זייד נ' בננות איכות - סיטבון מרדכי ובן עמי שלמה - שלמה יוסף בן עמי ואח'

החלטה

במסגרת דיון הוכחות הפלוגתאות שיהיה להכריע בהן הן אלה שנרשמו בהחלטתי מיום 11/5/10. בנוסף תתווסף הפלוגתא הבאה: האם סוכם בין הצדדים – כטענת התובע – כי יהיה זכאי לשכר יומי מלא גם בגין ימי עבודה הנופלים מ-8 שעות.

ניתנה והודעה היום כ"ה סיון תש"ע, 07/06/2010 במעמד הנוכחים.

אסף הראל, רשם

פסק דין

בתובענה שהגיש התובע – אשר היה עובד שכיר של הנתבעים – עתר לחייבם בגמול עבודה בשעות נוספות; דמי חגים; פדיון חופשה; החזר סכומים שנוכו בגין טסט וביטוח; וכן החזר סכום שנוכה משכר 7/09 בגין טענת הנתבעים שהתובע ניצל חופשה ביתר. לא היתה מחלוקת כי התובע חב לנתבעים סך של 1,122 ₪ בגין הלוואה שנתנו לו.

הצדדים הסמיכוני להכריע בתובענה בדרך של פשרה, עפ"י סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, על סמך החומר בתיק, עדויות הצדדים וסיכומיהם בעל פה.

לאחר שנתתי דעתי לכתבי הטענות, טענות הצדדים בפני, עדויותיהם וסיכומיהם, אני קובע כדלקמן:

עניין לנו במעביד שניהל פנקס שעות עבודה באשר לתובע. בפנקס זה נרשמו שעות העבודה וכן ימי היעדרות אשר הנתבעים כינו כחופשה. לאור זאת, אין לומר כי זהו המקרה שבו נטל ההוכחה עובר אל המעביד. כמו כן, אקבע כי יש לראות בפנקס שעות העבודה, גם פנקס חופשה.

באשר לתביעה לגמול עבודה בשעות נוספות – מחד, טוען התובע כי סוכם שיקבל שכר יומי של 190 ₪ גם בגין ימים בהם עבד פחות מ-8 שעות. מאידך, העיד הנתבע סיטבון כי ההסכמה היתה לתשלום שכר של 190 ₪ ליום עבודה בן 8 שעות. הכלל הינו, שעובד אינו זכאי לשכר בגין שעות בהן לא עבד. כאשר באים לאחר סיום יחסי עובד-מעביד ומבצעים חישוב של גמול עבודה בשעות נוספות המגיע לעובד, לא ניתן שלא לקזז במסגרת החישוב המבוצע, את השכר ששולם עבור שעות בהן לא היתה עבודה בפועל. יש להטעים כי עיון בפנקס שעות העבודה מעלה שכאשר מחשבים את גמול שעות העבודה בשעות נוספות המגיע לתובע כנגד השכר ששולם לו בגין שעות עבודה בהן עבד בפועל – מתקבלת המסקנה כי הנתבעים שילמו לתובע את כל שהגיע לו עפ"י חוק שעות עבודה ומנוחה. חרף זאת, כלל הנזכר לעיל ניתן להתניה כאשר קיימת הסכמה של הצדדים. בעניין זה יש לציין כי בעדותו הודה התובע כאשר נשאל ע"י הנתבע סיטבון, כי יום עבודה הוא יום בן 8 שעות.

באשר לתביעה לדמי חגים – התובע בתביעתו לא פרט מהם ימי החגים המדויקים בהם לא שולם. לאור זאת, ניתן היה לדחות את התביעה ברכיב זה. חרף זאת, עיון בפנקס שעות העבודה מעלה כי הנתבעים לא שילמו לתובע דמי חגים לאורך כל תקופת העסקתו. בגין ימי החג אשר נפלו שלא בימי שבת, זכאי התובע לתשלום מהנתבעים.

באשר לתביעה לפדיון חופשה – קבעתי כאמור, כי הנתבעים ניהלו פנקס חופשה. לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי התובע היה זכאי ל-9 ימי חופשה בתשלום. לא היתה מחלוקת כי ניצל בפועל 11 ימים. עיון בפנקס שעות העבודה מעלה כי סה"כ קיבל 27 ימי חופש בתשלום. משכך, הקיזוז שנעשה בשכר חודש 7/09 בגין ימי חופשה ביתר – כדין בוצע. באשר לטענת התובע כי היה על המעבידים לאפשר לו לנצל את החופשה ברצף ובתאום מראש – הרי יש לדחות את הטענה שכן בחודש 5/09 שהה התובע בחופשה אשר כללה את כל הימים המגיעים לו עפ"י ותק ההעסקה. חופשה זו היתה ברצף וניתנה לתובע לרגל נישואיו.

באשר לתביעה להשבת הסכומים שנוכו משכרו של התובע בגין ביטוח רכב וטסט – מחד, נטען ע"י הנתבעים כי היתה הסכמה של התובע לניכויים האמורים. מאידך, אין להתעלם מהעבודה כי הנתבעים לא שילמו לתובע דמי נסיעות. כמו כן אין להתעלם מכך שהעמדת רכבו של הנתבע סיטבון לרשות התובע שרתה גם את הנתבעים, שכן אפשרה לתובע להגיע בצורה סדירה לעבודתו מבלי שהנתבעים נדרשו להיות מעורבים בהסעתו. עוד יש להביא בחשבון, כי גם אם היתה הסכמה בנוגע לניכוי הביטוח, לא היה מקום לנכות ביטוח של שנה שלמה, לאור העבודה שהרכב הועמד לתקופה של חצי שנה.

לאחר שנתתי דעתי לכל השיקולים המפורטים לעיל, הגעתי למסקנה כי על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך כולל של 4,000 ₪. סכום זה ישולם לתובע, תוך 30 ימים מהיום, באמצעות בא כוחו.

בקובעי סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה כי התובע נותר חב לנתבעים סך של 1,122 ₪ וסכום זה קוזז מתוך הסכום המגיע לתובע באופן שאין התובע נדרש להשיבו לנתבעים.

כן אני פוסק לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪, שאף הם ישולמו לתובע תוך 30 ימים מהיום. בקובעי סכום הוצאות זה הבאתי בחשבון כי הדיון הסתיים במסגרת הכרעה על דרך הפשרה, ותוך יום דיונים אחד.

ניתנה והודעה היום כ"ה סיון תש"ע, 07/06/2010 במעמד הנוכחים.

אסף הראל, רשם

הוקלד על ידי: ענבל כהן