זיכוי 'דן' מעבירה של אי-עצירה בתחנה עקב תמיהות בעדותה של המתלוננת

מבוא וגרסאות הצדדים

1.       1.       החלטתי לזכות את הנאשמים, מחמת הספק, מכל האישומים נגדם, כפי שיבואר להלן.

2.       2.       לפניי 2 אישומים, שהדיון בהם אוחד, בדבר אי-הסעת נוסע.

3.       3.       באישום הראשון, מושא תחפ 4/09, מואשמים הנאשמים, 'בעל-הרישיון' והנהג, כי ביום 24.3.06 עצר הנאשם 2 את האוטובוס אחרי התחנה, קלט נוסע שרץ לעברו, אך סגר את הדלת לפני המתלוננת, ונסע מבלי לקלוט אותה.

4.       4.       באישום השני, מושא תחפ 5/09, מואשמים הנאשמים האמורים כי ביום 7.7.06 חלף הנאשם 2 על פני התחנה שבה המתינה אותה מתלוננת, ולא קלט אותה.

5.       5.       המעשים האמורים הנם בגדר אי-עמידה בתנאי הרישיון - עבירה לפי סעיף 2 ['שירות הסעה באוטובוס'] וסעיף 7(א) ['איסור הפסקת שירות'] בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות), תשל"ד-1974, בזיקה לתקנה 385 ['הפעלת שירות לפי רישיון'] בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, ולפי הסעיפים 39(ב) ['עונשין'], 39א ['אחריותו של חבר בני אדם'] ו-39ב ['אחריותו של מעביד ומרשה'] בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957; כמו-כן מהווים המעשים האמורים אי-עצירה בתחנה לאיסוף נוסע - עבירה לפי סעיף 4 ['הפעלת השירות לפי תקנות התעבורה'] בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות, תשל"ד-1974, בזיקה לתקנה 428(ג) ['עצירת אוטובוס בתחנות'] בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, ולפי הסעיפים 39(ב)(2), 39א ו-39ב בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957.

6.       6.       האישומים נסמכים על גרסת המתלוננת, לפי מכתב התלונה [נ/1], ביחס לאירוע הראשון; ולפי הודעתה בחקירה [ת/5], ביחס לאירוע השני. כאמור במכתב, ביום 24.3.06 המתינה המתלוננת בתחנה עם עוד נוסע. הנאשם 2 עצר מספר מטרים לפני התחנה. הנוסע הנוסף רץ ועלה על האוטובוס. המתלוננת תיארה את המשך ההתרחשות במילים: "הושארתי בתחנה". לדבריה שם, נהגים אחרים זולת הנאשם 2 נוהגים לאסוף אותה עם שני תיקיה, ומדי פעם מחייבים אותה בדמי הסעה בגינם. בהודעתה [ת/5] שבה ותיארה, בפירוט רב יותר, את האירוע האמור, ומסרה, בין השאר: "הנהג קו 5 עצר קצת אחרי התחנה כ-10 מ' הנוסע הזה רץ לאוטובוס ועלה ואני שהייתי עם 2 תיקים וסלים לא יכולתי לרוץ ונשארתי בתחנה". המתלוננת הוסיפה בהודעתה זו כי ביום 7.7.06 המתינה באותה תחנה, באותה שעה, ואותו נהג - הנאשם 2 - חלף מבלי לעצור ולקלוט אותה.

7.       7.       בעדותה לפניי [פרוטוקול, עמ' 9] מסרה המתלוננת כי באירוע הראשון המתינו איתה שתי נוסעות (ולא נוסע אחד), וכי באירוע השני הנהג עצר אחרי התחנה, ושני נוסעים שהמתינו איתה רצו ועלו על האוטובוס, בעוד היא נותרה לשבת בתחנה (ולא כי הנהג חלף מבלי לעצור). בהמשך עדותה [שם, עמ' 10] מסרה כי מעולם לא התבקשה לשלם תוספת-מחיר בגין תיקיה. בהמשך דבריה מסרה כי פעמים שהתבקשה, על ידי נהגים חדשים, אך משהסבירה להם שאין מקום לחיוב בגין תיקים בגודל כזה- נמנעו מלחייבה (ולא כי מדי פעם היא מחויבת בתשלום כאמור).

8.       8.       אציין כבר כעת כי לדברי המתלוננת עצמה, כלל לא נגשה לאוטובוס. לפיכך, הנראטיב המופיע בכתב האישום הראשון - "... סגר את דלת האוטובוס בפני הנוסעת" - אינו מעוגן בעדויות האמורות, או בעדויות כלשהן.

9.       9.       הנאשמים כפרו באישומים, למעט האמור בסעיפים 1 ו-2 בכתבי האישום בדבר עובדות-הרקע.

10.   10.   הכפירה נסמכה על גרסת הנאשם 2, שעיקרה - לפי הודעתו בחקירה [ת/1] - כי, כנראה בהזדמנות שקדמה לאירועים מושא האישומים, המתלוננת לא הצליחה להעלות את תיקיה לאוטובוס ללא עזרה, ולאחר שמי מן הנוסעים עזר לה והיא עלתה - הטיחה שפע קללות כלפי הנוסעים, שלא עזרו לה, וכלפי הנהג, הנאשם 2. בשל כך הודיע הנאשם 2 למתלוננת כי להבא, בהיעדר מי שיעזור לה עם התיקים, לא יקלוט אותה, כדי שלא לחשוף את הנוסעים להתנהגותה הבלתי-נעימה. ואמנם, בהזדמנות נוספת, משלא נמצא למתלוננת עוזר, הודיע לה כי אין באפשרותו לקחתה. בעדותו [פרוטוקול, עמ' 17 ו-19] מסר הנאשם 2 כי הצהרת-הכוונות האמורה - "את עושה לי פרובוקציות באוטובוס, פוגעת באנשים, יורקת על אנשים, את לא מתגברת על התיקים, ואני כמפקד האוטובוס כמו הקברניט של אל-על, אומר לך שאת לא ראויה לנסוע באוטובוס" [שם, עמ' 16] - לא מומשה; אלא המתלוננת עצמה נמנעה מלעלות על האוטובוס בזהותה את הנאשם 2, ללא כל דין-ודברים ביניהם, ונותרה בתחנה כדי להמתין לאוטובוס הבא.

11.   11.   עקב החובה והאינטרס הציבורי לחסוך במשאב הציבורי של זמן שיפוטי - דנתי באותן טענות וראיות שמצאתי כמשמעותיות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

דיון והכרעה

12.   12.   עדותה של המתלוננת הייתה עדות יחידה אודות המעשים מושא האישומים, ולא אוכל לומר כי התרשמותי ממנה הייתה נקייה מספקות.

13.   13.   בעדותה ירדה עמימות כבדה על נסיבות עריכת תלונתה [פרוטוקול, עמ' 12 למטה עד 14]. בין השאר, הופיעו אצלה באותו הקשר סימנים התנהגותיים שתועדו בפרוטוקול, ואשר לא יצרו רושם חיובי.

14.   14.   כפי שצוין לעיל [בפסקה ‏7], הופיעו סתירות בין הגרסאות שמסרה בתלונתה ובחקירתה, ובין עדותה בבית המשפט, בדבר תיאור הנוסעים הנוספים שהיו איתה בשתי ההזדמנויות מושא האישומים; בדבר עצם עצירתו בתחנה של הנאשם 2 באירוע השני; ובדבר פנייתם של נהגים אליה לשלם שכר הסעה נוסף בגין התיקים.

15.   15.   בהתאם לגרסת המתלוננת, שלפיה הנאשם 2 נמנע במכוון מלקחתה, היה מצופה ממנה להעמיד זאת במבחן בנוכחות נוסעים אחרים, כדי שיוכלו להיווכח בכך ואף להעיד על כך. ציפייה זו אינה מתיישבת עם עדות המתלוננת [פרוטוקול, עמ' 12] שלפיה, כאשר "אותה גב' אמרה לי למה הוא לא לוקח אותך? תתלונני עליו" - "אני צחקתי ולא רציתי להגיד לה על הסיפור הזה עם הנהג, שהוא לא לוקח אותי. אמרתי לה, אני אחכה לאוטובוס אחר". התייחסות זו דווקא מתיישבת יותר עם גרסת הנאשם 2, שלפיה המתלוננת עצמה נמנעה לנסוע איתו בעקבות ה"סכסוך האישי" שפרץ ביניהם על רקע התנהגותה של המתלוננת; זאת בין משום שהיא "החרימה" אותו ובין משום שחששה ממבוכה עקב דחייה מצדו. אמנם, המתלוננת המשיכה בתוך-כדי-דיבור והוסיפה: "שכחתי לבקש ממנה את הפרטים כדי להוכיח". דא-עקא, ששכחה אינה מתיישבת עם הימנעות מכוונת משיתוף אותה נוסעת. בין-לבין הוסיפה שם המתלוננת: "אני אומרת רק אמת בבימ"ש". מבע זה היה מעושה בהקשרו. 

16.   16.   לא הייתה מחלוקת בין המתלוננת לנאשם 2 כי נשאה שני תיקים בלבד. כמו כן, ברור שהתיקים לא עלו בגודלם ובכבדם על מה שהמתלוננת - אישה לא-מאוד-צעירה, שלא הרשימה אותי כבעלת יכולות גופניות מופלגות - הייתה מסוגלת לשאת, ולו בעזרת עגלה; שהרי התנהלה עם תיקים אלה מדירתה שבקומה השנייה למקום הצגת מרכולתה ובחזרה [פרוטוקול, עמ' 9], אף אם התקשתה בהרמתם לאוטובוס. מן המפורסמות כי לעתים עולים לאוטובוס חיילים ותיירים עם יותר מטען מזה שהמתלוננת הייתה מסוגלת לשאת, ואין ממחה בידם. לא הייתה טענה כי המתלוננת ומטענה היוו מפגע במעבר האוטובוס; או כי מנעו שימוש סביר בו על ידי נוסעים אחרים, בדומה למתואר בשיר הידוע: "לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים, תראו איך היא תופסת את כל הספסלים!" [אריק איינשטיין, "גברת עם סלים"]. לפיכך סבירה בעיניי יותר גרסת הנאשם 2, שלפיה ה"סכסוך" פרץ על רקע התנהלותה והתנהגותה של המתלוננת, ולאו-דווקא בגלל התיקים שלה כשלעצמם.

17.   17.   יוזכר כי מלכתחילה התלוננה המתלוננת גם על אירוע דומה נוסף, ביום 11.7.06; אולם הוברר כי הנאשם 2 לא עבד באותו יום. כמו כן, המתלוננת מסרה פרטים בלתי מדויקים אודות מספרו של האוטובוס [פרוטוקול, עמ' 4]. אי-דיוקים אלה מצד המתלוננת מקשים להסתמך על עדותה.