זליקסון ואח' נ' גספר ואח'

החלטה

זו בקשה לצו מניעה זמני, שלפיו יאסר על המשיבים לעשות שימוש בבריכת השחיה בחצר דירתם ברח' גבעת דאונס 22 בחיפה וירוקנו המים מן הבריכה, ולא ימולאו. כמו כן התבקש רישום הערה בלשכת רישום המקרקעין אודות קיום הליך זה. ניתן צו ארעי עד להחלטה אחרת.

לאחר דיון שהתקיים בפני ביום 1.7.14, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות ודין התובענה לעבור לדיון בבית משפט השלום, בהעדר סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי.

הבקשה מבוססת על 3 ראשים: הפרת הסכם שאושר בפסק דין בתיק בית משפט השלום בחיפה 1795-04-09; בניה ללא היתר בניה כדין; מטרד ורעש כתוצאה מהשימוש בבריכה.

מחקירתו של המבקש על תצהירו עלה, שאין זו הבריכה הראשונה שנעשה בה שימוש בחצר המשיבים. קדמה לבריכה זו בריכה אחרת, בגודל דומה, שהמשיבים עשו בה שימוש מאז 2012. מכאן, שלא השימוש בבריכה הוא המטריד את המבקשים ומריץ אותם לבית המשפט לבקש צו מניעה זמני קודם להכרעה בתיק העיקרי.

מסקנה זו מתחזקת לאור דברי המצהיר, שאישר שאינו טוען שהבריכה גורמת לו למטרדי רעש, אלא ליתושים (עמ' 4 שורות 27- 30). ואולם, בתצהירו לא טען למטרד כתוצאה מיתושים המציקים לו, אלא ביקש לאחר מניעת השימוש בבריכה לרוקן אותה ממים כדי למנוע דגירת יתושים (סעיף 12 לתצהיר). המצהיר הוסיף ואמר "הם בנו דק וזה עיקר הבניה, לא הבריכה" (עמ' 5 שורה 26). בניית הדק אינה בניגוד להסכם.

אשר להפרת ההסכם, נטען על ידי ב"כ המבקשים, שבניית הבריכה והדק שמסביב היא בניגוד להוראה בהסכם המחייבת בניית גדר דקורטיבית שגובהה לא יעלה על 1.80 מטר. לא הוכח שהגדר שנבנתה (שב"כ המבקשים קרא לה "קיר") אינה דקורטיבית, והעובדה שהמצהיר העיד שהיא מכוערת אינה מספיקה לשם כך. לא הוכח גובהה של הגדר. בקיצור, לא הוכחה אף לכאורה הפרה של ההסכם. מכל מקום, הסמכות לדון בהפרת הסכם על דרך השימוש במקרקעין, שאושר כפסק דין בבית משפט השלום, נתונה לבית משפט השלום בסמכות ייחודית, ולא לבית המשפט המחוזי.

אשר לבניה ללא היתר, אפשר שהבריכה והגדר שמסביבה נבנו ללא היתר כדין. למרות טענות ב"כ המשיבים, נראה שיש צורך לקבל היתר בניה לבניית בריכת שחיה ודק עץ, ובנייתם ללא היתר אינה כדין, אבל אין זה ענינו של בית המשפט המחוזי. ככל שזו תביעה בין המבקשים למשיבים, גם זו תובענה בשל שימוש במקרקעין.

אשר לטענת מטרד, אני דוחה את טענת ב"כ המבקשים, כאילו מדובר בתביעה ששוויה אינו ניתן לביטוי בכסף, ועל כן דינה להיות נדונה בבית המשפט המחוזי. עוולת מטרד מוגדרת על פי פקודת הנזיקין כמטרד עקב שימוש במקרקעין, ודינה להיות נדונה בבית משפט השלום ולא בבית המשפט המחוזי.

נמצא, שאין לבית משפט זה סמכות ענינית לדון בתובענה, ויש להעבירה לבית משפט השלום. השאלה היא אם יש להעביר את התובענה כשהיא כוללת צו מניעה זמני, אם לאו. לאור העובדה שלא הוכחה הפרה של ההסכם, ושנציגי העיריה שבאו לבדוק לבקשת השכן לא מצאו לנכון להפסיק את הבניה, כעולה ממכתבו של השכן שכונה "ועד הבית", ושלא הוכח אף לכאורה שנגרמים למבקשים מטרדים כלשהם, אני מבטל את הצו הארעי שניתן על ידי עד להחלטה אחרת, ודוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני.

הוצאות הבקשה בסך 3,720 ₪ לפי התוצאות.

המזכירות תעביר את הדיון בתובענה לבית משפט השלום בחיפה, שלו הסמכות הענינית לדון בה.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ד, 01 יולי 2014, בהעדר הצדדים.