זיכוי מחמת הספק בעבירות של מעשים מגונים

השופטת ו. מרוז:

מבוא

1.         שאלת כשירותה ומשקלה של עדות נערה בת 16 לערך, אשר נפגעה במוחה כתוצאה מתאונת דרכים, עומדת במרכזו של הדיון בהכרעת דין זו.

ר' היתה כבת 13, כאשר לפתע נפגעה על ידי מכונית, כהולכת רגל ואיבדה את הכרתה באורח עמוק. משזו שבה אליה, היא כבר לא היתה  אותה נערה מתפקדת, חייכנית ושמחה כפי שהיתה קודם לכן (להלן תכונה "ר" או "המתלוננת").

חלק מהצד השמאלי של גולגולתה נכרת ובמוחה אובחנה פגיעה נרחבת בהמיספרה השמאלית. עוצמת הפגיעה גרמה לנזק בכל אזורי המוח, אשר חלקם נפגעו באורח חמור וחלקם,  פגיעתם פחותה ובהתאמה נפגעה רמת תפקודה.

ר' סובלת מאפזיה, קרי, פגיעה חמורה ביכולת הדיבור. הפגיעה באה לביטוי הן ביכולתה להפיק צלילים ולהגות הברות והן במנגנוני המוח, שאחראים ליצירת השפה והדיבור. כיום, ר' אינה מסוגלת לתקשר באמצעות דיבור.

הפגיעה החמורה הנוספת היא ברמת המשכל שלה שעומדת כיום על רמת משכל של ילד בגיל 7,8,9. יחד עם זאת, נותרו במוחה איים של תפקוד נורמטיבי, כמצופה לגילה, בעיקר בתחום הרגשי. תגובותיה הרגשיות מותאמות לסיטואציה.

2.         בתאריך 14.5.06 הגישה המאשימה כתב האישום נגד הנאשם, אביה של ר' ועל פיו, מיוחסים לו מעשים מגונים שביצע, לכאורה, בגופה. העובדות המתוארות בכתב האישום נסמכות לכאורה על עדותה של ר'.

3.         השאלה העומדת להכרעה בהליך זה היא, מה דינה של עדותה של ר', בהינתן מצבה הרפואי והקוגניטיבי ובאם ניתן לבסס על עדות זו הרשעה בפלילים.

כתב האישום

4.         החלק הכללי שבכתב האישום מתאר את העובדות הרלבנטיות אודות המתלוננת, מועד לידתה, בתאריך 28.3.91, מועד קרות התאונה, ביום 17.10.04 ומועד שחרורה מבית לוינשטיין בתאריך 28.9.05, לרבות תיאור מצבה הגופני-רפואי באותו מעמד: "כאשר היא מוגבלת בגפיה, מתניידת באמצעות כסא גלגלים ואינה מסוגלת לדבר".

5.         על פי הנטען בכתב האישום, בתקופה שבין סוף חודש ספטמבר 2005 לבין תחילת חודש מאי 2006, במועדים שאינם ידועים למאשימה, במקומות שונים בביתם שבבאר שבע, ביצע הנאשם במתלוננת מעשים מגונים בכך שנגע במקומות שונים בגופה לרבות בחזה וברגליה וכן שפשף את ידו על איבר מינה של המתלוננת וכל זאת, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני.

באותם מועדים, הנאשם הסיר את חולצתו, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, גהר מעל המתלוננת ונישק אותה במקומות שונים בגופה.

במעשיו אלו, בהיותו אחראי על בתו, הנאשם ביצע בה מעשים מגונים, בהיותה קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, חסרת ישע, שלא בהסכמתה ותוך ניצול מצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית.

6.         על יסוד העובדות המתוארות, מייחסת המאשימה לנאשם עבירות שעניינן מעשים מגונים על ידי אחראי, לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(1) ובנסיבות המנויות בסעיף 345 (א)(1) ו - (4) לחוק העונשין תשל"ז-1977.

            על ר' - המתלוננת

7.         ר' נפגעה, כאמור,  פגיעה מוחית קשה עקב תאונת דרכים.

            מיד לאחר התאונה היא אושפזה בבי"ח "שיבא" וכחודש לאחר מכן, היא הועברה לשיקום בבית לוינשטיין, שם שהתה משך כ - 6 חודשים. עם שחרורה מבית לוינשטיין, שבה להתגורר בבית הוריה, עם משפחתה והשתלבה בבית ספר לחינוך מיוחד.

            נכותה הפיזית מתבטאת בחולשה בשתי רגליה, אשר בגינה היא נעה בעזרת כסא גלגלים, הגם שיש לה יכולת להלך למרחק קצר של כ - 20 מ'. כמו כן, היא סובלת משיתוק בידה הימנית (היד הדומיננטית) וזקוקה לעזרה בלבוש, במעברים וברחצה.

            ר' מתקשרת עם הסביבה באמצעות סימני ידיים מוסכמים ל"כן" ו"לא" לרבות שימוש בג'סטות וכן משתמשת בלוח תקשורת.

            לוח תקשורת