתן פסק דין שיעלה בקנה אחד עם החוק, כך שיתאפשר לבן הזוג לקבל כספים ישירות מהגוף המשלם וזאת בתנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק. במקרה שלפניי, ובשל כך שהמדובר בחיסכון פנסיוני באמצעות צבירת זכויות לפי הסדר "פנסיה תקציבית", נדרש שיקבע בפסק הדין שהתקופה המשותפת מסתיימת לא יאוחר ממועד הפירוד וכן שקצבת הפרישה תחולק בין החוסך ובין בן זוגו לשעבר באופן שהשיעור להעברה יהיה שיעור קבוע מסך קצבת הפרישה שהייתה משולמת לחוסך אילולא ההעברה האמורה, כאשר השיעור האמור אינו עולה על מחצית מהשיעור המשותף.

     

43. הוראות החוק, נפקותן ויישומן נדונו בהרחבה בבע"מ 4860/16 (פורסם במאגרים) ונקבעו קביעות עקרוניות, ובכללן אלה;

    • החוק אינו משנה מן הדין המהותי בנוגע לאיזון זכויות הפנסיה.

    • אין בחוק כדי לשנות מן האופן שבו איזנו עד כה בתי המשפט את הזכויות הפנסיוניות של בני זוג שנפרדו, והוא אינו מצמצם את שיקול דעתו הנרחב של בית המשפט ביחס לקביעת הסדר איזון משאבים ומימוש השיתוף הזוגי.

    • החוק נועד להקל על מימוש הזכות של בן הזוג לשעבר בחלק מקצבת הפנסיה של החוסך, ולא כדי להתערב בהיקפה.

       

44. על רקע הקביעות האמורות, יש לבחון האם נכון ואפשר ליישם את הוראות החוק על פסק הדין שניתן בעניין הצדדים, ובהתאמה, להורות על רישומו אצל הגוף המשלם. הנתבע, כאמור, מתנגד לרישום פסק הדין בהתאם לחוק בטענה שאין להחיל הוראותיו מקום בו הוראות ההסכם אינן קובעות שיעור מדויק להעברה. טענתו זו מצאתי לדחות; בחינת לשון החוק אל מול הוראות סעיף 14 להסכם הגירושין המסדיר את חלוקת החיסכון הפנסיוני בראי טענות הנתבע הנזכרות, הביא אותי לכלל מסקנה שיש בהוראות הסכם הגירושין כדי למלא אחר התנאים הדרושים לרישום פסק הדין בגוף המשלם, ואין בכך משום סתירה או שינוי מפסק הדין. לשון ההסכם ברורה, וקובעת את חלקה של התובעת וכן את תקופת השיתוף. מכאן, חילוץ שיעור האחוז הצריך הינו נתון שבחישוב, אותו ערך המומחה, וזאת בשונה ממקום בו נדרשת הכרעה מהותית, לדוגמא, בתקופת השיתוף או באם מדובר בחלוקה שווה או לאו.

     

45. מבלי לפגוע באמור לעיל, מטענות הנתבע בעצמו עולה שדה- פקטו, אינו חולק על שיעור החלוקה שנקבע ע"י האקטואר, תוך שהמחלוקת העיקרית נעוצה במשכורת הקובעת ממנה ייגזר חלקה של האישה. בדיון מיום 31.12.17 הסביר הנתבע את התנגדותו לבקשת התובעת והצהיר: "אני ממלא אחר הסכמים, עושה מה שהחוק אומר. ...אני צפוי לקבל פנסיה תקציבית, כל מה שכלול בחבילה הזו לא בידיים שלי, לכן מה שהחוק אומר אני אעשה." (עמ' 1 לפרוטוקול 11-19).

     

46. עוד אישר הנתבע שאינו כופר בתחולת הוראות החוק בעניינו, אלא עם אופן יישומן. וכפי שהצהיר;

    "ש.זאת אומרת, אנחנו נמצאים כאן היום בשאלה איך לבצע או ליישם אותו. לא בשאלה האם בתוקף או לא.

    ת.אתה מתכוון לזה שמגיע לה חלק מהזה שלי? לא כופר בזה.

    "מהזה שלי" הכוונה מזכויות הפנסיה שלי היחסיות לתקופה, עד למועד תום השיתוף." (ראה עדותו בעמ' 25 לפרוטוקול ש' 26-30)

     

47. מכאן; מצאתי לקבוע שהוראות החוק חלות בעניינו, ויש מקום להתאים את פס"ד להוראותיו, אגב עריכת פסיקתא אותה ניתן יהיה לרשום בגוף המשלם, בהתאם לשיעור החלוקה שקבע המומחה בחוות דעתו, ואשר עליו לא חלקו הצדדים.

     

48. כעת, נטועה המחלוקת בין הצדדים אך באשר לשאלה מה יהיה השכר על בסיסו יחושב חלקה של התובעת בזכויותיו של הנתבע; האם כטענתה במועד הפרישה בפועל, או שמא כטענת הנתבע, במועד הקובע?

     

49. כמפורט לעיל, מצאתי לקבוע שבעניינו, משכורת הנתבע ביום הפרישה היא הקובעת; אקדים תוצאה לדרך, ואציין שמצאתי לדחות את כל טענות הנתבע כנגד קביעות המומחה בחוות דעתו משני טעמים עיקריים; האחד שהנתבע ויתר על חקירתו, והשני שלא מצאתי כי נפל בה כל פגם; ביום 20.1.21 הגיש המומחה הודעתו וציין שפנו אליו ממשרד ב"כ הנתבע והודיעו לו שעדותו אינה נדרשת. הינה כי כן, מעבר לשאלות ההבהרה ששלח הנתבע מיד עם קבלת חוות הדעת הראשונה, לא ביקש לחקור את המומחה בחקירה נגדית, ואף לא בדרך של משלוח שאלות הבהרה נוספות. מכאן, יש לראות בו כמי שאינו חולק על האמור בחוות הדעת (ראה לעניין זה ת"א 1727/02 (מחוזי ת"א) מאסי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, [פורסם במאגרים] פסקה 50 (02.10.2005); ת"א (מחוזי ת"א) 1214/09 פלוני נ' שושני, [פורסם במאגרים] פסקה 37 (25.02.2014)). כאשר נשאל הנתבע בחקירתו מדוע ויתר על חקירת המומחה הצהיר: המומחה לא היה יכול לתרום לדיון הזה שום דבר. הוא לא קובע מה התאריכים הנכונים." (ראה עדותו בעמ' 33 שו' 15). כמו כן, לעניין זה טען ב"כ: "נימקנו את זה בפרוטוקול. המומחה לא משנה דינים, לא קובע אם זה פרישה או מועד קרע. אין לנו מחלוקת תחשיבית או מתמטית, יש לנו מחלוקת שקבע לפי מועד הפרישה. (ראה דבריו בעמוד 32 שורות 32-22).

     

50. יתרה מזו, אין כל אינדיקציה לכך שמיום משלוח שאלות ההבהרה, בשנת 2018 ועד למועד כתיבת שורות אלה, הנתבע ביקש בכל דרך לפנות בשאלות הבהרה נוספות למומחה. אמנם, בגדרי סיכומיו העלה טענות כנגד חוות הדעת אך אלה מתמקדות בטעויות אשר לדידו קשורות בשיטת החישוב, כאשר המומחה נוקט בדרך חישוב אחת ואילו הנתבע סבור שהחישוב צריך להיעשות לפי שיטה אחרת. וחרף זאת, לא נשלחו שאלות הבהרה והמומחה לא נתבקש להתייצב לחקירה על חוות דעתו. כידוע, ברירת המחדל בתקיפת חוות דעת מומחה, תהא על דרך חקירתו בחקירה נגדית. (ראה לעניין זה דברי כבוד השופט גיוסי בעמ"ש 51088-02-17). משלא עשה כן הנתבע, והמומחה לא עומת עם אותה השגה ולא נתבקש להבהיר מדוע יש להעדיף את שיטתו על פני זו של הנתבע, ומשלא מצאתי שנפלה שגגה בחוות הדעת, מצאתי לאמץ קביעותיה ומסקנותיה.

     

51. מעבר לאמור אציין, שלאחר שעיינתי בטענות הנתבע, בחוות הדעת ובתשובות המומחה לשאלות הבהרה, לא מצאתי שבסוגיות לגביהן טוען הנתבע, הוכח שנפלה שגגה בקביעות המומחה, וזאת גם לאחר שנשלחו שאלות ההבהרה. מכאן, לא בנקל יתקבלו טענות הנתבע, בפרט מקום בו לא הוכחה הטעות והמומחה לא עומת עם הטעות הנטענת. לעניין המחלוקת, עמדת המומחה בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה הינה שיש לגזור את חלקה של התובעת בזכויות הפנסיה של הנתבע מתוך שכרו במועד הפרישה בפועל. לשיטתו, מאחר שמדובר בפנסיה תקציבית המוגדרת כ"זכות" ולא כסכום כספי צבור, הרי שחישוב חלקה של בת הזוג לשעבר, צריך להיות לפי ערך הזכות, אשר עשוי להשתנות מעת לעת. יחד עם זאת, בחוות דעתו השנייה מיום 27.3.18 ציין שמחלוקת זו נתונה להכרעת בית המשפט. וכלשונו:

    "בחוות הדעת הנחתי כי מאחר שמדובר בפנסיה תקציבית המוגדרת כ"זכות" ולא כסכום כספי צבור, הרי שחישוב חלקה של בת הזוג לשעבר, צריך להיות לפי ערך הזכות, אשר עשוי להשתנות מעת לעת. יחד עם זאת, מאחר שקיימת מחלוקת בנוגע לכך ונדרשת החלטה שיפוטית בסוגיה, כנטען ע"י האיש כי יש לחשב את שווי הזכויות נכון למועד הקובע, משוערך להיום, מבוצע על ידי חישוב גם לפי הנחה זו. ההחלטה באם יש להתייחס לחישוב שבחוות דעתי או לחישוב האלטרנטיבי שיוצג להלן, נתונה בידי כב' ביהמ"ש בלבד." (ס' 3 לחו"ד השנייה)

     

52. מכאן, עת הצהיר הנתבע וב"כ כמפורט לעיל שאין מחלוקת תחשיבית על קביעות האקטואר בחוות דעתו, ומשלא התרשמתי כי נפלה בהן שגגה; ושעה שמצאתי לקבוע שמשכורת הנתבע במועד הקבוע היא המחייבת, כפי שיפורט, הרי שיש לקבל את חוות דעת המומחה, במלואה.

     

53. מכאן, אדרש לנימוקיי בקביעתי לגוף המחלוקת, קרי בשאלת המשכורת הקובעת על בסיסה יחושב חלקה של התובעת: בעניינו המדובר בפנסיה תקציבית, ושלא כמו בפנסיה צוברת, גובה הקצבה אותה יקבל הנתבע לאחר פרישתו, נקבע מראש כשיעור באחוזים משכרו במועד פרישתו ולא על סמך הפרשות חודשיות שלו ושל המעסיק משך השנים. מכאן, אחוזי הפנסיה להם יהיה זכאי הנתבע יעלו בהתאם לוותק ולהסדר הקיים במקום עבודתו. בחוות דעתו השנייה, הדגים המומחה את ההשלכות הקשורות בקביעת השכר הקובע לאיזון זכויות, כך שאילו חלקה של התובעת יחושב על פי שכרו של הנתבע במועד הפרישה בפועל, חלקה יהיה גבוה יותר, בשל עלייה בשכר שצבר מאז המועד הקובע.כמו כן, ככל ומשכורתו גדלה למן המועד הקובע ועד למועד הפרישה בפועל, כך גם יגדלו הפערים בין שתי החלופות. מכאן נהיר שלמחלוקת שהתעוררה בין הצדדים תהא משמעות כלכלית לא מבוטלת. חשוב לציין שעל פי קביעת המומחה עליה לא חולקים הצדדים, תקופת עבודתו של הנתבע לאחר 15.9.2003 לא זיכתה אותו בשיעורי פנסיה נוספים מעבר לאלו שצבר עד למועד זה (76%).

     

54. בבע"מ 4860/16 נדונה במפורש השפעתו של חוק חלוקת פנסיה על איזון זכויות פנסיוניות של בני זוג שנפרדו, כאשר השאלה הוגדרה כך: "...האם החוק קובע דין מהותי חדש ביחס לאיזון הזכויות הפנסיוניות של בני זוג שנפרדו, או שמא אין הוא משנה מדיני השיתוף הקיימים, ותכליתו היא אך יצירת מנגנון יישומי למימוש פסקי דין לחלוקת חיסכון פנסיוני." . שם נקבע שהחוק אינו משנה מן הדין המהותי הצריך לאיזון זכויות הפנסיה, אף בבני זוג שנפרדו לאחר חקיקתו, ואולם לבית המשפט נותר שיקול דעת רחב ביחס לקביעת הסדרי איזון משאבים ומימוש השיתוף הזוגי. ככל שלא ניתן יהיה לבצע את האיזון שנקבע ע"י בית המשפט על פי הוראות החוק, חלוקת הזכויות לא תתבצע על פי הוראותיו, והצדדים יוכלו לפעול ליישום כפי שנעשה ערב חקיקת החוק. מקום בו הוראות פס"ד נרשמו אצל הגוף המשלם, אז יהיה זכאי בן הזוג לקבל את חלקו רק לפי המנגנון הקבוע בחוק. (ראה לעניין זה עמ"ש (חי) 16506-04-17 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (10/11/17) מפי כבוד השופט שרעבי; עמ"ש 50188-0-17 מפי כבוד השופט ג'יוסי).

     

55. מכאן, לבית המשפט נתון שיקול הדעת לקבוע את הדרך הנכונה לפיה יש לאזן את הזכויות הפנסיוניות בין הצדדים, בהתחשב בנסיבותיהם. בבע"מ 4860/16 (פורסם במאגרים) קבע בית המשפט שהשכר הקובע יהיה במועד הפרישה בפועל. ואולם, מעיון בדבריו של כב' השופט א. רובינשטיין (אשר לדעתו הצטרפו כב' השופטים נ. הנדל ו-מ. מזוז), עולה שהקביעה נעשתה ביחס לנסיבות הספציפיות, באותה פרשה ולא נועדו בכדי לקבוע כלל גורס. וכך נקבע שם :

    "לא מצאנו להתערב בקביעות בתי המשפט הקודמים, לפיהן חישוב זכאותה של המערערת בקצבת הפנסיה של המערער ייעשה על בסיס משכורתו בעת פרישתו ולא במועד הפירוד בין הצדדים, וכן שהמערערת תהא זכאית לפירות שיצטברו בכספי ביטוח המנהלים של המערער עד למועד גמילת הזכות. אכן, רק הזכויות הפנסיוניות שהן פרי המאמץ המשותף של בני הזוג, אשר נצברו מיום הנישואין ועד הפירוד, באות בגדרם של הנכסים ברי האיזון במסגרת איזון המשאבים. ואולם, אין משמעות הדבר כי חישוב הזכאות לחלק בזכויות הפנסיוניות ייערך על סמך גובה השתכרותם של הצדדים בעת הפירוד, ולא יושפע מקידום או העלאה בשכר שהתרחשו לאחר מכן,הכל בהתאם לנסיבות (ראו גם סעיף 6ג לחוק יחסי ממון). נוכח תקופת הנישואין הממושכת של הצדדים נותנת הדעת, כי למערערת חלק בלתי מבוטל בהתפתחותו המקצועית של המערער, וגם זו תקבל את ביטויה לאחר הפירוד ובסמוך למועד הפרישה...משכך, בדין נקבע איפוא חישוב שיעור זכאותה של המערערת בפנסיית המערער, ואף – על דרך אותו עיקרון – בכספי ביטוח המנהלים שלו."

     

56. עוד קבע בית המשפט באותו מקרה שנסיבות ספציפיות יכתיבו את התוצאה, באם חישוב הזכאות לחלקה של התובעת בזכויות הפנסיוניות של הנתבע יערך על סמך גובה ההשתכרות בעת הפירוד או בעת הפרישה. כמו כן פורטו השיקולים שבית המשפט ישקול :

     

    • תקופת הנישואין – ככל שתהא ממושכת, הנטייה תהיה לאמץ את השכר בעת הפרישה, משזו מקימה מעין חזקה בדבר תרומה בלתי מבוטלת של בן הזוג להתפתחותו המקצועית של בן הזוג האחר. כמו כן, יש להתחשב במשך תקופת הצבירה לאחר מועד הקרע, וככל שזו ארוכה יותר כך יש לפנות לשכר במועד הקרע.

       

    • מקום והזכויות הפנסיוניות אשר חוסות תחת איזון המשאבים, הן פרי המאמץ המשותף של הצדדים מיום הנישואין עד יום הפירוד, יטה בית המשפט את השכר במועד הפרישה. יחד עם זאת הודגש שאין משמעות הדבר כי החישוב ייעשה על סמך גובה ההשתכרות של הצדדים בעת הפירוד, וניתן, בהתאם לנסיבות המקרה, לקבוע אחרת.

       

57. דברים דומים לאלו נקבעו גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע  (עמ"ש 46860-11-15, פורסם במאגרים) שם נפסק; "הסעיף מונע אפשרות בה ייקבע כי על אף שבני הזוג נפרדו לאחר 17 שנים משותפות, החיסכון הפנסיוני המשותף יהיה של 19 שנים, אולם באשר לגובה המשכורת ממנה ייגזר חלקו של בן הזוג של החוסך תהיה זו שבמועד הפרישה". בית המשפט המחוזי הבהיר כי "אין כל סתירה בין שתי קביעות אלה". כמו כן, נקבע שאין בכך כדי קביעת כלל על פיו יש להלך בכל מקרה.

     

58. בעמ"ש (ת"א) 3069-05-10 פלוני נ' פלונית (24.11.2011) קבע בית המשפט המחוזי שיש לחשב את זכויות הפנסיה לפי השכר האחרון של האיש ולא לפי השכר במועד הקרע, ונפסק:

    "במהלך חיי הנישואים עם המשיבה הוא קודם רק בדרגת כתף אחת, כאשר רוב קידומו המקצועי נעשה טרם מועד הנישואין, שכן בית המשפט קמא קבע כי במשך החיים המשותפים המשיבה תרמה לקידומו המקצועי של המשיב באופן שנשא פירותיו גם לאחר מועד הפרידה ... המערער שחייו המשותפים עם המשיבה התקיימו לאורך 9 שנים, פרק זמן שאינו מבוטל, לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח ניתוק בין הקידום לאחר הפירוד לבין תקופת הנישואין".

     

     

     

    ובהמשך:

    "... השיקול המרכזי אותו יש להביא בחשבון, עניינו בחינה מהותית של אותה "תרומה" משותפת של חיי הנישואין ולשכרו של הפורש ... ככל שתקופת הנישואין מתוך כלל השירות ארוכה יותר, אזי יש להעדיף את הגישה לפיה השכר הקובע יהיה השכר במועד הפרישה. הסיבה לכך, כי אם רוב שנות השירות היו במסגרת הנישואין, הרי ניתן לראות בעצם האפשרות לקידום, כעין "מוניטין" שנצבר במהלך הנישואין."

     

    ראו לעניין זה גם: רמ"ש (י-ם) 4022-10 פלוני נ' פלונית (13.4.2013).

     

59. בפסיקה לא הוגדרה עמדה ברורה ביחס למחלוקת זו, ונקבע, שיש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, תוך יישום העקרונות כמפורט לעיל. לעניין זה אפנה לדברי כבוד השופט שילה בעמ"ש 20486-07-21 שם קבע:

    "בתמ"ש (ת"א) 42338-03-10 פ' צ' נ' א' צ' (16.3.2011) ציינתי שלא קיימת בפסיקה עמדה ברורה בשאלה האם יש לחשב את זכויות הפנסיה לפי ערכה במועד הקובע או ביום הפרישה. בעוד יש הסוברים שיש לחשב את הזכויות לפי המשכורת האחרונה (כגון בע"מ (י-ם) 2038/07 פלוני נ' פלונית (2.9.2007)), יש הסוברים שיש לחשב את הזכאות לפנסיה בהתאם למשכורת במועד הקובע, היות שאין לבן הזוג חלק ונחלה בגידול בשכר שנוצר לאחר מועד הקרע (בע"מ (ת"א) 1014/06 פלוני נ' אלמונית (28.11.2006)). נראה כי ההכרעה בשאלה זו היא תלוית נסיבות ואינה אחידה.

     

    ראו עוד: תמ"ש (ת"א) 51923/99 ג.א. נ' ש.ס. (18.3.2010), תמ"ש (ת"א) 22575/03 פ.ל. נ' פ.ש. (1.8.2010) ותמ"ש (י-ם) 10612/98 פלונית נ' פלוני (2.1.2007). "

     

60. בענייננו, מוצאת אני שהכף נוטה לטובת התובעת ביחס לשני השיקולים העיקריים, קרי, תקופת נישואין ממושכת ומאמץ משותף; ראשיתה של תקופת הנישואין ביום 17.10.1979 וסופה ביום 31.12.1998, ובסה"כ 19.2 שנים משותפות; המדובר בתקופה משמעותית, מהלכה בנו הצדדים את משפחתם, והאיש ביסס את הקריירה המקצועית שלו, בתמיכת האישה. נתתי דעתי לקריירה המקצועית והכשרתו של הנתבע; כעולה מטענות הצדדים ואף לגרסת הנתבע עצמו, החל משנת 83 לערך התחיל לעבוד ב******** (ראה עדותו בעמוד 26 שורות 27-31), ושרת בתפקידים **** *****, התקדם בתפקידו וזכה לשכר גבוה מהמקובל במשק נכון לאותה התקופה. עוד עולה מטענות הצדדים, שמרבית השנים התובעת לא עבדה, הייתה סטודנטית ולאחר מכן מתמחה (ראה עדותה בעמוד 23 שורות 7-9). אציין שהתובעת העידה שקיבלה את הרישיון לעסוק ב**** בחודש 05/00 ולעניין זה עדותה לא נסתרה (ראה עמוד 25 שורות 30-31). מטענות הצדדים התרשמתי שהתובעת סייעה ותרמה להתפתחותו המקצועית של האיש, תוך שעשתה ויתורים הקשורים בהתפתחותה המקצועית באותה העת, ואלה כללו בין היתר מעבר בין ערים ומדינות שונות, בהתאם למקום העבודה של הנתבע, תוך שהיא ממלאת תפקיד מרכזי בחיי המשפחה, בעוד הנתבע, נעדר מהבית לתקופות ארוכות. לעניין זה אפנה לעדותו, בה אישר את האמור, לרבות את היעדרותו , מידי פעם, כפי שהצהיר (ראה עמוד 27 שורות 1-31):

     

    ש.זה נכון שבמהלך ה***** שלך הוצבת ועברת מספר מקומות ברמה הפיזית, ב*****, ב****, במקומות אחרים בעולם?

    ת.כן.

     

    ****

    ש.תאשר לי שאלו המקומות שבהם *****.

    ת.הייתי בהרבה מקומות כולל מה שאמרת, בארץ ובעולם.

    ש.גם במדינות *** וגם למשל ב**** ****.

    ת.הייתי גם ב*****, כן. היא היתה מסכנה שהיתה ב**** נכון? השאירה אותי לבד עם הילדים ונסעה לארץ ללמוד ***** על חשבוני.

    ****

    ש.לאן היא כן עברה?

    ת.עברנו ל**** אבל היא לא היתה שם.

    ***

    ש.אני מבין שהתפקיד שלך בשנות החיים המשותפות היה תפקיד שבו עברת לכל מיני מקומות בארץ ובחו"ל, נכון?

    ת.נכון.

    ש.התפקיד שלך שהיה גם תפקיד שטח גרם לך שתקופות מסוימות לא היית בבית ומ' נותרה לבד עם הילדים.

    ת.מידי פעם, כן.

     

61. הנה כי כן, אף לגרסת הנתבע החל בעבודתו ב****, ממנה פרש בתום ה*** וזכאי לקבל את קצבת הפנסיה, כ- 3 שנים לאחר שהצדדים נשאו, ומשך תקופה זו התובעת לא עבדה, למדה לימודי *****, תוך שהמשפחה נדדה בהתאם לתפקידים אותם מילא. הנתבע לא סתר את טענות התובעת ולפיהן התפתחותו המקצועית הייתה פרי מאמץ משותף של שני בני הזוג, ויש מקום לתת ביטוי להתפתחות זו בסמוך למועד הפרישה.

     

62. זאת ועוד; מטענות הנתבע לא מצאתי שעלה בידו להוכיח שנותק הקשר בין קידומו המקצועי לאחר הפירוד, לבין תקופת הנישואין, קרי שהפירות אינם קשורים עם העץ המשותף. אמנם, בסיכומיו טען הנתבע שלאחר הפירוד עבר הכשרות ואף רכש שני תארים אקדמאים לצורך קידום שכר. ואולם, טענה זו לא נתמכה בכל מסמך ממנו ניתן ללמוד על השפעת הלימודים וההכשרות, ככל וקיימות, על משכורתו ביום הפרישה. אציין לעניין זה כי המדובר בטענות ברות הוכחה בנקל, וחרף זאת, לא עשה כן הנתבע. יתר על כן, בניגוד לטענתו לפיה התפתח לאחר המועד הקובע, בעדותו הצהיר שהינו "עובד מן המניין" והסיבה לגידול במשכורתו, שאף הוכפלה, הינה בשל חידוש הסכמי שכר לכלל העובדים. לעניין זה ראה עדותו בעמ' 36-37 לפרוטוקול , שם שהצהיר:

     

    "ש.אתה בא ואומר שביצעת כל מיני פעולות אחרי סיום השיתוף עם ***'.

    ת.מה זה אומר?

    ש.לימודים, תארים, ששינו את השכר שלך.

    ת.כן. לא רק אני.

    ש.תסביר "לא רק אני".

    ת.***** הוסיף לי תוספות. אני מניח, מאוד מקווה, המשכורת עלתה ב 20 שנה האחרונות. זכיתי בעוד הרבה דברים שלא מגיעים לה.

    ש.אתה צירפת אסמכתא, מסמך מ**** או כל גורם אחר שלימודים נטענים כאלה ואחרים שלך השפיעו על המשכורת?

    ת.אם אני צירפתי? לא יודע. לא. כל המסמכים שהיו לי הגשנו.

    ש.אתה מצפה שנאמין לך הן ברמת התארים.

    ת.יש לך מסמך מעולה, תלוש משכורת. קח את השכר ב 98' ואת התלוש היום ותראה. איזה מסמכים אתה רוצה?

    ש.מה היה התפקיד שלך באותו מועד קובע עם מ'? בסוף 98'.

    ת.מה היה באמת או מה שהיא כתבה בתביעות שלה?

    ש.מה היה התפקיד שלך.

    ת.עובד רגיל מן המניין. (ההדגשה אינה במקור, ל.ד-ח)

    ש.לא היית רכז צוות?

    ת.לא.

    ש.עובד רגיל מן המניין אחרי כל השנים האלה?

    ת.אין דבר כזה רכז צוות. עובד רגיל מן המניין עד היום. (ההדגשה אינה במקור, ל.ד-ח)

     

    בהמשך בחקירה החוזרת הצהיר הנתבע:

    ש.תספר עכשיו לבית המשפט מיום תום השיתוף שלך למה אתה מתכוון "עובד רגיל מן המניין".

    ת.עובד. אני עובד רגיל מן המניין היום חד וחלק. היתה תקופה מסוימת, שהיא מגחכת שם. קיבלתי מינוי להתקדם לתפקיד בשנת 2000 בערך ואז לקחו לי את הדבר הזה, אחרי תקופה מסוימת שהייתי במקום מסוים **** קיבלתי חזרה את הדרגה הזאת, אח"כ שיצאתי לחו"ל חזרתי להיות עובד מן המניין ומאז שחזרתי לארץ נשארתי להיות עובד מן המניין עד היום. (ההדגשה אינה במקור, ל.ד-ח)

    ש.ומה קרה מאז תום השיתוף שהמשכורת שלך צמחה?

    ת.המשכורת משנת 98' עד היום, למיטב זכורני, הוכפלה פלוס. פי 2 ממה שהיתה אז.

    ש.מה גרם לכך?

    ת.הסכמי שכר כנראה של ה**** עם ****, לימודים. (ההדגשה אינה במקור, ל.ד-ח).

    ש.הוא שאל אותך איזה אסמכתאות על כך שלמדת?

    ת.יש תעודות של הלימודים. להוציא אותן?

     

63. מכאן, הנתבע לא הוכיח שהשינויים בשכרו, לאחר מועד הקרע, קשורים בהתפתחות מקצועית מאוחרת לתקופת השיתוף, ומעדותו אף עולה באופן ברור ששינויים אלה הינם פירות העץ המשותף, ובכלל זה בהסכמי השכר. בנסיבות אלה המדובר בזכויות משותפות שנדחו למועד מאוחר, קרי מועד התשלום בפועל. יפים לעניין זה דבריו של השופט שנלר בעמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 3069-05-10 פלוני נ' פלונית (מאגרים 24.10.2011)‏‏:

    "השיקולים לגישה לפיה השכר יחושב לעת הגירושין, כוללים בין השאר, את הנימוק לפיו זכותה של הגרושה התגבשה במועד הפירוד, אך יישום ומימוש הזכות נדחה למועד עתידי. לכן שינויים בשכר הנובעים מקידום מקצועי לאחר הגירושין ותוספות שכר שניתנו לאחר הגירושין, אינם נובעים ממהלך החיים המשותפים. מנגד, השיקולים לגישה האחרת, כוללים בין השאר את הנימוק כי אלמלא בסיס השכר אליו הגיע הפורש בעת הגירושין לא היה מגיע הפורש לאותו שכר עתידי. בנוסף, כי אם אכן הייתה מקבלת הגרושה, בעת הפירוד, את הזכויות העתידיות ואף תוך כדי היוונן, ניחא. אולם, מעת שלא קיבלה אותן בעת הגירושין והוסכם כי הגרושה תקבלן במועד עתידי, הרי כנגד העיכוב תהא זכאית הגרושה לשכר כפי שיהיה במועד הפרישה."

     

64. לפיכך, הנני סבורה שהדרך הנכונה והצודקת לקבוע שהתובעת תהנה מהזכויות הפנסיוניות שצבר הנתבע עד למועד פרישתו, בבחינת "פירות" העץ אותו נטעו יחדיו. לכך יש להוסיף שהמדובר במסלול של פנסיה תקציבית, כך שהפירות שצמחו עד למועד הפרישה בהכרח לא היו צומחים ומתקבלים אלמלא התקופה הראשונה של השיתוף. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בתמ"ש 010612/98 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים) (להלן: " "פרשת פלונית"):

    "במקרה של תקופת נישואין ארוכה, לא בנקל ניתן יהא לנתק את הקשר בין החיים המשותפים לפני הפירוד לקידומו של בן הזוג בעבודה לאחר הפירוד. בקידום זה כאמור מגולמת גם תרומתו של בן הזוג השני לאורך השנים, ואם כי ודאי יהיו מקרים שהקידום המאוחר כלל אינו קשור לתרומת השנים הקודמות, הנטל להוכיח ניתוק בין הקידום לאחר הפירוד לבין תקופת הנישואין מוטל על הטוען לכך."

     

65. בנוסף, כפי שצויין בחוו"ד המומחה, כבר ביום 15.9.03, קרי כ- 4.5 שנים לאחר המועד הקובע, הנתבע היה זכאי לאחוזי הצבירה המקסימליים (76% פנסיה מתוך השכר הקובע), ומשכך, תקופת עבודתו לאחר תאריך זה לא זיכתה אותו בשיעורי פנסיה נוספים, מעבר לאלו שצבר. על כן, המדובר בתקופה קצרה לאחר מועד הקרע, וגם עובדה זו, מטה את הכף לטובת התובעת. לעניין זה אפנה לקביעותו של כבוד השופט גיוסי בעמ"ש 50188-02-17 שם קבע:

    "נסיבות המקרה הספציפי הן שיכתיבו את התוצאה ... השיקולים שעל בית המשפט לשקול יהיו תקופת הנישואין – ככל שהיא ממושכת, הנטייה תהיה לאימוץ השכר בעת הפרישה, משזו מקימה מעין חזקה בדבר תרומה בלתי מבוטלת של בן הזוג להתפתחותו המקצועית של בן הזוג האחר. ... יש להתחשב במשך תקופת הצבירה לאחר מועד הקרע, וככל שזו ארוכה יותר כך יש לפנות לשכר במועד הקרע ...".

     

    עוד אפנה לבע"מ 5210/18 (פלוני כנגד פלונית, פורסם בנבו) שעניינו בקשת רשות ערעור על פס"ד הנ"ל, שנדחתה, שם פסקה כבוד השופטת ברק ארז:

    "בנסיבות המקרה דנן, התבסס האיזון על משך נישואי הצדדים ותוחלת העבודה הצפויה למבקש לאחר מועד הפירוד, כאשר אלו נשקלו לצד ייחודיותו של הסדר הפנסיה התקציבית, וההבדלים המשמעותיים בינו לבין הפנסיה הצוברת לה זכאית המשיבה".

     

66. בסייפא אציין שחיזוק נוסף לקביעתי לעיל, קשורה בהסכמת הנתבע לרישום הערה לטובת אשתו השנייה, בהתאם למשכורתו ביום הפרישה, ואסביר; כזכור, הנתבע נישא פעם נוספת, לגב' *** (האישה שנייה), ביום 31.12.98. לימים הצדדים התגרשו ומועד הקרע נקבע ליום 31.10.13, קרי הצדדים היו נשואים 14.10 שנים. עת נפרדו, חתמו על הסכם גירושין, במסגרתו הסכימו על איזון זכויות, כך שנרשמה הערה לטובת הגב' *** (האישה שנייה) על זכויות הנתבע ביחס לתקופת השיתוף, ממשכורתו ביום הפרישה. כאשר ביקש הנתבע להסביר את סירובו לנהוג באופן דומה בהליך לפניי, מקום בו באותה מחלוקת הביע הסכמתו ולא מצא שיש בכך פגיעה זכויותיו, לא ידע לתת הסבר רציונלי והתפתל באמתלות שונות המונעות מדיעות אישיות, וכפי שהצהיר:

     

    "ש.אם ככה יש לי שאלה אחת והיא של ילדים בכיתה ג', אז למה ל*** (האישה שנייה) אתה מסכים ונרשמה הזכות שלה? לחני כן נרשמה והיא תקבל לפי הפנסיה הסופית שלך. למה?

    ת.אסביר לך אבל לא מתמטיקה כי אני לא מבין מתמטיקה. ההבדל ש*** (האישה שנייה) בן אדם והיא לא. (מצביע על התובעת). אני לא יודע מה נתנו ל*** (האישה שנייה) אבל בגלל ההתנהגות ובכלל הכל אני איתה, כל מה שאמרו הסכמתי. זה ההגינות וזה המצפון.

    ....

    ש.אקבל את ההנחה הלא נכונה שלך שמ' ו*** (האישה שנייה) היו אתך אותו מספר של שנים, נניח. למה *** (האישה שנייה) תקבל לפי שיעור הפרישה שלך בפועל ומ' לא?

    ת.אני את כל החישובים, הפרשנויות המשפטיות, לא מבין בזה. בשביל זה יש רואה חשבון, עורכי דין, שאני משלם להם. זה הכל. היא נהנית מזה שהיא בעצמה ***** אז היא משתעשעת לה, ככה לקח 8 שנים להתגרש ממנה. אני מחפש את הצדק למרות שהוא בדרך כלל לא בבית משפט.

    ש.למה לא חיפשת צדק עם *** (האישה שנייה)?

    ת.כי זה לא הגיע לבית משפט, הגענו ל הסכם ביומיים.

    ש.אני אומר לך שנתת לה שיעור להעברה גבוה בהרבה ממה שהיא צברה.

    ת.יעני אתה אומר שדפקו אותי. " (עמ' 35-36 לפרוטוקול)

     

    הנה כי כן, מדברי הנתבע בעצמו, הסיבה לדידו יש לנהוג בדין שונה בשתי הנשים הינו "ש*** בן אדם" והנתבעת לא. טיעון זה לא מצאתי לקבל; כמפורט לעיל, הנתבע לא הציג ולו ראשית ראייה ממנה ניתן ללמוד שלאחר שנפרד מהתובעת פעל והגדיל את הכנסתו באופן עצמאי שאינו קשור עם העץ שניטע בתוקפת השיתוף. בהתאמה, לא הוכיח הנתבע שבתקופה מהלכה היה נשוי לאשתו השנייה, חל גידול עצמאי בשכרו, המזכה אותה בחלק ממשכורתו ביום הפרישה, אותו יש להוריד מחלקה של התובעת, באופן בו אינו מהווה חלק מפירות העץ. עובדה זו מקבלת משנה תוקף בשל חוות דעת המומחה, עליה לעניין זה לא חלק הנתבע, ולפיה, עוד ביום 19.3.03 צבר את אחוזי הצבירה המקסימליים, קרי בחלוף כ- 5 שנות שיתוף עם אשתו השנייה. בנסיבות אלה, על דרך הקל וחומר, מקום בו עיקר משכורתו המהווה את הבסיס לשכר ביום הפרישה הינה פרי מאמץ משותף עם התובעת, זכאית היא באותו האופן.

     

    לעניין קופת הגמל:

     

67. בכתב תביעתה המתוקן טענה התובעת שעל פי אישור ממעסיקו של הנתבע, בשנת 2001 היו רשומות על שמו שתי קופות, שנצברו בתקופת השיתוף ונפרעו לאחר מכן, קופת גמל מפעלית אשר התנהלה אז בבנק יהב וקופת גמל פנימית שהתנהלה אז בבנק הפועלים . מכאן, עתרה לחייב את הנתבע לשלם לה מחציתן, לפי השווי עד למועד הקובע, וזאת בהתאם להוראות פס"ד. טענה זו מצאתי לדחות משלושה טעמים עיקריים;

     

    הראשון – משלא נטען טיעון זה במסגרת כתב הבקשה המקורי שהוגש בשנת 2017 כי אם במסגרת בקשה שהוגשה משך ההליך, המדובר בהרחבת חזית. אציין שכאמור לעיל ביום 11.2.19 הוריתי על הגשת כתב תביעה, שכן הליך זה נפתח כבקשה, יחד עם זאת, במסגרת החלטתי מאותו היום לא התרתי הרחבת הסעדים , ואף צויין ברחל בתך הקטנה שכתב התביעה יתייחס לסעדים מושא הבקשה.

     

    השני- שהתובעת זנחה טענתה, וזו לא מצאה מקומה גם בכתבי הסיכומים כמו גם משלא הוגשה כל בקשה להשלמת חוות הדעת, חרף החלטה המורה לעשות כן.

     

    השלישי- היעדר הוכחה; זולת העלאת הטענה באופן לקוני, לא הוצגה כל ראייה. אמנם, ביום 27.7.18 נענה בית המשפט לבקשת התובעת (המאוחרת לכתב התביעה המקורי) והורה למומחה להתייחס לטענה זו. ואולם, מעדכונים שהוגשו ע"י המומחה ביום 1.1.19 ו- 27.1.19 עולה שלא הומצאו לידיו המסמכים הדרושים לצורך השלמת חוות דעתו במחלוקת זו. חרף זאת, והודעות מאוחרות מטעם הנתבע בדבר חתימה על ייפוי כח לטובת מומחה, לא הוגשה חוות דעת המומחה לעניין זה כמו גם לא הוגשה כל בקשה מטעם התובעת, מה שמחזק את המסקנה שזנחה טענתה זו. לכך יש להוסיף שבעדותה, אישרה התובעת שקיבלה את חלקה בקופת הגמל (ראה עדותה בעמ' 23 שורות 27-28 ועמוד 24 שורות 6-7).

     

    סוף דבר;

     

    מכל האמור לעיל מצאתי לקבל את התביעה בחלקה ולקבוע שהוראות החוק חלות בעניינו, ויש ליישמן באופן בו התובעת תהא זכאית לקבל את חלקה ממשכורת הנתבע ביום הפרישה. מכאן, הנני מורה, כדלקמן:

     

68. אני מאמצת את קביעות המומחה כאמור בחלופה שנייה בחוות דעתו מיום 31.1.18 (שהוגשה לתיק ביום 22.2.18) והפסיקתא המתוקנת מיום 18.3.19, ונותנת להן תוקף של פס"ד. המומחה יעדכן את הפסיקתאות, וניתן להגישן לחתימתי.

     

69. טענות התובעת בשאלת חיוב הנתבע בתשלום קופות הגמל, נדחית.

     

70. לאחר ששקלתי את שאלת ההוצאות ושכ"ט, ונתתי דעתי בין היתר להימשכות ההליך, הבקשות וההחלטות שנדרשו מסגרתו, מספר הדיונים וההוצאות להן נדרשה התובעת, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאותיה בסך 7,000 ₪ וכן שכ"ט בסך 10,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה על פי דין החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

     

    בזאת תמה המחלוקת לפניי.

     

    פס"ד מותר בפרסום בהשמטת כל פרט מזהה ובכפוף לתיקוני הגהה.

     

    המזכירות תמציא פס"ד לצדדים ותסגור את התיק.

     

    ניתן היום, י' סיוון תשפ"ב, 09 יוני 2022, בהעדר הצדדים.