ח.א.ש. נ' מדינת ישראל

השופט מ' מזוז:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ד' סלע) מיום 30.5.2016 בת"פ 54345-02-15, בגדרו נגזרו על המערער 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו, מאסר מותנה וכן תשלום פיצויים למתלונן, וזאת בגין ביצוע עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, החזקת סכין וקשירת קשר לפשע.

2. ביום 18.10.2015 הוגש כתב אישום מתוקן נגד המערער (יליד 1996) ואדם נוסף (להלן: רביע, יליד 1994), במסגרת הסדר טיעון שגובש בין הצדדים, לפיו קשרו השניים קשר לגנוב משאית בה נהג תאופיק חלאף (להלן: המתלונן) ולהעבירה לשטחי הרשות הפלסטינית. השניים הצטיידו בסכינים וביום 9.2.2015, בשעה 10:00 לערך, עת הגיע המתלונן עם משאיתו לשדה פתוח בקרבת כפר קרע לצורך ריקון מיכל המים שעל המשאית, ניגשו אליו ובאיומי סכין הורו לו לרדת מהמשאית. בפחדו מהם נענה המתלונן לדרישתם וירד מהמשאית, והשניים עלו במקומו. לאחר שלא הצליחו להתניעה, הורו למתלונן באיומי סכין לעלות חזרה למשאית ולנהוג בה. המתלונן התיישב במושב הנהג והחל בנסיעה כשהמערער ורביע יושבים במושב שלצדו. כעבור נסיעה קצרה הורו השניים למתלונן לעצור בצד הדרך ליד חורשה, נטלו ממנו את הטלפון הנייד שלו ודרשו ממנו לרדת מהמשאית. לאחר ששוב לא הצליחו להתניע את המשאית לבדם, הורו לו באיומי סכין לעלות למשאית ולהמשיך לנהוג בה. המתלונן עלה חזרה ונהג בהתאם להוראותיהם לכיוון חברון. סמוך לפני הגעת המשאית למחסום הצבאי שליד כפר חווארה באזור חברון, הורו השניים למתלונן לעצור בצד הדרך. המערער ירד מהמשאית ועלה לרכב אחר שהמתין להם בצד הדרך, בעוד המתלונן ממשיך בנסיעה על-פי הכוונתו של רביע. כשהגיעה המשאית למחסום הצבאי, הבחין רביע בניידת משטרה וברכבים צבאיים שעצרו בצד הדרך, והחליט להימלט מהמשאית. רביע הורה למתלונן לעצור בצד הדרך, נטל ממנו את מפתחות המשאית, ירד והחל לברוח בריצה מהמקום. השניים נעצרו באותו היום במבנה נטוש בסמוך למחסום הצבאי.

3. ביום 24.6.2015 הורה בית המשפט המחוזי על שחרור המערער לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית "מלכישוע", החל מיום 30.6.2015. המערער שולב תחילה באשפוזית לגמילה פיזית, ולאחר מכן שולב בקהילת הבוגרים. רביע נותר עצור עד תום ההליכים.

4. ביום 19.10.2015 הורשעו המערער ורביע, על-פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק), שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 402(ב) ו-29 לחוק, והחזקת סכין לפי סעיפים 186 ו-29 לחוק. במסגרת עסקת הטיעון הוסכם כי הטיעון לעונש יהיה חופשי לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן, כמתחייב על-פי דין נוכח גילם הצעיר של השניים בעת ביצוע העבירות.

5. תסקיר ותסקיר משלים בעניינו של המערער נערכו עת שהה ב"מלכישוע", ופרשו את נסיבותיו האישיות: רווק בן 19, בן למשפחה מרובת ילדים כאשר אביו נשוי לשתי נשים, שהתגורר בבית הוריו בכפר קרע ועבד לסירוגין כמכונאי רכב במוסכים שונים. המערער תיאר רקע של משפחה מסוכסכת, קשרים חברתיים שוליים, ושימוש בסמים מאז היותו כבן 16. במסגרת התסקיר הראשון התרשם שירות המבחן כי המערער מתקשה להתמודד עם גבולות חיצוניים ונוטה לבחון את חייו על-פי שיקולי רווח והפסד. התסקיר המשלים הציג תמונה חיובית יותר, לפיה המערער נטל אחריות על מעשיו וביטא תחושות צער, בושה ואשמה ביחס לעבירות שביצע, על רקע התמכרותו הקשה לסמים. עוד צוין במסגרת התסקיר המשלים כי לאחר סיום הטיפול ב"מלכישוע" מבקש המערער להמשיך בטיפול במסגרת הוסטל כחצי שנה נוספת, ולאחר מכן להעתיק את מקום מגוריו למקום אחר כדי להימנע מהתדרדרות ומחזרה לשימוש בסמים. הצוות המטפל התרשם כי המערער עבר תהליך משמעותי וכי הוא מתנהל במסגרת הטיפולית בצורה רצינית ואחראית וללא בעיות משמעת. גם שירות המבחן התרשם כי רגשות החרטה של המערער כנים והאמפתיה שלו כלפי המתלונן אמיתית, ולכן המליץ להטיל עליו צו מבחן למשך 18 חודשים, במהלכו ימשיך שירות המבחן לעקוב אחר התהליך הטיפולי שלו ב"מלכישוע", ובהמשך ישלבו במסגרת טיפולית אמבולטורית בקהילה, וכן המליץ על הטלת ענישה מותנית משמעותית. שירות המבחן המליץ כי אם בכל זאת יישלח המערער לעונש מאסר בפועל, ישולב בטיפול ייעודי למכורים בין כותלי בית הסוהר.

6. במסגרת הטיעונים לעונש, טענה המדינה כי יש להטיל על המערער ורביע מאסר בפועל ברף העליון של מתחם הענישה, הנע לשיטתה בטווח שבין 3 ל-6 שנות מאסר, וכן עתרה להטיל עליהם מאסר מותנה, קנס ופיצוי משמעותי למתלונן. המדינה הדגישה את חומרתה של עבירת השוד ואת הפגיעה הקשה במתלונן - נהג משאית הטעון הגנה מצד בית המשפט בהיותו "טרף קל", נוכח התנהלותו לבד בדרכים בעודו מופקד על רכוש רב ויקר ערך. עוד ציינה המדינה לחומרה כי מדובר במעשים שתוכננו מראש על-ידי השניים והתאפיינו בתחכום. באשר למערער טענה המדינה כי חומרת העבירות, אשר בצדן עונש כבד, מצדיקה להעדיף את שיקולי ההרתעה והגמול על פני השיקול השיקומי, ולפיכך סברה כי אין לאמץ את המלצת שירות המבחן בעניינו שנתנה משקל בלעדי לשיקול השיקום. על אף המוטיבציה הטיפולית שהביע המערער ונטילת האחריות, סברה המדינה כי יש צורך בהרתעה כדי להחזירו למוטב, וכי יש לנתבו לטיפול במסגרת מאסר.

באת-כוח המערער עתרה, מנגד, לאמץ את המלצת שירות המבחן וליתן משקל בכורה לשיקול השיקום, כמו גם לגילו הצעיר בעת ביצוע העבירה (18 וחמישה חודשים), לנסיבותיו האישיות הקשות, להודאתו המידית במשטרה ובהמשך להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, לחרטה שהביע והאמפתיה שגילה כלפי המתלונן, ולאחריות המלאה שנטל על מעשיו ועל תוצאותיהם. נטען כי מדובר באירוע יחיד וחריג שאינו מאפיין את המערער, שכן עברו הפלילי (עבירות רכוש שעבר עת היה כבן 14-13) אינו מכביד, מה גם שבפועל לא נגרם נזק ממשי למתלונן שכן הרכוש לא נלקח בסופו של דבר והמתלונן לא נפגע. באת-כוח המערער ציינה כי מאז נכנס המערער ל"מלכישוע", ציית באופן מלא לכל תנאי השחרור ועמד בכל דרישות המסגרת, על אף שמדובר בתנאים שאינם קלים מתנאי מעצר. באת-כוחו הדגישה כי המערער הינו בעל מוטיבציה אמיתית לבצע שינוי מהותי בחייו, וכי קיים חשש ששליחתו למאסר בפועל תוריד לטמיון את ההליך הטיפולי שעבר עד כה.

המערער עצמו הביע צער וחרטה על מעשיו בפני בית המשפט, וטען כי הוא יצא לדרך חדשה לתיקון דרכיו, וביקש הזדמנות להמשיך בה.