ח'שיבון נ' כפר כנא מועצה מקומית ואח'

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים

עסקינן בתביעה כספית- נזיקית על סך 250,000 ש"ח במסגרתה עתר התובע שהינו סוכן נסיעות במקצועו ובמקביל איש ציבור ומנהל עמותות הצדק והשוויון, כי בית המשפט יחייב את הנתבעים לפצותו בגין נזקיו אשר נגרמו בעקבות לשון הרע, רשלנות, הטעיה ותרמית, שקר מפגיע והפרת חובה חקוקה.

הנתבעת מס' 1 (להלן: "המועצה") הינה מועצה מקומית ועל פי הנטען היא המפרסמת והמוציאה לאור של הודעת הפרסום בה עסקינן וכן היא המעבידה ו/או השולחת של יתר הנתבעים. הנתבע מס' 2 (להלן: "חכרוש") היה גזבר המועצה במועדים הרלוונטיים. הנתבע מס' 3 (להלן: "עו"ד טאהא") שימש כיועמ"ש של המועצה במועדים הרלוונטיים. הנתבע מס' 4 (להלן: "בנא") כיהן כדובר המועצה במועדים הרלוונטיים ועל פי הנטען היה מי שערך, שלח ופרסם את הודעות הפרסום נשוא התובענה. הנתבע מס' 5 (להלן: עו"ד עואודה") הינו אחיו ו/או שותפו ו/או שלוחו של עו"ד מחמוד עואודה אשר פתח תיק מס' 10-04108-04-4 בלשכת ההוצל"פ בנצרת.

התובע טוען, כי ביום 20.7.10 התקשרו אליו אנשים בכדי לברר את פשר ההודעה שפורסמה באתרי אינטרנט (להלן: "ההודעה הראשונה") במסגרתה נטען, בין היתר, כי המועצה הגישה נגדו תביעה משפטית מאחר וקיבל ממנה כספים באופן בלתי חוקי. לטענתו, הוא ראה את הפרסום באתר Bokra ופנה לעורך התורן של האתר שטען, כי ההודעה התקבלה בדואר אלקטרוני מטעם בנא. בעקבות שיחתו עם העורך התורן הוסרה ההודעה מאתר האינטרנט, ברם מבירור שעשה עלה, כי ההודעה התפרסמה בשני אתרים נוספים.

התובע טוען, כי פנה לבנא בבקשה בהולה לחזור מפרסום לשון הרע בזדון והתראה טרם נקיטת הליכים משפטיים. לטענתו, בנא השיב, כי העובדות שפורסמו נכונות וביקש את החזרת הכספים שנגבו ביתר. התובע טוען, כי קיבל עותק מההודעה המקורית שנשלחה לאמצעי התקשורת ובמסגרתה נטען שהמועצה הגישה נגדו תביעה משפטית בבית משפט השלום בנצרת בגין קבלת כספים ממנה באופן בלתי חוקי וכי היא בקשה ממנו להחזיר כספים אשר קיבל במסגרת תיק הוצל"פ, למרות שכבר קיבל את הכספים לפני כמה שנים. עוד נאמר בהודעה, כי לטענת המועצה הוא קיבל 62,000 ₪ בשנת 2003 ואף על פי כן הגיש את פסק הדין להוצל"פ בשנת 2004 והחל לקבל כספים מתיק האיחוד. רק לאחר שמחלקת החשבונות במועצה בדקה את העניין התברר שהתובע קיבל את הכספים בצורה לא נכונה, פנה עו"ד טאהא לעו"ד עואודה אשר נעתר לבקשתו וסגר את התיק אולם התובע פתח את התיק מחדש. עוד נטען, כי עו"ד טאהא כבר הגיש תביעה נגד התובע לשם החזרת הכספים באופן מיידי. בהודעה צוין, כי המועצה שוקלת להגיש תלונה במשטרה נגד התובע.

לטענת התובע, רוב נוסח ההודעה הוא כזב ושקר מפגיע והיא נוסחה ופורסמה בחוסר תום לב ובהיעדר ניקיון כפיים. לטענתו, ההודעה מהווה עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965.

התובע טוען, כי בחיפוש שערך לא עלה בידו למצוא תביעה שהוגשה נגדו, כפי שנטען, ותחת זאת ביום 24.7.10 נודע לו שביום 13.7.10 הוגשה נגדו בקשה בטענת פרעתי.

לטענתו, המועצה ופקידיה היו מודעים לפתיחת תיק ההוצל"פ, לגביית כספים על ידי עורך דין משוחרר מייצוג, להעברת הכספים מקופת המועצה לחשבונו הפרטי של עו"ד עואודה, ליריבות בין התובע לעו"ד עואודה ובין היתר הגשת תלונה נגדו בלשכת עורכי הדין והגשת תביעה נגדו.

עוד טוען התובע, כי הגיש בקשה לצו מניעה ובקשתו לסעד זמני נדחתה. התובע ציין, כי בהחלטה נקבע שהסעד הזמני מתרוקן מתוכנו ואין עילה לקיומו מאחר והפרסום כבר בוצע ועומדת בפניו הזכות להגשת תביעה בעילת לשון הרע. עוד נקבע, כי איזון האינטרסים בין זכות הציבור לדעת וזכות התובע לשם טוב פועל לרעת התובע. במסגרת החלטה זו חויב התובע בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪ + מע"מ כחוק.

לטענתו, ביום בו ניתנה ההחלטה המפורטת לעיל פורסמה הודעה (להלן: "ההודעה השנייה") באתר אינטרנט וחמישה ימים לאחר מכן פורסמה הודעה בעיתון. לטענתו, הודעת העיתונות שפרסמה המועצה מטעה את הציבור ופוגעת בו בזדון. התובע ציין, כי בכותרת המודגשת של ההודעה נכתב, כי בית משפט השלום בנצרת דחה את תביעתו של התובע וחייב אותו בתשלום הוצאות בית משפט ושכר טרחת עורך דין. עוד טוען, כי בהודעה מופיעות טענות שקריות ו/או לא נכונות המפנות לפרוטוקול הדיון מיום 25.7.10 ולהחלטת בית המשפט מהמועד האמור וטענות אלו שונות לחלוטין וחורגות מנוסח הפרוטוקול וההחלטה באופן ניכר. התובע טוען, כי ההודעות נשוא התובענה אינן נכונות והן שקריות ומטרתן היחידה הינה לפגוע בו, בשמו הטוב, באמינותו ובמעמדו בחברה.

התובע טוען, כי פנו אליו אנשים רבים ובקשו הבהרות לאמור בפרסומים ואף האשימו אותו בנטען בפרסום. הדבר גרם לשיבוש בסדר יומו, עוגמת נפש ובזבוז זמן מיותר להבהרות בפני הפונים אליו. כן זה פגע במעמדו כאיש ציבור מוכר בהיותו מנהל עמותת הצדק והשוויון. בשל הפרסומים הוא לא התרכז בעבודתו, עשה טעויות, לא ניהל זמני נוכחות במשרד, שכח התחייבויות, לא עמד בהבטחות ואבד לקוחות. לטענתו, בכפר נפוצה שמועה לפיה גנב כספי ציבור מקופת המועצה והדבר התגלה וכי בית המשפט דחה את תביעתו וחייב אותו בהוצאות. התובע טוען, כי הפגיעה בשמו הטוב פגעה בפרנסתו. עוד טוען, כי התנהגות הנתבעים גרמה ועלולה לגרום לו לנזקים חמורים ובין היתר לפגיעה במצבו הנפשי.

התובע עתר, כי בית המשפט יחייב את הנתבעים להתנצל בפניו, לפרסם הכחשה והתנצלות, לחייב את המועצה ו/או את עו"ד עואודה להחזיר לתיק ההוצל"פ כספים שהועברו ו/או נגבו שלא כדין ולשלם לו את סכום התביעה.

לטענת הנתבעים מס' 1-4 דין התביעה להדחות בין היתר מאחר ואין בתביעה תשתית עובדתית הקושרת אותם לתביעה. לטענתם, אין עילת תביעה נגדם ואין יריבות בינם לבין התובע. לטענת הנתבעים, התובע מגיש תביעה אישית נגד עובדי המועצה בכדי לגרום למועצה להיכנע ללחציו. הנתבעים טוענים, כי דין התובענה שהוגשה נגד הנתבעים 2-4 להדחות בשל העדר עילה ו/או יריבות וכי יש להם חסינות מכוח סעיף 7א לפקודת הנזיקין.

לטענת הנתבעים, התובע מנסה ליחס להם מעשים לא חוקיים אשר לא התרחשו. לטענתם, התובע פרסם בכלי התקשורת הודעה נגדית וצירף אליה את כתבת המועצה. הנתבעים טוענים, כי בהודעתו תקף התובע בחריפות את המועצה ועובדיה, וביניהם הנתבעים, ופגע בשמם הטוב. לטענתם, העובדה שהתובע הגיש את המודעה האמורה מקנה למועצה זכות לידע את הציבור אודות העניין ואין בכך יסוד לתביעת התובע.

הנתבעים טוענים, כי האמור בפרסום נשוא התובענה הינו אמת ואין בפרסום בכדי להקים לתובע עילת תביעה נגדם. הנתבעים טוענים, כי ניתן פסק דין אשר חייב את המועצה לשלם לתובע סכום כסף במסגרת ת.א. 4096/99. הנתבעים טוענים, כי בכתב התביעה שהגיש התובע בתיק 4470-06-08 ישנה הודאה של התובע בדבר תשלום סכום פסק הדין במלואו. לטענתם, כיום מבקש התובע לגבות את הסכום האמור, על אף שכבר גבה אותו והכל על חשבון הקופה הציבורית. לטענת הנתבעים, הסכום אשר נפסק, כי על המועצה לשלם לתובע במסגרת התובענה אשר התנהלה ביניהם שולם במלואו בשנת 2003, בדרך של קיזוז, והתובע אישר קבלת הכספים ופירעון החוב. הנתבעים מוסיפים, כי בשנת 2004 נפתח תיק הוצל"פ לשם ביצוע פסק הדין, על אף שכבר נפרע. לאחר פנייה של הנתבע מס' 3 לנתבע מס' 5 סגר האחרון את התיק אולם התובע הגיש בקשה להחייאת התיק בטענה, כי בא כוחו פעל לכאורה ללא הרשאה ובדרך זו הוא נהנה מתשלומי היתר המועברים לתיק מתיק האיחוד. בעקבות האמור, הגישה המועצה בקשה בטענת פרעתי למתן צו להחזרת הכספים.

הנתבעים טוענים, כי מהאמור לעיל עולה, כי אופי הפרסום בו עסקינן הינו אמתי ונכון. לטענתם, גם תוכן הכתבה אשר פורסמה לאחר הדיון בבקשה לצו מניעה זמני הינו אמת. לטענת הנתבעים, אין בפרסום הנטען לשון הרע וכן עומדות להם ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע לרבות הגנת אמת דיברתי. כמו כן, הם מכחישים את הנזקים הנטענים ו/או קיומו של קשר סיבתי בינן לבין פעולותיהם.

אציין, כי במסגרת כתב התביעה העלה התובע טענות נגד עו"ד עואודה וטען, כי פתח את תיק ההוצל"פ האמור וגבה את הכספים שהתקבלו מהמועצה ללא ידיעתו ו/או הסכמתו. כן טען, כי מעשיו ומחדליו הנטענים של עו"ד עואודה אינם הולמים את מקצועו ומהווים עבירה על חוקי וכללי לשכת עורכי הדין. לטענתו, המעשים האמורים הציתו את המחלוקת בינו לבין הנתבעים וגרמו לנזקיו. הנתבע מס' 5 הגיש כתב הגנה במסגרתו פירט את טענותיו המכחישות את טענות התובע. כמו כן, הנתבע מס' 5 הגיש בקשה להפקדת ערבות וניתנה החלטה ביום 5.10.11 לפיה על התובע להפקיד ערבות להבטחת הוצאות הנתבע מס' 5 מהנימוקים שפורטו שם. ביום 7.12.11 ניתנה החלטה לפיה התובענה נגד הנתבע מס' 5 נמחקה משלא הפקיד התובע את כספי הערבות כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט.

הראיות

התובע והנתבעים מס' 2-4 הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף העיד עו"ד עואודה. הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.