זכות קטין לחופש התנועה

1. עליי להכריע בין זכות יסוד של קטין בן כ-17.5 שנים, לחופש תנועה, לטוס לטיול לאמסטרדם למשך עשרה ימים עם חבריו שעומדים להתגייס בקרוב, לבין חובתו וזכותו של אביו, לשמור על הקטין מפני עצמו, וזאת על פי שיטתו, לפיה, הקטין נגרר ומטופל בציפרלקס, בעל נטיות אובדניות ועל כן יכול להשתמש בסמים באמסטרדם.

2. כבר עתה אשיב, כי, לאחר שעיינתי ולמדתי לעומקן את טענות הצדדים, ולאחר שאיזנתי בין מכלול הזכויות והחובות של הצדדים, כאשר ,בראש ובראשונה, טובתו של הקטין, הינה נר למרגלות החלטה זו, מצאתי לבטל את צו עיכוב היציאה, כנגד הקטין.

הקדמה

3. בפני ,בקשת המבקש, עלם בן 17 וחצי (להלן –".ג."), לביטול צו עיכוב יציאה כנגדו אשר הוצא לפני שנים על ידי אמו המשיבה 2 (להלן –"האם"), במסגרת הליכי גירושין בינה לבין המשיב 1, אביו של .ג. (להלן –"האב").

4. ההליכים בין האם לאב נסתיימו כאמור לפני שנים, אולם צו עיכוב היציאה כנגד .ג. ואחיו, נשכח, ונותר על כנו.

5. כיום, .ג., באמצעות עורכת דינו, עתר בבקשתו מיום 23.7.17 לביטול צו עיכוב היציאה קבוע ליום 1.9.17.

טענות הצדדים

6. .ג. טוען כי הצו כנגדו ניתן לבקשת אמו במסגרת סכסוך גירושין שניהלה לפני למעלה מעשור עם אביו, עת היה הוא בן 7 ומחשש כי אביו, המחזיק בדרכון זר, יוציאו מהארץ ללא הסכמתה. כיום, כך נטען, הוא בן 17.5, ואמו תומכת בבקשתו לביטול עיכוב היציאה כנגדו, מה גם, שהתכלית לשמה הוצא הצו, אינה קיימת עוד.

7. עוד טוען .ג., כי, חופש התנועה הינו אחת מחירויות היסוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ופגיעה בזכותו לצאת את הארץ צריכה לעמוד בשיקולי מידתיות. לטענתו, חששו הכללי של האב אינו מהווה צידוק לשימוש בסעד כה חריף של הגבלת יציאתו מן הארץ ולפגיעה בזכויותיו.