בפתח הדברים, וכמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בית המשפט מודיע לנאשם על זיכויו ולו מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום – מעבירת איסור הליכה והמצאות מחוץ לשבילים המסומנים – עבירה לפי תקנה 10 לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות), התשל"ט-1979 (להלן: "התקנות") ולפי סעיף 57(ב) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח – 1998 (להלן: "החוק"); ומעבירת אי ציות להוראות – עבירה לפי תקנה 15 לתקנות ולפי סעיף 57(ב) לחוק.

א. כתב האישום ורקע כללי

1. כפי הנטען בעובדות כתב האישום, הר ענוב הינו הר בשמורת טבע מדבר יהודה (להלן: "השמורה").
2. ביום 11.01.2017 בסמוך לשעה 12:00, בתחום השמורה, הלך הנאשם והוביל עמו קבוצה של כ-25 מטיילים בדרך שאיננה מסומנת (להלן: "השביל" או "הדרך").
3. בכניסה לשמורה, בסמוך למקום חניית האוטובוסים שהוביל את הנאשם ואת קבוצת המטיילים, מוצב שילוט המורה על הליכה בשבילים המסומנים בלבד, וכן הוראה למובילי קבוצות כי עליהם להצטייד במפת סימון שבילים בקנה מידה של 1:50,000.
4. במעשיו המתוארים לעיל, הלך הנאשם מחוץ לשבילים המסומנים והוביל קבוצת מטיילים מבלי שהוא מצויד כנדרש, וללא היתר ללכת מחוץ לשבילים המסומנים.
5. בגין כל אלו, יוחסו לנאשם העבירות הבאות: עבירת איסור הליכה והמצאות מחוץ לשבילים המסומנים – עבירה לפי תקנה 10 לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות), התשל"ט-1979 (להלן: "התקנות") ולפי סעיף 57(ב) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח – 1998 (להלן: "החוק"); ועבירת אי ציות להוראות – עבירה לפי תקנה 15 לתקנות ולפי סעיף 57(ב) לחוק.
6. למען שלמות התמונה יצוין, כי מאז הגשת כתב האישום, התקיימו בתיק זה הליכים שונים בפני מותבים שונים. אין צורך להידרש במסגרת הכרעת דין זו לפירוט כלל ההליכים שקדמו להבאת הראיות, עם זאת, מצאתי לציין, כי טרם קביעת הליך הבאת הראיות לפניה, נשמעו בפני כב' השופטת חולתא טענות מקדמיות שהועלו על ידי ההגנה, אותן היא מצאה לדחות בהחלטתה המנומקת מיום 03.05.2020. בהמשך לכך, ובשל שינויים בכללי ניתוב תיקים במרחב-לכיש, הליך הבאת הראיות הועבר לטיפולו של מותב זה. כמו כן, בד בבד ובמסגרת הטענות המקדמיות שהועלו על ידי ההגנה, הוגשה על ידי ההגנה לבית המשפט לעניינים מנהליים עתירה לפי חוק חופש המידע לקבלת מידע הנוגע לסימון שבילים, אשר הגיעה עד לפתחו של בית המשפט העליון במסגרת עע"מ 1327/20 מ.מ. נ' רשות הטבע והגנים (נבו 07.12.2020), ועוד אדרש לדברים שנקבעו שם בהרחבה בהמשך הדברים.
7. במסגרת הליך הבאת הראיות שהתקיים לפניי, העידו מטעם המאשימה העדים הבאים: תומר נחמני, ממונה פיקוח מחוז דרום של רשות הטבע והגנים (ע"ת/ 1); ארז לוטן, אדריכל (ע"ת/2); עודד צעירי, פקח אזורי של רשות הטבע והגנים (ע"ת/3); עמרם צברי, חוקר מחוז דרום ברשות הטבע והגנים (ע"ת/4); וענת יציב, מנהלת אגף המקרקעין ברשות הטבע והגנים (ע"ת/5).
8. בנוסף לאלו, הוגשו מטעם המאשימה הראיות הבאות: הודעת הנאשם מיום 09.02.2017 (ת/1); מפות סימון שבילי מדבר יהודה שהתקבלו על ידי הנאשם בחקירתו (ת/2); תמונות מהשביל מושא האישום שהציג הנאשם בעת חקירתו ברשות (ת/3); מפת סימון שבילים מספר 11 של מדבר יהודה משנת 2006 (ת/4); תע"צ (ת/5); מפה של שטח מדבר יהודה (ת/6); צילום תעודת הזהות של הנאשם וצילום אוטובוס מיום האירוע (ת/7); ושלט מגילה של שמורת טבע מדבר יהודה (ת/8) (להלן: "שלט המגילה").
9. מנגד, מטעם ההגנה העידו הנאשם (ע"ה/1) ומדריך הטיולים ליאור אנמר (ע"ה/2). מעבר לעדויות אלו, הראיות שהוגשו מטעם ההגנה הן: מפת סימון שבילים משנת 2013 (נ/1א); מקבץ תמונות משמורות שונות בארץ שצולמו על ידי הנאשם וסומנו (נ/1) - (נ/7); ופרוטוקול דיון בעע"ם 1327/20 מ.מ. נגד רשות הטבע והגנים מיום 12.2020 (נ/8).

ב. הראיות שנפרשו בפני בית המשפט (כסדרן במשפט)

פרשת התביעה

10. עדות עמרם צברי (ע"ת/4): בעדותו במסגרת חקירתו הראשית, מסר העד כי הוא משמש כחוקר של מחוז דרום מטעם רשות הטבע והגנים, וכי הוא זה שחקר את הנאשם על אודות העבירות המיוחסות לו בכתב האישום (חקירת הנאשם הוגשה וסומנה (ת/1)). כמו כן, הוגשו באמצעות העד מסמכים שסומנו ה. ה1. ה2. ה3 (ת/2), מסמכים שהציג הנאשם בעת חקירתו, וכוללים מפות מהשנים 1967-1966, בהן סימן הנאשם את השביל שבו הלך בעת האירוע מושא האישום, תוך שלטענת הנאשם, ניתן להבחין במפות אלו כי מדובר בשביל המסומן כמותר להליכה. בנוסף לכך, הוגשו באמצעות העד תמונות מהשביל מושא האישום שהציג הנאשם במהלך חקירתו ברשות (ת/3) מהן עלה, לטענת הנאשם, כי השביל מושא האישום מסומן בפועל כמותר להליכה בשטח עצמו. כמו כן, הוגשה באמצעות העד מפה משנת 2006 (ת/4), אותה הציג העד לנאשם בחקירתו וחקר אותו על אודותיה. בעדותו במסגרת חקירתו הנגדית, אישר העד כי בעבר השביל שבו הלך הנאשם בשמורה אכן היה מסומן כמותר להליכה במפת סימון שבילים. 
11. עדות ענת יציב (ע"ת/5): במסגרת חקירתה הראשית של העדה, שהינה מנהלת אגף המקרקעין ברשות הטבע והגנים מזה כ-16 שנים, הוגשה תע"צ עם מפת הכרזה, שבה סימנה העדה את המיקום שבו נמצא הנאשם, לשיטת המאשימה, מחוץ לשבילים המסומנים עם הקורדינטות של אותה נקודת ציון כפי שנמסרו לה על ידי ע"ת/1; צו ההכרזה של שמורת טבע מדבר יהודה, שבתחומה התרחש האירוע; וצילום של מפת האזור והנקודה שבה נמצא הנאשם בשמורה (ת/5), כפי שנערכה על ידי הפקח תומר נחמני (ע"ת/1). העדה הצהירה בתע"צ כי נקודת הציון (המציינת את המיקום שבו נמצא הנאשם בשמורה), נמצאת בתוך שמורת הטבע מדבר יהודה אשר הוכרזה בקובץ תקנות 6228 מיום 20.02.2003. בחקירתה הנגדית, הסבירה העדה כי היא נכנסה בעזרת תוכנת המחשב של רשות הטבע והגנים למפת ההכרזה ושם היא סימנה את נקודת ציון האירוע במפה. כן מסרה העדה, כי בכל שנה מוזנים לתוכנה, המצויה בידי רשות הטבע והגנים, תצלומי אויר של האזור, המסופקים לרשות על ידי המרכז למיפוי ישראל. למען שלמות התמונה יצוין, כי הסנגור התנגד בשלב העדת העדה לקבלת המסמך כתע"צ (פרוטוקול הדיון מיום 12.11.2020 עמוד 20), ואולם, בהמשך הדברים הלה זנח את התנגדותו.
12. עדות תומר נחמני (ע"ת/1): בעדותו במסגרת חקירתו הראשית, מסר העד כי הוא ממונה הפיקוח במחוז דרום של רשות הטבע והגנים. העד תיאר כי במסגרת סיורים שערך עם ע"ת/2 לאיתור תוואי דרך באזור מדבר יהודה שיתאים לשביל אופניים לצורך פרויקט שביל ישראל באופניים, הם נכנסו ברכב לשטח, שם הבחין בקבוצת הולכי רגל. משהבחין בקבוצה, התקדם העד ברכבו לראש הטור ושוחח עם הנאשם שהיה מדריך הטיול, אשר מסר לעד שהם מטיילים במקום. לאחר מכן, מסר העד לנאשם כי הוא נמצא שלא על שביל מסומן וכי הדבר אסור. לדברי העד הנאשם מסר לו שבשל אופי הקבוצה הוא בחר ללכת על השביל ושזה יעזור לקבוצה. בהמשך לכך, מסר העד כי הוא צילם את תעודת הזהות של הנאשם, מתוך כוונה לבדוק מאוחר יותר אם הנאשם עבר עבירה אם לאו. בהמשך הוא הודיע לנאשם שיצור עמו קשר ואף הסביר לנאשם כיצד להמשיך בדרך, ולאחר מכן הם נפרדו. כמו כן, העיד העד כי הנאשם מסר לו כי המדובר בשביל ברור; כי הוא יודע שמדובר בשמורת טבע; וכי הוא מכיר את השטח מצוין. בנוסף לאלו, ציין העד כי באזור השמורה חנה האוטובוס של קבוצת המטיילים ובסמוך אליו מוצב שלט המגילה עם הוראות השמורה. באמצעות העד הגישה המאשימה מפה מיום 12.01.2017 (ת/6), שערך העד, ובה מצוינת נקודת המפגש של העד עם הנאשם על השביל שלדבריו הינו שביל שאינו מסומן כמותר להליכה. כן הוגשו באמצעות העד תמונות של תעודת הזהות של הנאשם שצולמה על ידו בנקודת המפגש של העד עם הקבוצה בשטח, וכן צילום של האוטובוס שחנה בתחילת השביל, בסמוך לכביש, ששימש את קבוצת המטיילים לצורך הגעה לשמורה (ת/7).

בחקירתו הנגדית, אישר העד כי המפה שהוגשה באמצעותו (ת/6), לא נערכה על ידו במקום, ואולם לדברי העד, לא עלה בכך צורך שכן, הייתה באפשרותו ממילא לסמן את נקודת המפגש שלו עם הנאשם באמצעות הטלפון ולדעת בדיוק את מיקומה (עם זאת, הלה לא זכר אם אכן 'סימן' את מיקום נקודת המפגש בעזרת הטלפון בעת האירוע).  עוד מסר העד כי לנסיעתם באותו היום הצטרף אדם נוסף בשם רמי גולד אשר לא נחקר ולא נגבתה ממנו כל עדות. כן מסר העד כי הוא גבה את עדותו של ע"ת/2 שהצטרף אליו לנסיעה.