פסק - דין
בפניי תביעה על סך 290,000 ₪ במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבע מס' 3 - "מכון רישוי אפק שפרעם" (להלן: "המכון") לפצותו בגין הפסדים שנגרמו לו עקב התרשלות המכון בביצוע "בדיקה לפני קניה" מיום 21.12.08 (להלן:"הבדיקה") של ג'יפ מתוצרת מרצדס )נושא לוחית רישוי במקור שמספרה 83-131-64, להלן:"הג'יפ") שנמכר לתובע ע"י נתבע מס' 1, בטענה כי התברר לתובע בדיעבד כי מדובר בג'יפ גנוב שפרטי הזיהוי שלו זויפו באופן שאמור היה להתגלות בעת הבדיקה ע"י המכון.
הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה לא יישמעו ראיות בתיק, יוגשו סיכומים בכתב ויינתן פסק דין סופי על סמך החומר הקיים בתיק ביהמ"ש. יצוין כי בגין אותה תביעה נפתחו, בטעות, שני תיקים נפרדים שמספריהם לעיל. על פי החלטה קודמת בתיק היה על המזכירות לסגור אחד מהם.
טענות התובע על פי כתב התביעה המתוקן: בתאריך 22.12.08 נחתם זיכרון דברים בין התובע לבין הנתבע מס' 1 לפיו רכש התובע את הג'יפ תמורת 290,000 ש"ח; עובר למועד הרכישה לא היה התובע מודע כי הג'יפ גנוב ו/או כי פרטיו זויפו, והוא רכש אותו מנתבע מס' 1 בתום לב ובתמורה לפי תקנת השוק ונהג בו במשך כשנתיים מנהג בעלים לכל דבר ועניין; הבעלות על הג'יפ לא הועברה על שם התובע במשרד הרישוי בעת הרכישה זאת מאחר וצוינה הגבלת מכס ברישיון הרכב שמנעה העברת בעלות בטרם יחלפו 3 שנים מיום יבוא הג'יפ מחו"ל; בטרם הרכישה, נבדק הג'יפ במכון ונמצא תקין מבחינה פיזית ומכאנית, כאשר בדו"ח הבדיקה לא צוין כל ממצא המעיד על זיוף מספר השלדה או מספר המנוע; ביום 16.2.10 במהלך פעילות משטרתית עוכב התובע לחקירה ונעצר בחשד לשימוש ברכב גנוב ולאחר יומיים שוחרר, ואילו הג'יפ נתפש והוחרם ע"י המשטרה; התובע טוען כי המכון התרשל עת לא גילה כי מדובר ברכב מזויף ו/או התרשל עת לא גילה את אי ההתאמה בין מספר הרישוי שהותקן על הרכב לבין פרטי השלדה והמנוע; נטען כי אלמלא הבדיקה הרשלנית של המכון, לא היה התובע רוכש את הג'יפ כלל ועיקר; בהתאם לנוהל משרד התחבורה נדרש מכון הבדיקה להשוות את מספרי השלדה ו/או המנוע למספרים המופיעים ברישיון הרכב, ואם ישנה אי התאמה עליו לידע את מזמין הבדיקה בדו"ח הבדיקה ו/או להימנע מביצוע הבדיקה, דבר שלא נעשה על ידי המכון.
כאן המקום לציין כי כתב התביעה המקורי כלל בנוסף על שני הנתבעים בכתב התביעה המתוקן גם את חברת הביטוח (מנורה חברה לביטוח בע"מ, להלן:"מנורה"), במסגרתו עתר התובע, כסעד עיקרי, למתן פס"ד הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים על הג'יפ וכן לחייב את מנורה להשיב לו את החזקה בג'יפ (זאת מאחר ולאחר שהמשטרה החרימה את הג'יפ, הוא הועבר לרשות מנורה אשר ביטחה את הבעלים הרשום של הג'יפ בביטוח מקיף ושילמה לו תגמולי ביטוח עקב גניבתו).
ביום 18.11.10 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שהושג בין התובע למנורה לפיו הג'יפ יימכר לתובע ע"י מנורה ויעבור לחזקתו והוא יהיה זכאי להירשם כבעליו במשרד הרישוי כנגד תשלום סך של 210,000 ש"ח. כמו כן, ביום 21.2.12 ניתן פסק דין נגד נתבע מס' 1 בהעדר הגנה. פועל יוצא מהאמור הינו כי נותרו להכרעה טענות התובע בהתאם לכתב התביעה המתוקן ככל שהינן מופנות כלפי המכון בלבד.
במסגרת כתב התביעה המתוקן עותר התובע לחייב את המכון לשלם לו פיצויים בסך 290,000 ש"ח לפי התחשיב הבא:
סך התמורה ששולמה למנורה בגין הג'יפ– 210,000 ₪.
הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.11.10 (מועד תשלום התמורה למנורה) ועד ליום הגשת כתב התביעה המתוקן – 9,000 ₪.
הוצאות ייצוג משפטי בבקשה להארכת מעצר ובבקשה לצו מניעה זמני – 31,000 ₪ .
עוגמת נפש ו/או פגיעה בשם טוב – 40,000 ₪.
המכון הגיש כתב הגנה מתוקן בו הוא דוחה את כל טענות התובע הן לעניין החבות והן לעניין הנזק ו/או לעצם היות הנזק הנטען קשור בקשר סיבתי לבדיקה שבוצעה לג'יפ ע"י המכון. נטען כי מטרת הבדיקה לקניה הינה מכאנית בלבד ומהווה דיאגנוזה של מצב הרכב, אך אין זה מתפקידו ו/או אין באפשרותו של המכון לגלות זיופים ו/או למנוע מעשה מרמה כדוגמת המתואר בתובענה זו; בטופס הבדיקה האחיד של משרד התחבורה בסעיף 2 להערות, מודגש למען הסר ספק כי הבדיקה הינה בדיקה בדבר מצבו המכאני של הרכב ומערכותיו בלבד, בכפוף להצהרה חתומה על ידי מזמין הבדיקה; משרד התחבורה מחייב את המכון להחתים כל מזמין בדיקה על טופס הצהרה מיוחד לפיו מכון הבדיקה אינו אחראי לזיופים ברכב, והתובע אכן חתם על הצהרה בנוסח זה טרם הבדיקה; גם בסעיף 12 ג' לתנאי האחריות של הבדיקה מצוין שוב במפורש כי המכון אינו אחראי לכל נזק שייגרם במתכוון ו/או בזדון ו/או ע"י זיופים ו/או שינויים בלתי חוקיים בזיהוי הרכב, רישיונו, שילדתו, סגנונו, ו/או מספרי הזיהוי השונים..."; נטען כי הטפסים הנ"ל הינם חלק בלתי נפרד מטופס הבדיקה האחיד של משרד התחבורה ומהוראות הנוהל ומתנאי הבדיקה שבלעדיהן לא היה המכון מסכים ו/או מורשה לבצע את הבדיקה; עיון בטופס הבדיקה עצמו מלמד כי התובע היה מחויב עפ"י הוראות טופס הבדיקה שהינם הוראות משרד התחבורה לבדוק בעצמו את זיהוי פרטי הג'יפ במשרד הרישוי טרם רכישתו והתובע ידע ו/או היה עליו לדעת כי המכון אינו אחראי לזיופים בג'יפ ואין זה מתפקידו ו/או אין ביכולתו לגלות זיוף כזה; בנוסף, על מנת למנוע טענות דוגמת אלה שהעלה התובע, הבוחן במכון מסביר את טופס הבדיקה על נספחיו ותנאיו למזמין; על סמך הבדיקה וההסברים שנמסרו לתובע, הוא היה אמור לפנות למשרד הרישוי ולבדוק את פרטי הזיהוי של הג'יפ ואם היה עושה כן היה מגלה את הזיוף ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו; המכון עמד בכל דרישות הנוהל והתקנות של משרד התחבורה בכל הקשור לבדיקת הג'יפ לפני קנייתו, ולפיכך אין הוא נושא בכל אחריות כלפי התובע; יתרה מכך, המכון לא יכול היה לגלות את הזיוף והמרמה במספר הרישוי של הג'יפ מאחר והוצג בפני הבוחן במכון רישיון רכב שכל נתוניו תאמו את הנתונים שהיו בג'יפ באופן פיזי, ואף יותר מזה, גם מספר המנוע ומספר השלדה תאמו את נתוני הג'יפ ברישיון הרכב, כך שלא היה בידי המכון לגלות בכל דרך שהיא כי מס' הרישוי הינו מזויף.
לחלופין, ומבלי לפגוע באמור לעיל, טוען המכון כי אין קשר בין הבדיקה לבין הנזקים הנטענים שנגרמו לתובע, באשר כל הנזקים שנגרמו, אם נגרמו, הינם תוצאה ישירה של עצם ההתקשרות בין התובע לנתבע מס' 1 בהסכם לרכישת רכב גנוב ו/או מזויף, מבלי שהתובע בדק את ההתאמה בין מספר הרכב המופיע ברישיון הרכב לבין מספרו בפועל ; התובע מיחס לנתבע מס' 1 מעשי זיוף, גניבה, תרמית והטעיה ולפיכך אשמו של נתבע מס' 1 הוא הסיבה המכרעת לנזק ובכך נותק הקשר הסיבתי בין הטענות המיוחסות למכון לבין הנזק הנטען שנגרם לתובע; על נתבע מס' 1 היה לגלות לתובע את כל המידע הרלבנטי לג'יפ ללא קשר לבדיקה במכון, ובעיקר לאור העובדה כי התובע ונתבע מס' 1 הינם סוחרי רכב כעולה מכתבי הטענות; התובע לא עשה את הבדיקות המינימאליות המצופות מרוכש סביר ועל כן התרשלותו ו/או אשמו התורם מגיע כדי 100%.
הסוגיות הטעונות הכרעה
האם הוכח ע"י התובע כי המכון התרשל בבדיקת הג'יפ טרם רכישתו בכך שלא גילה שמדובר ברכב גנוב ו/או ברכב שפרטי הזיהוי שלו זויפו?
אם התשובה לשאלה שהוצגה לעיל חיובית, מהו שיעור הנזק שנגרם לתובע עקב כך?
האם יש לייחס לתובע אשם תורם, בנסיבות העניין?
נדון בסוגיות אלה כסדרן.