ח'יר נ' בן אסיאג

פסק - דין

בפניי בקשת הנתבע להורות על מחיקת התביעה על פי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984.

התביעה העיקרית הינה תביעה כספית בגין שכ"ט המגיע לתובע, לטענתו, בעקבות ייצוג משפטי שהעניק לנתבע לשם הכרה בפגיעה אורטופדית ממנה סבל כאירוע במהלך ועקב שירותו הצבאי.

אעיר בפתח הדברים כי למרות שמדובר במחלוקת כספית פשוטה, דחה התובע כל ניסיון להליך של גישור ו/או פישור ו/או בוררות בפני לשכת עורכי הדין. התובע עמד על כך ובתוקף שההליך המשפטי ינוהל עד תום על מנת להוכיח את שקריו של הנתבע (ועוד ביטויים דומים כמפורט בהודעה בכתב מיום 24.12.09).

ביום 24.1.11, ניתנה החלטה מפורטת אשר מתייחסת להליך גילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלות בהתאם לדרישת הנתבע. בסעיף 6 להחלטה הנ"ל ציוויתי על התובע להעביר אל ב"כ הנתבע "תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין ומפורט, אליו יצורף העתק מכל המסמכים שיגולו".

ההחלטה הנ"ל לא קוימה כמתחייב, ובעקבות כך שב הנתבע ועתר לבית המשפט לחייב את התובע בהעברת המסמכים. בעקבות התכתבויות בין הצדדים אשר מכחישות אחת את רעותה, קבעתי ישיבה מיוחדת, אשר התקיימה ביום 13.12.11, על מנת לשמוע את טיעוני הצדדים. הטענות שהועלו באותה ישיבה ו"רוח המלחמה" שריחפה באוויר הביאו אותי לציין בפתח ההחלטה בתום הדיון הנ"ל כדלקמן: "מי שיושב באולם בית המשפט ושומע מן הצד את טענות הצדדים, בוודאי גיבש לעצמו תמונה שמדובר בתיק של מליון ₪ או סכום דומה. התיק שבפניי פשוט ביותר, ועניינו עתירת התובע כעו"ד לחייב את הנתבע בשכ"ט בסכום של כ- 27,000 ₪". בתום ההחלטה הנ"ל קבעתי כי אתן החלטה סופית לאחר עיון חוזר בכל הטענות.

לאחר עיון חוזר בטענות הצדדים, ונוכח האשמות הדדיות קשות של ב"כ הצדדים, החלטתי לקבוע ישיבה מיוחדת על מנת שהצדדים ימסרו במעמד הדיון אחד למשנהו העתק מכל המסמכים השנויים במחלוקת (אשר לגביהם היו טענות סותרות "מסרתי" ו"לא מסרת").

בדיון שהתקיים ביום 16.2.12 מילא ב"כ הנתבע את כל המוטל עליו, ואילו ב"כ התובע אמר כי אין לו מסמכים להעביר לצד השני. בעקבות כך נתתי החלטה מפורטת ביום 16.2.12 בה שבתי והוריתי לתובע לקיים את ההחלטה מיום 24.1.11 (החלטה שניתנה לפני יותר משנה), תוך שאני מאריך עבורו (לפנים משורת הדין, יש לומר) את המועד לקיום ההחלטה ל- 15 ימים נוספים.

שוב לא קיים התובע את ההחלטה הנ"ל, ושוב נאלצתי להידרש לבקשות בעניין זה עד שהחלטתי ביום 3.4.12 כי סעיף 6 להחלטה מיום 24.1.11 לא קוים עד לאותו מועד. הוספתי וציינתי "לפנים משורת הדין אני מאריך את המועד עד 15.1.12 במסירה אישית אחרת אשקול מחיקת כתב התביעה".

שוב התובע לא קיים את ההחלטה הנ"ל, ועקב כך הוגשה הבקשה הנוכחית מטעם הנתבעת להורות על מחיקת כתב התביעה. בקשה זו הועברה לתגובה, בה ציין התובע כי כל המסמכים שהוצהר עליהם כבר גולו לנתבע, ולמען הסר ספק הוא שולח בפקס את כתב התביעה על נספחיו. בהתאם להחלטה שלי הגיש ב"כ הנתבע תשובה פרטנית לתגובה זו ובה הוא דוחה את טענות התובע.

בשים לב לנתונים שציינתי לעיל, אני קובע כי התובע הפר וממשיך להפר עד היום את ההחלטה של בימ"ש להמצאת המסמכים לידי ב"כ הנתבע, דבר שיכול היה להיעשות באופן פשוט בישיבת יום 16.2.12 (כפי שנהג ב"כ הנתבע ומסר באותו מעמד את כל המסמכים לידי התובע). במקום לעשות כן, המשיך התובע בהתעלמותו מההחלטה הנ"ל תוך העלאת טענות שלא לעניין.

בנסיבות אלה אינני סבור כי יש מקום ליתן ארכות נוספות, ועקב ההפרה הממושכת אני מחליט להורות על מחיקת התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 1,000 ₪ (ללא קשר עם ההוצאות שנפסקו בעבר).

ניתן היום, י' אייר תשע"ב, 02 מאי 2012, בהעדר הצדדים.