פסק דין
תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 22/5/09.
לטענת התובעת, במועד האמור, נהגה התובעת בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים המיועדים לפנייה שמאלה והנתבעת נסעה בנתיב מימינה המיועד אף הוא לפנייה לשמאל. לטענת התובעת עת השתלבו שני כלי הרכב ברחוב אליו פנו, סטתה הנתבעת עם רכבה לכיוון הנתיב השמאלי , בו נסעה התובעת וזאת, הואיל ובנתיב הנסיעה של הנתבעת חנו מוניות אשר חסמו את הנתיב אליו השתלבה והיא ביקשה משכך, להשתלב בנתיב הנסיעה של התובעת. לטענת התובעת משכך, פגע רכבה של הנתבעת ברכבה וגרם לו לנזק. לטענת התובעת, בנסיבות האמורות האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת אשר סטתה לנתיב נסיעתה ומשכך, עליה לשפותה בגין הנזקים אשר אירעו לרכבה.
לטענת הנתבעת היא אמנם נסעה בנתיב משמאל לתובעת בעת הפניה לכיוון שמאל ואולם, מדובר בשעת בוקר מוקדמת בה לא חנה כל רכב בנתיב הימני אליו השתלבה. יתרה מכך, לטענתה במקום מוצב אף תמרור האוסר עצירה. משכך, היא המשיכה בנסיעה בנתיבה ואולם, התובעת היתה זו אשר לפתע הסיטה את רכבה לכיוון רכב הנתבעת ופגעה בו. לטענת הנתבעת, בנסיבות האמורות האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.
בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת ,הנתבעת 1 ובעלה מר שקין שמעון אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחת לגרסתה. כן הוצגו בפני תמונות המתעדות את מקום התאונה ואת הנזק לכלי הרכב המעורבים.
התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.
הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובעת בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .
בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :
"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"
[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]
וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:
"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים".
מן הכלל אל הפרט –
במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.
הראיות החיצוניות הן תמונות הנזק אשר אירע לכלי הרכב המעורבים. עיון בתמונות הנזק מעלה כי ברכבה של הנתבעת נחזים נזקים מסוג שריטות מחלקו השמאלי המרכזי לכיוון אחור ואילו ברכבה של התובעת נחזה נזק של מעיכה מצדו הימני הקדמי ושריטות לכיוון אחור.
לו טענת התובעת היתה נכונה – דהיינו , לו היתה הנתבעת סוטה לכיוון הנסיעה שלה, היינו מצפים לחזות בנזק ברכב הנתבעת הממוקם בחלקו הקדמי ולא בחלקו הצדדי. אציין כי לאור הגיונם של דברים, הרי שתחילה כשתיארה התובעת את הילך התאונה אף היא העמידה את הרכבים באופן שאמנם הנזק ברכב הנתבעת ממוקם בחלקו הקדמי ואולם, לאחר מכן ומשהוצגו לה תמונות הנזק לרכבה של הנתבעת- שינתה גירסתה וטענה כי הנזק נגרם בחלקו הצדדי בדלתות. כך או כך- מיקום הנזק יש בו בכדי לתמוך בגרסת הנתבעת הואיל וכאמור, לו היתה הנתבעת סוטה לכיוון נתיב נסיעתה של התובעת הרי שהיה מצופה כי הנזקים יהיו בחלקו הקדמי של רכבה.
זאת ועוד, אופי הנזק ברכבה של הנתבעת הינו – מסוג שריטות ולא מעיכה – בעוד שלו גרסת התובעת היתה נכונה והנתבעת היתה מתפרצת לתוך נתיב נסיעתה כי אז היה מצופה שהרכבה של הנתבעת ,היה נחזה נזק של מעיכה.
בנסיבות האמורות, הנני קובעת כי לא זו בלבד שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה אלא שמאזן ההסתברויות אף נוטה לכיוון גרסת הנתבעת ומשכך, דין תביעתה של התובעת להדחות.
למעלה מן הצורך אציין כי אל מול עדותה היחידה של התובעת , העידו הן הנתבעת והן בעלה בעדויות קוהרנטיות. יחד עם זאת, אציין כי הואיל ומדובר בבני זוג הרי שאינני סבורה כי יש בכך בכדי להשפיע באופן משמעותי על הטיית מאזן ההסתברויות, אשר ממילא נטה לכיוון גרסת הנתבעת לאור הראיות החיצוניות.