זפקה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 07.04.11, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה מיחידת תנועה ראשל"צ על השבתה מנהלית של רכב המבקשת למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה בשכרות אותה ביצעה המבקשת.

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהמבקשת נהגה ברכב בזיג זג, נעצרה בחניון, יצאה מהרכב, החלה בריקודים, הלכה בזיג זג, עלתה שוב לרכב והחלה בנסיעה, אז נעצרה על ידי השוטרים, הודתה ששתתה אלכוהול, כשלה בבדיקת נשיפון, כשלה באופן חלקי בבדיקת המאפיינים, הובלה לבדיקת ינשוף, תוך הקפדה על דרישות הבדיקה ואכן נמצא שריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו 555 מיקרוגרם.

המבקשת, הוסיפה וטענה טענות נוספות, כגון שרק הניעה את הרכב בחנין, וכן שנבדקה פעם אחת בלבד, אך המדובר בסוג טענות אשר מן הראוי שיתבררו לגופו של תיק היה ותמצא הנאשמת לראוי לכפור באשמתה לאחר הקראה.

לאור האמור, הנני סבור, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות, שנהגת הרכב ביצעה לכאורה את העבירה המיוחסת לה, אשר הצדיקו את נקיטת האמצעים שנקט לעניין איסור השימוש ברכב.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

שקלתי היטב את טיעוניה של המבקשת, אין מחלוקת כי הרכב שייך למבקשת, אשר לכאורה נהגה בו בשכרות, והטענה כי המבקשת הנה רק "בעלת הרכב", אך הרכב נדרש לבני משפחתה של המבקשת ובעיקר לאחיה הסטודנט, לא תועיל להשבת הרכב. אציין, כי קבלת טענת המבקשת להשבת הרכב לידי בני משפחתה, משמעותה – השבת הרכב לקרבתה של עוברת העבירה עצמה, ובכך בבחינת שימת מכשול בפני מי שעלול להיכשל בו. עוד אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים. כך או כך, הפגיעה במבקשת בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב או קיצור תקופתה, ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על איסור השימוש ברכב.

לאור האמור הריני דוחה את הבקשה.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים - ראה טלפון המבקשת בפרוטוקול הדיון.

המזכירות תשיב חומר החקירה לידי המשיבה.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"א, 17 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.