רקע
לפנינו תביעת כתובה על סך מאה ושמונים אלף ש"ח. הצדדים נישאו בשנת 1997 ונולדו להם ארבעה ילדים. שלוות נישואי הצדדים הופרה לראשונה כאשר הבעל עזב את הבית, הבעל מצא לו אישה אחרת, את האישה הזרה הכיר לדבריו ביום י"ד תמוז ה'תשע"ח (27/6/18). האישה פתחה תיק ישוב סכסוך בחודש יולי 2018, כשלאחר-מכן, בחודש אוקטובר 2018 נפתח תיק גירושין. לא נפתח תיק שלום בית מצד האישה.
האישה טוענת כי הבעל עזב את הבית כשנה וחצי קודם מועד הגשת תביעתה, ללא סיבה נראית לעין אלא מפני שחיפש ומצא לו אחרת, עובדה אליה נחשפה חודש לאחר מכן כשגילתה שהבעל מפרסם את עצמו באתר הכרות. לדבריה היא התחננה אליו כי יחזור אליה והם חזרו לחודשיים נוספים לשם בחינת "שוויה" של האישה אל מול האחרות אליהן התוודע במהלך חיפושיו. לאחר חודשיים הודיע הבעל כי מצא לו אחרת, כשהבעל מסתובב עם בת זוגתו לעיני כל, מכירה לבני משפחתו ולילדיו. האישה לא איבדה לרגע תקווה לשובו אליה, ובבקשתה ליישוב סכסוך לא רצתה אלא את פשטן של המילים "יישוב סכסוך", אולם נמנעה מלהגיש תביעת שלום בית כי שלום בית, לטענתה, אינו מושג ב"תביעה". האישה מצהירה כי פניה עד היום לשלום ואילו תביעתה לגירושין ולכתובה אינה אלא במידה ויחליט הבעל כי פניו אינם לשלום.
הבעל טוען כי הליכתו עם אישה אחרת נעשתה בהסכמת האישה. הבעל טוען כי האישה לא תפקדה כעקרת-בית, ולדבריו זו עיקר טענתו כלפיה, כך ביום כ"ה באדר ב' תשע"ט (01.04.2019), אמר (פרוטוקול, שורה 17) ש"זה הסיבה העיקרית" למיאונו בה. ביום ח"י בטבת תשע"ט (26.12.2018) הודה הבעל כי "יחסי אישות היה בסדר" ולשאלת בית הדין "כל הבעיה שלא מכינה אוכל ולא מכבסת?" השיב בחיוב. וסיפר כי הודתה בזה בפניו והבטיחה לו שתשתפר, אולם הבעל מודה שבאמת היא השתדלה אלא שזה לא החזיק מעמד (פרוטוקול מיום כ"ה באדר ב' תשע"ט) אולם לגבי לילי שבת הודה הבעל כי האישה הייתה מבשלת (האישה טוענת כי האוכל הספיק עד ליום שלישי).
הבעל טען בדיון ביום י"ח בטבת תשע"ט (26.12.2018) כי "האישה לא תפקדה בבית, לא כמו שצריך... לא כביסה לא ניקיון לא אוכל", אולם הודה כי "יחסי אישות היה בסדר", לשאלת בית הדין האם "כל הבעיה שלא מכינה אוכל ולא מכבסת?" השיב "כן", ביום כ"ה בטבת תשע"ט ( 5/1/2019) אמר (פרוטוקול מתוך שורות 43-55): "אין לי אוכל שאני חוזר הביתה" "אני רוצה ארוחה חמה ביום", "אני חוזר הביתה בארבע ואין אוכל", והוסיף "אני שומע מהילדים שלי - תכין לנו אוכל", "אני כבר עשר שנים אוכל במסעדות פועלים" גם ביום כ"ה באדר ב' תשע"ט (01.04.2019) חזר הבעל על טענתו שלא היה לו אוכל כשחזר מהעבודה, אולם לגבי ילדיו, נשתנתה הנימה ואמר "הילדים שלי לא היו רעבים", לשאלת בית הדין האם יש לילדים בעיות ביגוד השיב "לא שמעתי תלונות שלהם כרגע". לשאלת בית הדין "מדוע לא מצאת עוזרת או מבשלת" השיב הבעל "בגלל רמת החיים הגבוהה שלנו לא היה לנו כסף לעוזרת".
בא כוח הבעל טען בסיכומיו כי האישה אימפולסיבית, הבעל סבל מזריקת חפצים ואלימות, הבעל עשה כל יכולתו למנוע פרוק התא המשפחתי, האישה לא נקפה אצבע לניקיון, כביסה, ארוחות לבעל ולקטינים, האישה מקללת, מבזה ומשפילה "ומכה אותו נמרצות", היא מזרם "יהדות משיחית" ורצתה לכפות אמונתה על הילדים כשהבעל התנגד ובשל כל אלו תולה את הקולר בפירוק הבית באשה, בנוסף להיותה לדבריו עוברת על דת. כמו כן טוען בא כוח הבעל להיות הכתובה "כתובה מוגזמת" ולכך שסכומה נבלע באיזון הנכסים אותו תקבל מהבעל.
פסק הדין
אין מחלוקת בין הצדדים כי הבעל נתן עיניו באחרת, כמו כן גם אין מחלוקת כי תפקודה של האישה בבית לא נשא חן בעיני הבעל וכנראה שאכן לקה בחסר, אולם השאלה הגדולה היא מה הסיבה ומה המסובב, האם הלקות בתפקוד הבית הוא אכן הסיבה לעזיבת הבעל והאחרת שמצא לו הינה המסובב מעזיבתו, או שמא רצונו באחרת היא הסיבה לעזיבתו והיא זו שהביאה אותו להצגת מצב תפקוד הבית כמצב בלתי נסבל עבורו.
והנה בבואנו לברר את טענות הבעל שגרמו לו למאוס באשתו ולעזבה רובצת לה עננה המכסה בחשרת עבים את טיעוניו, והיא העובדה, שכאמור אין עליה חולק, שעיניו נתן באחרת. שהרי אם נקיש מטיעוני מאיסות הפוכים, של האישה כלפי האיש, יודעים אנו שרבותינו הראשונים לא מיהרו לכוף את הבעל לגרש אע"פ שאין האישה כ'שבויית חרב' וזאת בשל החשש ש"עיניה נתנה באחר" , חשש זה מערער את אמינותה של טענת המאיסות שכן אין טענתה מצטיירת אלא ככסות הבאה להסתיר את העיניים שתרו אחר לא להם.
לכן, כבר בראשית הדברים אציין כי העובדה שהבעל בחר לעשות דין לעצמו ולעזוב את אשתו וללכת לאישה אחרת, מעמידה את טיעוניו במשקל קל מלכתחילה. אולם, דומה כי אף אם נתעלם מהנ"ל ונתייחס בכובד ראש לטיעוני הבעל, הרי שבבואנו לבדוק את טענות הבעל עומדים אנו תמהים ונבוכים.
הבעל בסיכומיו מאריך לטעון על דבר אישה אלימה, מקללת מבזה ומשפילה "ומכה אותו נמרצות", ברור לכל בר בי-רב כי טענות קשות אלו, אם אכן נכונות הן, יכולות להוות סלע איתן עליו יבנה הבעל את בניינו בעת עמדו לפני כס הדין. אולם, לא מיניה ולא מקצתיה, בדיונים השונים שנערכו לא נאמרה ולא נשמעה טענה המצדיקה את פירוק הבית מצד קללות, "מכות נמרצות" בזוי והשפלות, נהפוך הוא, בפרוטוקול מיום כה' באדר ב' תשע"ט (01.04.2019) אמר הבעל:
היו דברים קשים אבל זה לא היה המהות שבגלל זה עזבתי את הבית, זה שהשתמשה כנגדי באלימות והייתה זורקת עלי דברים זה היה קשה... היא הייתה זורקת עלי דברים קבוע, אחרי הטיפול שהיא עברה זה הפסיק, הטיפול היה לפני 12 או אחרי 15 שנה.
ולאחר מכן הוסיף הבעל "מאז זה לא חזר על עצמו", הנה כי כן אמנם, לדברי הבעל, הייתה אלימות, אולם זו חלפה לה לפני 12 שנה, ומאז לא חזרה על-עצמה, כך שתמוה מה ראה בא כוח הבעל להזכיר תופעות אלו, גם אם התרחשו, כיום. אכן הבעל עצמו הבהיר באותו דיון כי אי תפקודה, לטענתו, בבית "זו הסיבה העיקרית" למיאונו בה.
ובאשר לטענה זו, שוב אין לנו אלא לתמוה, האם בשל חוסר בארוחה חמה בימי החול מפרקים בית? האם זוג המוציא עשרים אלף ש"ח בחודש לא יכול להרשות לעצמו להעסיק עוזרת למספר שעות בשבוע?
באשר לטענת חברות האישה בכת משיחית, לא הוכחה חברותה לאחר התגיירותה ובמהלך חיי הנישואין, כך שאינני רואה צורך להיכנס למשמעות הדבר אם כן הייתה מוכחת.
טענות הבעל על הסכמת האישה ליציאתו עם זרות, מוזרות, טבעה של כל אישה להתקנא בירך חברתה, והמסרונים שצירף הבעל אף מאששים זאת כמו "העיניים והלב שלך מחפשים מישהי מושלמת לך... ואיך אני אמורה להרגיש?". אותה "הסכמה" שהסכימה כביכול האישה נסמכת על המסרון "חשבתי על כל המצב... ואני הסכמתי שאתה חוץ ממני עוד תפגש עם נשים אחרות" איננה אלא השלמה עם המציאות ותקווה אחרונה כי "היתר" זה ימנע מהבעל לפרק את המשפחה, כפי שמעידות המילים הבאות מאותו מסרון "אבל יש לנו את הזכות החופשי להחליט אם אני והילדים רוצים להיות חלק מהפגישות שלך עם אחרות", "אני מבקשת שתעדכן אותי כמה שיותר מראש על כך", וכפי שניתן להתרשם מחקירת האישה ביום כ"ה באדר ב' תשע"ט.
תמוהה עד מאד טענת בא כוח הבעל כי הודעות ששלחה האישה לבעל באותה תקופה על כך שעזר לה עם הילדים הרי הם "ראיה נוספת לכך שהכל נעשה בהסכמה"!!!
ההתרשמות היא כי האישה עשתה כל אשר ביכולתה כדי להשיב את הבעל הביתה, בדיון ביום כה' בטבת תשע"ט (פרוטוקול שורות 35-36), הצהירה האישה: כי "אני מוכנה להתגרש, אך אני רוצה לנסות... תחזור הביתה... אני לא בחרתי לעזוב, הוא בחר. וכן בדיון מוקדם יותר מיום ח"י בטבת תשע"ט לשאלת בית הדין "מה את מבקשת?" עונה האישה (פרוטוקול, שורות 12-19):